בשנת 2012 סוהר ערף את ראשה של אשתו וקבר אותו ליד אחד האיצטדיונים בעיר באר שבע.
מאז, כמאבטחת בבית המשפט וסטודנטית למשפטים, התחיל המחקר שלי על אלימות כלפי בני זוג מצד גורמי אכיפה דווקא, שוטרים, סוהרים, עובדי ציבור לסוגיהם השונים, כולם פגעו בנשים שהיו קרובות אליהם. המצב כיום לא רק שהוא לא השתפר, אלא שהוא הופך מזעזע יותר ויותר, יהודים, ערבים, ותיקי הארץ, מלח הארץ, עולים חדשים, מה שתגידו.
ואני ממשיכה לשאול את עצמי, איך אנחנו כחברה מרשים לעצמנו לקבל את זה?
האמת היא שהמחקר שלי אינו ממוקד באלימות כלפי נשים גרידא, אלא באלימות מצד אנשים שמחזיקים בכוח, מתוקף שירותם בכוחות הביטחון, כלפי אזרחים תמימים אחרים, וגם נשים כמובן. הגענו למצב כה מוכה גורל, בין היתר משום שהמבדקים הפסיכולוגים בקבלה לתפקידים כאלו לוקים בחסר, ואילו בדיקות תקופתיות למי שכבר מצוי בתפקיד כמעט ואינן מבוצעות, למעט מבחני תפוקה וכושר עבודה.
מחקרים רבים מראים שכוח בידיים לא נכונות הוא כוח משחית, מה גם שמדובר בלובשי מדים ובעלי תפקידים אשר נחשפים מדי יום לאלימות במסגרת העבודה, ונוטים לאמץ אותה בחייהם הפרטיים.
הגופים החזקים במדינת ישראל, משטרה, שב"ס, צבא, אפילו פרקליטות, מעלימים נתונים על בעלי תפקידים ככל שהם יכולים, ובכל מקרה הם לא משתפים במידע על אירועים קשים במסגרות השונות. ההשתקה המגמתית הזו אינה מונעת מהתפרצות מקרים קשים, דוגמת הרצח לכאורה המזעזע של השוטר אמיר רז את אם ילדיו ואשתו, דיאנה.
כל שוטר, סוהר או קצין בצבא, שרצח את אשתו מעלה בי את אותן השאלות שוב ושוב – אבל המקרה הזה? לפני הדלקת נרות שבת? בחגיגת יומולדת של אחד הילדים? שוטר ומטפלת זוגית? ההזיה הפכה למציאות. ללא מספיק תוכניות להורדת האלימות בתוך המשפחה, ללא מספיק תוכניות להורדת אלימות כלפי ילדים, כולל זו שנחשפנו אליה בגנים רק לאחרונה. ללא בדיקות פסיכולוגיות של משרתי ציבור.
אנחנו מתגאים בהשקעה של תקציבים במיגור אלימות באוכלוסיות חלשות, ונשים הן אוכלוסייה מוחלשת, אבל לצערי, אנו שומרים על זכויות קורבנות רק אחרי שהעבירות מבוצעות ויש חשודים ונאשמים. הגנה על אזרחים אינה מנהלת את מערכת אכיפת החוק, מערכת אכיפת החוק מגלה עניין בגברים אלימים רק כאשר הם בכלא. ישראל היא מדינה שתקועה בתסמונת שטוקהולם הקלאסית, היא משקיעה משאבים בעבריינים רק אחרי ביצוע העבירות, ומתעלמת מהחובה שלה למנוע אותן.
אז תתחילו לדרוש יותר מהממשלה ההזויה הזאת, ומהאחרות שבדרך. אגו, שטנה, שנאה ואלוהים יודע מה עוד, לא מסייעים לזכויות האזרחים העובדים והעמלים אשר משלמים מיסים בדיוק כדי שהמדינה תשקיע בהם. כל מי שמתכוון להצביע בקרוב לכנסת חייב להסתכל במראה הציבורית שלנו, ולהבין שהאלימות השתלטה עלינו רק משם שאנחנו כחברה בוחרים לשקוע בתוך הבוץ הזה ולא דורשים את הזכויות שלנו מהפוליטיקאים שאנחנו כל כל אוהבים להעריץ.
הכותבת עו"ד נורית מעטוק היא מנויה באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
מה עם כל הסייעות והגננות שמתעללות בילדים בגן?? כולם בבית משוחררות. אפליה מגדרית