בסיום דיון עקרוני בבקשת שירות בתי הסוהר לקבוע כי התקשורת הטלפונית בין אסירים ועצורים לעורכי דינם הנה "טובת הנאה" שניתן לשלול – בית המשפט העליון קבע כי לשירות בתי הסוהר אין סמכות לשלול או להגביל את ההיוועצות הטלפונית (16 יוני).
"שיחות טלפון בין אסירים ועצורים לעורכי דינם הנה זכות יסוד", קבעו השופטים דפנה ברק-ארז וחנן מלצר ברוב דעות מול דעתו החולקת של השופט יוסף אלרון, "זכותו של אסיר להתייעץ עם עורך דינו אינה תלויה בהתנהגותו, ואינה יכולה להיות מותנית בשיקול דעתו הבלתי מוגבל של מנהל בית הסוהר", כתבה השופטת ברק-ארז. "זאת, בשונה מטובות הנאה כגון ביקורים או חופשות שאכן נתפסות כזכויות יתר, המותנות בהתנהגותו הטובה של האסיר".
תחילת הפרשה באיסור שהטיל שב"ס על האסיר אייל בן משה לשוחח בטלפון עם עורך דינו למשך חודש – כסנקציה משמעתית במסגרת שלילת "טובות הנאה" שונות וענישה. בן משה הגיש עתירת אסיר נגד החלטה זו, באמצעות עורכי הדין רענן עמוסי ומורן סעדון. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה וקבע כי קיום קשר בין האסיר לעורך דינו, כולל קשר טלפוני, אינו יכול להיחשב "טובת הנאה" שניתן לשלול.
מקרה שני היה כאשר שב"ס הגביל את שיחות הטלפון של יניב זגורי, הנאשם ברצח עד המדינה טל קורקוס ואשתו, ל-15 דקות ביום בלבד לעורכי דינו. שב"ס טען כי "תשתית מודיעינית" מבססת חשש כי באמצעות "התקשרויות ועידה" פועל זגורי להוצאת פעילות פלילית מבין כתלי בית הסוהר. זגורי הגיש עתירת אסיר נגד ההגבלות באמצעות עו"ד מוטי אזולאי.
במקרה נוסף הטיל שב"ס הגבלה דומה על שיחות הטלפון של אסיר ההונאה אבי פרש לעורכי דינו, וקצב אותן ל-15 דקות ביום, בטענה כי פרש מוציא שיחות טלפון למטרות הונאה ומרמה, וכי התקשרות לעורך דין עשויה להיות "תחנת ביניים" בדרך לשיחה עם גורמים שלישיים.
בתי המשפט המחוזיים קיבלו גם את העתירות של זגורי ופרש. שירות בתי הסוהר לא ויתר והגיש לבית המשפט העליון בקשות רשות ערעור, שהובילו לפתיחת הליך עקרוני במסגרתו אוחדו שלושת הערעורים. גם לשכת עורכי הדין הצטרפה לדיון כ"ידיד בית המשפט".
עורכי הדין אזולאי, עמוסי וסעדון טענו כי אין לשב"ס סמכות חוקית להגבלת תקשורת עם עורכי דין, ותקשורת טלפונית היא חלק מהותי מזכות ההיוועצות, במציאות בה קיימים קשיים לתיאום מועדי ביקורים; לנוכח המרחק לבתי הסוהר, שעות הביקור המוגבלות, וזמני ההמתנה הארוכים לתיאום מפגש. הקשיים מתעצמים כאשר שב"ס פוגע בזכויות ולאסיר יש צורך מיידי בשיחה עם עו"ד, וכאשר האסיר מנהל הוכחות, לעתים גם כמה פעמים בשבוע.
לשכת עורכי הדין – באמצעות עורכי הדין רותם טובול, קובי אביטבול וערן גולן – הדגישה כי הקשר בין האסיר/עצור לסנגורו הוא "מקודש", חלק מהזכות להליך משפטי הוגן, ולא ניתן להגביל אותו באופן קיצוני במסגרת אקט משמעתי, או על בסיס מידעים מודיעיניים. במקרים הבודדים שבהם אסיר או עורך דין יבצעו עבירה פלילית ויש ראיות, יש למצות את הדין, ולא לנסח כללים פוגעניים רחבים לניהול שיחות הטלפון של האסירים עם עורכי דינם, במעגלים רחבים בכל בתי הסוהר.
היועצת המשפטית היוצאת של שירות בתי הסוהר, עו"ד יוכי גנסין, התייצבה בבית המשפט העליון להגן על העמדה הדרקונית, וטענה כי על בסיס "מידע מודיעיני עדכני" של שב"ס או משטרת ישראל, ניתן לקבל החלטה על הגבלת שיחות לעו"ד, בכל נקודת זמן.
אתר "פוסטה" דיווח בפברואר 2020 כי השופטים דפנה ברק ארז, חנן מלצר ויוסף אלרון שללו את עמדת יועמ"שית שב"ס – והבהירו כי בקשתה לקבל גיבוי מבית המשפט העליון להגבלת שיחות טלפון של אסירים לעורכי דינם תידחה – אלא אם כן הכנסת תקבע תנאים בחקיקה להגבלה דרקונית שכזו.
בהודעת עדכון בדצמבר 2020 חזר שב"ס בעיקשות על עמדתו. לטענת שב"ס, זכות ההיוועצות הטלפונית אינה נמצאת במעמד שווה לזכות קיום פגישה עם עו"ד. בהודעת שב"ס נטען כי "חדשות לבקרים" מפתחים האסירים שיטות להערים על האמצעים הטכנולוגיים של מערכת הפיקוח הטלפוני "שחף" בבתי הסוהר, ולהוסיף נמענים נוספים לשיחות הטלפון בדרך של "שיחת ועידה", "שירות עקוב אחריי" או "חדרי צ'אט" – ואין אמצעים המאפשרים לדעת מי הנוכחים הנוספים המאזינים לשיחה בין האסיר לעורך הדין.
בפסק הדין שניתן כעת, השופטים דחו סופית את ערעור שב"ס, לאחר שהמדינה לא פעלה כדרישתם לחקיקה שתקבע גבולות לבקשת שב"ס להגביל שיחות טלפון לעו"ד. השופטת ברק ארז קבעה כי "הגבלה ישירה של זכות ההיוועצות מחייבת הסדרה חקיקתית מפורשת".
השופטת ציינה את חשיבותו של הערוץ הטלפוני עם עו"ד: "לעתים, התערבותו של עורך הדין לטובת לקוחו האסיר נדרשת באופן מיידי וללא דיחוי, למשל במקרה שבו שב"ס מסרב לאפשר לו לצאת לחופשה לרגל אירוע משפחתי דחוף, או במקרה שבו הופעלו אמצעי ריסון וענישה שאינם מידתיים, ונדרשת התערבות שיפוטית".
השופטת ציינה גם כי "לעתים דווקא כאשר נדרשת תקשורת רציפה בין עורך הדין לעצור המנהל את משפטו, לא ניתן לקיים את המפגשים. כמו כן, במקרים של ניהול תיקים מורכבים במיוחד, אין באפשרותו של עורך הדין להכניס את חומר הראיות הרב אל בין כתלי בית הסוהר, ואף אין בזמן המוקצב לפגישה כדי להספיק לצורך הכנת התיק על בוריו. בקיומו של ערוץ תקשורת באמצעות הטלפון יש כדי לצמצם את מידת הפגיעה בשוויון בנגישות לשירותים משפטיים של נאשמים שעצורים במהלך משפטם מאחורי סורג ובריח, מול נאשמים שאינם נתונים במעצר כזה".
השופטים ברק ארז ומלצר ציינו כי תיתכן השעיית שיחות טלפוניות של אסיר/עצור לעורך דינו רק באותם מקרים נדירים בהם מושעית על פי חוק גם זכות המפגש בין האסיר/העצור לעורך דינו משיקולי ביטחון המדינה – וגם זאת לפרק זמן קצר הקבוע בחוק, ולא כפי שביקש שב"ס.
השופטים קבעו כי שירות בתי הסוהר ישלם לבן משה, זגורי ופרש הוצאות משפט בסך כולל של 15 אלף שקל.
עו"ד אזולאי מסר בתגובה: "כפי שסברתי מלכתחילה, שב"ס טיפסו על עץ גבוה וביקשו לפגוע בזכות חוקתית מבלי שהייתה לשב"ס כל סמכות חוקית לשלול שיחות טלפון בין עורך דין לעצור/אסיר. כדי לסבר את האוזן, שב"ס למעשה ביקש לפגוע, מעבר לפגיעה שכבר קיימת כיום, באופן אנוש בזכותו של מרשי לנהל הליך פלילי באופן הוגן. אני שמח שבית המשפט העליון קיבל את טענותינו והבהיר לשב"ס כי הזכות לייצוג משפטי היא משמעותית, במיוחד בהליכים פליליים שבהם מוטלת על הכף החירות של מי שמנהל את משפט חייו וכי שב"ס לא יכול לעשות דין לעצמו ולפעול שלא במסגרת החוק".
עו"ד טובול מסרה בתגובה: "לשכת עורכי דין ביקשה להצטרף להליך כידידת בית משפט. ראינו חשיבות בכורה, עסקינן בזכויות יסוד חשובות ביותר. קבלת עמדת שב"ס יכולה היתה להוביל למדרון חלקלק שיפגע בזכויות יסוד לייצוג ולהליך הוגן. קבלת עמדת שב"ס עלולה לפגוע פגיעה מהותית בשירות המקצועי שניתן על ידי עורכי הדין. אנו מברכים על ההחלטה ומאמינים שנמשיך להצטרף לבקשות ששומרות על זכויות עורכי הדין והאסירים".
עורכי הדין עמוסי וסעדון מסרו: "מדובר בהחלטה שמניחה אדן נוסף על החשיבות של זכות ההיוועצות בין אסיר/עצור לבין עורך דינו. מדובר בזכות בסיסית וחוקתית ובית המשפט העליון קובע, כי לשירות בתי הסוהר אין כל סמכות לפגוע בזכות זו. אנו מברכים על ההחלטה ונמשיך להיאבק משפטית מול שב"ס כל אימת שיפגעו בזכויות אסירים ועצורים".
