העליון: חובת דיווח של עו"ס למשטרה אינה כוללת מסירת מסמכי טיפול

שתף כתבה עם חברים

בית המשפט קיבל בקשת ערר של עמותה המטפלת בפוגעים מינית, וקבע כי הסרת החיסיון על יחסי עובד סוציאלי ומטופל מחייבת צו שיפוטי

בסוף דצמבר נעצר על ידי המשטרה חשוד בביצוע עבירות מין בבתו בת השנתיים, בעקבות דיווח שהעבירו גורמי הרווחה למשטרה. החשוד עצמו הוא שחשף את הפגיעה בבתו, כאשר פנה לקבלת טיפול בעמותת "שלום בנייך", העוסקת בטיפול בפוגעים ובנפגעים מינית באוכלוסייה הדתית והחרדית.

על פי החוק, עובד סוציאלי הנחשף למידע אודות פגיעה בקטין או חסר ישע, מחויב בחובת דיווח, הגם שעובדים סוציאליים מחויבים אף לחיסיון על מידע שקיבלו ממטופל. בשונה מחיסיון עו"ד-לקוח, חיסיון עובד סוציאלי-מטופל הוא יחסי, אינו מוחלט, וניתן להסירו. העמותה פעלה לפי חובתה והעבירה דיווח על החשד לגורמי הרווחה, ומהם למשטרה. עם זאת, העמותה התנגדה לדרישת המשטרה למסירת מסמכים מהטיפול וגביית עדות של עובד סוציאלי המטפל בחשוד.

המשטרה פנתה לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לחייב את העמותה במסירת מידע נוסף באמצעות צו להמצאת מסמכים. שופטת השלום ענת יהב קיבלה את הבקשה למתן הצו, אך דחתה עמדה כוללנית של המדינה לפיה חובת הדיווח מבטלת לחלוטין את החיסיון על יחסי עו"ס ומטופל. לפי השופטת יהב, הסרת החיסיון תהא מצומצמת ונקודתית.

שני הצדדים ערערו על ההחלטה. העמותה, באמצעות ד"ר עו"ד איתן פינקלשטיין, טענה כי חובת הדיווח של עובד סוציאלי הקבועה בחוק אינה כוללת העברת מסמכים שנערכו במסגרת טיפולית. ואילו הפרקליטות טענה, כי השופטת יהב שגתה כאשר קבעה כי חיסיון (כלשהו) עודנו עומד למטופל, גם במקרים בהם חלה חובת הדיווח.

השופט בני שגיא מבית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה וקבע כי חובת דיווח על פגיעה בקטין גוברת על החיסיון ביחסי טיפול, ועל העובד הסוציאלי לחשוף את כל המסמכים ולמסור עדות כפי שדורשת המשטרה.

"שלום בנייך", שכזכור מטפלת בחשוד – ובאחרים, פוגעים ונפגעים מינית – פנתה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערר, לדון בסוגיה העקרונית של היחס בין חובת הדיווח של עובד סוציאלי לבין החיסיון על הטיפול. עו"ד פינקלשטיין טען כי יש ליישם את חובת הדיווח באופן מידתי – אחרת פוגעים יירתעו מפנייה לקבלת טיפול, שכן הגורם הטיפולי הופך "לזרוע של משטרת ישראל".
לפי עו"ד פינקלשטיין, החלטת בית המשפט המחוזי תוביל לפגיעה קיצונית בחיסיון ולהעברת מידע טיפולי למשטרה באופן אוטומטי. העמותה ביקשה לחזור ל"נוסחה" אשר בית המשפט המחוזי ביטל, ולפיה דרישת המשטרה לקבל מסמכים מהגורם המטפל תהיה כפופה לביקורת שיפוטית (באמצעות קבלת צו), ולא תיחשב כחלק מידי מחובת הדיווח.

איגוד הקרימינולוגים – באמצעות עו"ד ליה פלוס ועו"ד ליאת בכור – והסניגוריה הציבורית הצטרפו לדיון במעמד "ידיד בית המשפט" וצידדו בעמדת העותרת, כי לא מתפקידם של הגורמים הסוציאליים לספק למשטרה ראיות מעבר לדיווח, ויש לעודד את אלה המבקשים טיפול.

השופטים דפנה ברק ארז, יצחק עמית וענת ברון קיבלו את ערר העמותה. "בשים לב לחשיבות הנודעת לחיסיון הטיפולי, על המשטרה לשקול את מכלול הכיוונים החקירתיים שבפניה, ולאו דווקא להתחיל את החקירה בדרישה לקבל מסמכים טיפוליים. אסור שיהיה זה מהלך 'אוטומטי' כדרך קבע", כתבה השופטת ברק ארז, "ככל שמצאה המשטרה כי קיים צורך בקבלת מידע נוסף מבעל המקצוע שמסר את הדיווח, עליה לעשות כן בערוץ של פנייה לבית משפט. חובת הדיווח אינה כוללת, כשלעצמה ובאופן אוטומטי, גם חובה למסור מסמכים ותרשומות גולמיים מתוך התיק הטיפולי".
עוד צוין, כי הערכאות שידונו בבקשות להמצאת מסמכים ישקלו הוצאת צווים בהתאם לאיזון הקבוע בחוק: ככל שהתועלת בהסרת החיסיון עולה על הנזק.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות