טוני ברגיג (49) היה "מלך מכונות המזל" והבעלים של מועדוני הימורים בגזרת ראשון לציון, באר יעקב, משמר השבעה ועוד, בין השנים 2008 עד 2014. הוא הואשם בניהול 15 מקומות הימורים, בכל אחד 6-8 מכונות מזל. כתב האישום כלל 366 עדי תביעה, ביניהם דילרים, מהמרים ומנהלים. לפני שנה, במאי 2020, ניתן גזר הדין בבית המשפט המחוזי מרכז. על ברגיג נגזרו במסגרת הסדר טיעון 15 חודשי מאסר, חילוט של מיליון שקל וקנס של 350 אלף שקל.
השלב הבא היה מאבק על גובה השומות שישלם ברגיג למס הכנסה. על בסיס ראיות לכאורה מהחקירה הפלילית, פקיד שומה דרש מברגיג לשלם מס על הכנסה חייבת בגובה כ-30 מיליון שקלים. ברגיג ערער על השומה באמצעות עורך דין ורואה חשבון יעקב דהן, והביא במסגרת הליך ערעור המסים מטעמו כמה "בעלי תפקידים" – שחקנים, דילרים ואפילו ספקי מכונות מזל, כדי שיסייעו לו לבסס את גרסתו בדבר הכנסות, הוצאות ורווחי העסק.
מס הכנסה נעזר במחברות שנתפסו בפשיטות המשטרה בחלק מדירות ההימורים. במחברות נרשמו משיכות שבוצעו במזומן על ידי ברגיג והמנהלים מטעמו, מתוך הכספים שהצטברו בדירות ההימורים. במחברות פורטו גם, לצד המשיכות, סכומים אותם "הזרים" ברגיג לקופה בתחילת כל שבוע ולצורך הפעילות השוטפת.
מס הכנסה סיכם את המשיכות, וערך תחשיב ממוצע יומי של משיכות לכל מחברת. הממוצע היומי הוכפל בתקופת הפעילות של כל דירת הימורים. במקרה בו לא נתפסה מחברת בדירת ההימורים, לצורך חישוב הכנסת הדירה נלקח הממוצע היומי הנמוך ביותר מבין כל הדירות. מסך ההכנסות שהתקבלו, הכיר מס הכנסה בניכוי הוצאות מסוימות, כגון שכר דירה וחשבונות חשמל – אך לא הכיר בניכוי הוצאות על שכר עובדים, תשלום זכיות למהמרים ועלות הרכישה של מכונות ההימורים, ציוד ומצלמות.
ברגיג, באמצעות עו"ד דהן, כפר בתחשיבים וטען כי הם אינם משקפים לא את ההכנסות מדירות ההימורים, ולא את ההוצאות, כולל תשלום הזכיות למהמרים. ההגנה טענה כי מדובר בפעילות שלא בהכרח רווחית כל הזמן – והעסק הפסיד לא מעט, בפרט נוכח פשיטות המשטרה הרבות. ההגנה העלתה את התהייה – אם אכן ברגיג הרוויח עשרות מיליוני שקלים מהקזינו, כמו שטוען מס הכנסה, מדוע הוא היה צריך להכניס שותף לפעילות בשנת 2013, כפי שנקבע בהכרעת הדין, ומדוע ביקש הלוואות מהבנק ומגורמים שונים.
השופטת ירדנה סרוסי קבעה כי כעיקרון ההסתמכות על ה"מחברות" הגיונית, והסכומים בהם נקב מס הכנסה תואמים את הראיות והעדויות. כך למשל, אחד העדים שהביא ברגיג מטעמו טען בעדותו כי הוא הפסיד שניים עד שלושה מיליון שקלים בהימורים במשך כ-10 שנים. עד אחר אמר כי יתכן שהפסיד חצי מיליון שקלים.
ברגיג טען כי היתה לו רשימה של כ-90 לקוחות קבועים. לדברי השופטת, "לא מן הנמנע שגם יתר הלקוחות הפסידו לאורך השנים כחצי מיליון שקל כל אחד – דבר שמביא להכנסה של לכל הפחות כ-35 מיליון שקל".
עם זאת, בית המשפט קיבל את בקשת ההגנה להפחית את סכומי ההזרמות של ברגיג לקופות ההימורים מהמשיכות. "ממכלול הראיות עולה כי ההזרמות שימשו בעיקרן כמעין בסיס תזרימי לתחילת הפעילות היומית", כתבה השופטת, "כך, אם ביום מסוים נרשמה הזרמה של נניח 1,000 שקל ובאותו היום נרשמה גם משיכה של 5,000 שקל, העסק הכניס באותו היום 4,000 שקל, ולא 5,000 שקל".
השופטת גם קיבלה את הבקשה להורות למס הכנסה להפחית מתחשיב השומה הוצאות בגין תשלום זכיות גדולות למהמרים. לטענת ברגיג, כאשר היו זכיות בסכומים גדולים יחסית, הכספים לא שולמו מתוך הקופה בדירה ולא נרשמו במחברות, אלא הזוכה היה נשלח אל הפיצוצייה של ברגיג לקבל ממנו את הכספים.
השופטת דחתה את טענת ברגיג כי סך הזכיות של המהמרים קיזז 80 אחוז מרווחי הקזינו. מנגד היא דחתה גם את עמדת מס הכנסה שלא להכיר כלל בזכיות המהמרים בהיותן הוצאה בלתי חוקית. בהקשר הזה השופטת ציינה כי מס הכנסה עצמו "הכיר" בעקיפין בזכיות הקטנות (ה"רגילות") ששילם הקזינו, כאשר הכספים לזוכים שולמו מהקופה בכל דירה. המשיכות שנרשמו במחברות, עליהן התבסס תחשיב השומה, לא כללו מראש את אותן "זכיות קטנות" שהיו בקופת הדירות ולא תועדו. ההגנה ביקשה כאמור, בנפרד מכך, לקזז גם זכיות גדולות – כספים שקיבלו המהמרים מחוץ ל"קופה הקטנה".
השופטת כתבה: "אינני מוצאת לקבוע מסמרות בשאלה, האם מדובר בהוצאות שנוגדות את הוראות החוק או רק את תקנת הציבור, אולם אציין בעניין זה, כי מרגע שהמשיב הכיר באופן מסוים בהוצאות בגין תשלום הזכיות למהמרים, אין עוד מקום לעשות איפה ואיפה בין התשלומים. משעה שהמשיב התיר את ההוצאות מסוג זה, על מנת לנסות ולשקף את הכנסתו האמיתית של המערער, יש להמשיך וללכת בדרך זו ואין להפריד בין סוגי ההוצאות השונים".
"לפנים משורת הדין", ציינה השופטת, "מצאתי להפחית 10 אחוז מסכום ההכנסות בכל שנה בגין ההוצאות השונות – תשלום זכיות גדולות למהמרים, שכר לדילרים שלא נמשך מהקופה, פשיטות ותשלום על תחזוקה והוצאות פחת. זאת, נוסף על ההוצאות שהכיר בהן המשיב (מס הכנסה)… זאת בניסיון להגיע לתוצאה שתשקף את הכנסותיו 'האמיתיות' של המערער".
השופטת קיבלה בקשה גם לפטור את ברגיג מתשלום חלקו במס של שותף, אופיר ברנס, שהכניס בחצי השנה האחרונה לפעילות. ברנס הלווה לו כשלושה מיליון שקלים. בניגוד לעמדת מס הכנסה שקבע כי ברנס היה שותף ב-10 אחוז מרווחי העסק, בית המשפט קבע כי הוא היה שותף בתקופה הרלוונטית ב-50 אחוז. גובה השומה (הכנסה חייבת) המיוחסת לברגיג לפי פסק הדין עומדת על כ-22 מיליון שקל. לצד זאת, הוא חוייב בהוצאות משפט בסך 100 אלף שקל.
עו"ד דהן מסר בתגובה: "בית המשפט המחוזי קבע באופן תקדימי, כי יש להכיר בהוצאות הפעילות העסקית גם אם היא אינה חוקית (כגון זכיות מהמרים, שכירות בתי הימורים ותשלום שכר דילרים, פחת על מכונות המזל וכיו"ב ), מה שהביא להפחתה משמעותית בגובה שומות המס בהיקף של מיליוני שקלים. בנוסף, בית המשפט הביע תרעומת נוכח התנהלות רשות המסים שקבעה באופן שרירותי וללא כל ראיות, את אופן חלוקת האחוזים בעסק ההימורים תוך הפליה בין שותפים עסקיים. מדובר בפסק דין שמשליך באופן רוחבי על כלל הנישומים ובפרט על נישומים העוסקים לכאורה בפעילות שאינה חוקית. אני מקווה כי לאור פסק הדין, רשות המסים תמצא לנכון לעשות בדק בית משמעותי בעריכת שומותיה במטרה להגיע מס אמת ולא ליצור עיוות בלתי מתקבל על הדעת, גם במקרים מעין אלה".
