בפסק דין טעון במיוחד שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, השופטת גילה ספרא-ברנע פסקה כי יופחתו דמי המזונות שמשלם אב לבנו.
זאת לאחר שנקבע כי מדובר במקרה מובהק של ניכור הורי, בין היתר בשל מסרונים פוגעניים במיוחד מצד האם, ובשל חוסר רצון של הבן (כמעט בן 18) לקיים קשר עם אביו.
חמש שנים לאחר שהתגרשו, הורים לשלושה (שניים בגירים וקטין בן 17) הגישו תביעות הדדיות:
האם הגישה תביעה להגדלת המזונות בטענה לאי קיומם של זמני השהות עם בן ה 17.
האב דרש להקטין את דמי המזונות או לבטלם.
האב, באמצעות עו"ד בן ציון ראם, תיאר מצב של ניכור רגשי חמור. לדבריו, בנו אינו מדבר איתו, לא מוכן להיפגש עמו ואף מתייחס אליו באופן בוטה כשיש בקשות כספיות בלבד. לדבריו, הוא הפך ל"שליח של שוברים".
"אין קשר, רק דרישות. אני אומר לו 'בוא איתי', והוא עונה: 'רק תעביר כסף'", אמר האב בבית המשפט וטען שאין להותיר את סכום המזונות במתכונתו המלאה, משום שהוא מודר בפועל מההורות.
האב סיפר עוד, כי ביצע ויתורים מפליגים בהסכם הגירושין: בין היתר, הוא ויתר על חלקו בבית הפרטי, נטל על עצמו את החזרי ההלוואות והמשכנתא בסך 250 אלף שקל, הסכים לחסוך לטובת הקטין 150 אלף שקל ולשלם עבורו מזונות מלאים עד גיל 21.
כמו כן, האב הסכים לבקשת האם להוסיף סעיף בהסכם המגביל אותו מלהפגיש את הבן עם מי שהיתה אז זוגתו, ועל כן שכר דירה במיוחד כדי לקיים את זמני השהות שם.
התכלית לוויתורים נועדה לדבריו להותיר את היחסים עם האם תקינים, על מנת שלא תחבל בקשר בינו לבין הילדים. בתחילה הילד היה מגיע לדירה השכורה אך סירב לישון שם, ובהמשך האם היתה קובעת טיולים ובילויים עם הילד בדיוק בזמני השהות, כך שאלה החלו להצטמצם עד פגישה אחת לשבוע למספר דקות, כשהאב מביא לילד כסף או מזון כתנאי לקיום המפגש.
האם, באמצעות עו"ד לירן שוובר קידר, ביקשה להעלות את המזונות ל-4,800 שקל. לטענתה, האב הרחיק את עצמו מהקשר עם הבן לאורך שנים, במיוחד לאחר שהקים מערכת יחסים חדשה.
היא תיארה אותו כאדם קר, נעדר נוכחות הורית ורגשית, ואמרה שהבן פשוט אינו מעוניין בקשר, לא בגלל הסתה אלא בגלל אכזבה.
זאת ועוד, האם האשימה את האב כי נטש אותה בתקופת הקורונה למען אישה אחרת מבלי שיחלוק איתה את נטל גידול הילדים כשהיא עובדת חיונית. עוד טענה כי "האב השקיע 150 אלף שקל לטובת עורך דין, לו היה משקיע 500 שקל בטיפול משפחתי ומוסיף 1,000 שקל למזונות, היה נשאר עם עודף".
האם לא הכחישה את הטון החריף של המסרונים, אך טענה שמדובר ברגשות אנושיים של תסכול, לא בניסיון לנתק את הקשר בין האב לבן.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורך דין לענייני משפחה מומלץ >>
אבל המסרונים לא השאירו מקום לספק. במהלך ההליך הציג האב לבית המשפט סדרת הודעות ששלחה לו האם. בין היתר נכתב בהם:
• "בחרת בחיים עם רווקה זקנה ומכוערת".
• "בזמן שאתה מבלה עם זונתך אני מנקה את הבית וסובלת את הבן שלך".
• "אין לה רגשות של אהבה עמוקים. כנראה מגיע לה בחיים שאין לה ילדים".
גם הילד עצמו נחשף כמי שהעביר הודעות שכוללות אך ורק בקשות כספיות:
• "תביא לי שובר של 2,000 שקל לבגדים".
• "אני רוצה לקנות לבד".
• "אני לא אענה לך כל פעם שאתה מתקשר אליי ומפריע לי כשאני עסוק. אני לא נציג שירות לקוחות".
מומחית לחידוש קשר שמונתה על ידי בית המשפט מסרה חוות דעת לפיה האם חשה זעם ואיבה כלפי האב, והיא משתמשת בקטין להעניש אותו כי רצה להיפרד. עוד היא ציינה, כי מדובר במצב קלאסי של "פיצול רגשי". "הילד מהלל את האם, מתנכר לאב. הוא לא מזהה רגשות חיוביים כלפיו, רואה אותו כמי ש'עזב את הבית' ונטש", כך לדברי המומחית.
השופטת גילה ברנע-ספרא לא הכריזה על הילד כ"מורד", אך לא הותירה ספק לגבי עמדתה בנוגע ליחסי הכוחות: הילד מתנהל מול האב רק לצורך טובת הנאה חומרית ורואה בו "כספומט" בלבד.
"התרשמתי כי האב רצה בכל מאודו לקיים את זמני השהות ועשה מעל ומעבר: שכר דירה, קנה לו מחשב גיימינג ונענה לכל גחמותיו, אולם הקטין סירב לישון אצלו… הקטין ראה את צורת ההתנהלות של האם כלפי האב, יש לה תרומה והשפעה חזקה והיא תרמה לניכור גם אם לא התכוונה".
השופטת הבהירה כי החליטה להפחית את המזונות מ־2,035 ל־1,450 שקל, ולא לבטלם, מאחר שלא מדובר בניכור הורי בדרגה חמורה, שכן נשמר קשר עם האב ומעמדו אינו מוכחד כליל, אף אם שמירת הקשר המצומצם נעשית בצורה מתוחכמת ומעניין כלכלי.
עוד נלקח בחשבון כי לאב היתה תרומה למצב באופן בו נפרד מהאם, עירוב הקטין ופנייה מאוחרת לבית המשפט.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
