סמוך לשעה 23:00 ב-23 באוגוסט צעד הולך רגל ליד בניין המועצה ביישוב ערערה שבנגב, כשלפתע עצר לידו רכב, ממנו יצאו שלושה – מחמד אבו עראר, עודי עיד ונביל אבו עראר, כולם כבני 20. לפי כתב אישום שהוגש נגד השלושה מאוחר יותר, מחמד אבו עראר החזיק חפץ הנחזה להיות אקדח והחל לצעוק לעבר הולך הרגל ולאיים עליו: "תעצור אני הורג אותך".
עוד נטען בכתב האישום, כי מיד לאחר מכן החל הקורבן להימלט מהמקום, תוך שהנאשמים דולקים בעקבותיו. בהמשך, לפי האישום, הצליח עיד להשיג את הקורבן, תפס אותו בידו והפיל אותו ארצה. או אז הגיעו נביל ומחמד כשהם אוחזים בסכין ובמוט, והחלו להכות את הקורבן בכל חלקי גופו, בעוד שעיד אוחז בצווארו ולא נותן לו להימלט.
כתב האישום ייחס לשלושה עבירות פציעה כשעבריין מזויין. מחמד הואשם גם באיומים והחזקת סכין.
במסגרת לימוד חומרי החקירה טענו הסנגורים לקשיים ראייתיים בתיק. בין היתר נטען כי היחידה החוקרת הגישה כתב אישום מבלי להכין תמלול לעדות של הקורבן בבית חולים, ורק לאחר שאחד הסנגורים העביר תמלול משלו – המשטרה הכינה את התמלול. כמו כן נטען לתרגום לא מדויק של עדות הקורבן. זאת ועוד, הסנגורים טענו כי קיים ספק באשר למהימנות עדותו של הקורבן.
בנוסף לקשיים הראייתיים, התביעה התקשתה להביא את הקורבן ואת אביו להעיד בבית המשפט
לפני ימים אחדים התברר כי נביל אבו עראר, המיוצג על ידי עו"ד משה פלמור, נהרג בתאונת עבודה. לפיכך, התביעה הודיעה על הפסקת ההליך המשפטי נגדו.
במסגרת ההסדר, ונוכח טענות ההגנה, הוגש כתב אישום מתוקן שרוכך באופן משמעותי ובמסגרתו נקבע כי מחמד ביצע עבירת איומים, בעוד שעודי ביצע עבירת תקיפה. כחלק מההסדר הוסכם כי הנאשמים יסיימו את ההליך ללא הרשעה.
השופטת ענת חולתא הטילה במסגרת גזר הדין על הנאשמים התחייבות כספית בסך 2,500 שקל וחייבה כל אחד מהם לפצות את הקורבן ב-7,500 שקל.
