בית המשפט לתעבורה בבאר שבע הרשיע בתום הליך הוכחות את סאלם אבו ע'אנם (63), נהג משאית מרמלה, בעבירות גרימת מוות ברשלנות של שמונה נוסעות אוטובוס בתאונת דרכים קטלנית שאירעה לפני יותר משבע שנים בכביש 31 ליד להבים.
לפי כתב האישום שהוגש על ידי עו"ד ואדים סיגל מפרקליטות מחוז דרום, בצהרי ה-15 בפברואר 2015, הנאשם נהג במשאית שבה מטען חורג וחריג בהיקפו ומשקלו – כלים כבדים בעל שיני מתכת, המיועדים להריסת מבנים שנבנו בצורה בלתי חוקית על אדמות מדינה בפזורה הבדואית. שיני הכלים חרגו לנתיב הנסיעה הנגדי, ובשלב מסוים חדרו כגיליוטינה לאורך האוטובוס ופגעו בנוסעות האוטובוס למוות.
מלבד אב ע'אנם הואשמו בפרשה ארבעה נאשמים נוספים. הם הורשעו במסגרת הסדר טיעון, ונגזרו עליהם עונשים שונים – החל ממאסר על תנאי ועד עבודות שירות:
חברת "עוז-משא בע"מ".
רפאל כחלון ששימש כמנכ"ל החברה.
אורן אליהו, ששימש כסמנכ"ל תפעול בחברה.
נחום גלעד, ששימש כקצין בטיחות תעבורה בחברה.
מהכרעת הדין עולה כי יום לפני התאונה (2 פברואר) הועמסו הכלים על המשאית ועל שלוש משאיות נוספות. כמו כן עולה כי הובלת הכלים נעשתה ללא שטר מטען כתוב כלשהו, תוך הפרת כלל הוראות בעניין הובלת מטען חורג.
לאחר עצירה במשטרת עיירות הנאשם נסע לכיוון כביש 31. במקום בוצעו עבודות בכביש והוצב תמרור המזהיר בפני עקומה. הנהג נסע במהירות של 83 קמ"ש – יותר מהמהירות המותרת שהינה 60 קמ"ש. רק לפני מקום ההתנגשות החל להאט, כך שברגע התאונה עצמה נסע במהירות של 77 קמ"ש.
מולו נסעה משאית משא ואחריה האוטובוס עם 50 נוסעים שהיו בדרכם מירושלים לאזור הדרום. כתוצאה מהמהירות בעקומה, הכלים יצאו מהמשאית, חדרו להאוטובוס וגרמו למותן של שמונה הנשים.
הנאשם, באמצעות עורכי הדין ליאור חיימוביץ וארז אמיגה מהסנגוריה הציבורית, כפר במיוחס לו וטען כי הובלת המטען היתה בהתאם להיתר שקיבל מקצין אגף התנועה במשטרת מרחב שרון. עוד הוא טען כי לא היה סימון הולם בכיוון נסיעת כלי בנתיב הנגדי, וכי הוא נסע בשיירה בליווי משטרתי בהתאם לחוק, בעוד שמסלול הנסיעה נבחר על ידי המשטרה. לכן הוא פטור מאחריות לתאונה, שהיתה לטענתו בלתי נמנעת.
"הנאשם בחר באופן מודע לעצום עיניים, לזלזל בהוראות הבטיחות, לשים עצמו מומחה מקצועי", ציינה השופטת איילת גרבי בהכרעת הדין שבה החליטה כאמור להרשיע את הנאשם, "וכל זאת כאשר הוא נהג על רכב השוקל עשרות טונות ועליו מטען חורג. הנאשם הפגין בהתנהלותו הלך נפש של בטחון מופרז, זלזול ויהירות, אשר בסופו של יום התגבש לכדי ביטויי רשלנות משמעותיים ולאירוע התאונה".
עוד ציינה השופטת כי "המשאית והן רכב הליווי לא סומנו במשולשים בהתאם לדרישות היתר קצין המשטרה וקצוות המשאית סומנו בסרט סימון בלבד, וללא פנס מהבהב או סימון שלט של 'זהירות מטען חורג', וזאת בניגוד להוראות".
השופטת הוסיפה כי הנאשם הודה בחקירתו שרכב הליווי התרחק ממנו ולכן איבד עמו קשר עין. "על אף האמור המשיך הנאשם בנסיעתו ואף האיץ נסיעתו כדי 'להדביק' את מהירות רכב הליווי. בנסיבות אלה הרי שבוודאי רכב הליווי איננו קיים עוד מבחינתו של הנאשם… מקום בו רכב הליווי הראשון האיץ את מהירות נסיעתו והנאשם איבד את קשר העין עם רכב הליווי, חייב היה הנאשם לעצור את רכבו ובכך לאותת למשאית הנוספת ולרכב הליווי מאחוריו, כי גם עליהם לעצור את נסיעתם…".
