שופט מחוזי שחרר את שמעון שרביט מחוסר ראיות להריגת טל קורקוס

מכה למשטרה ולפרקליטות בתיק זגורי ומיכאל מור.
השופט נסר אבו טהה מבית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה לשחרר ממעצר את שמעון שרביט, הנאשם בכך שמסר את מטען החבלה אשר שימש לחיסולו של עד המדינה טל קורקוס.
השופט קבע נחרצות כי אין בתיק ראיות לכאורה לעבירה של הריגה המיוחסת לשרביט.
מדובר באחד מתיקי הדגל של הפרקליטות, המגלם בתוכו שלושה מקרי רצח – של עד המדינה קורקוס, של גרושתו דבורה הירש ושל עד התביעה אלישע סבח.

באישום המרכזי נגד שרביט נטען, כי עד המדינה "הצפוני" ונאשם מספר 2 אריק איטל ביקשו לרכוש מטען חבלה כדי לגרום למותו של קורקוס, לפי בקשתו של ניב זגורי. לפי האישום הזה, בליל ה-26 ביוני 2017 הגיעו עד המדינה ואיטל לביתו של שרביט בחולון, שם סיפקו להם שרביט ומור מטען חבלה ומערכת הפעלה. ב-27 ביוני 2017 נהרג קורקוס בפיצוץ ברכבו, לטענת הפרקליטות כתוצאה מהפעלת מטען החבלה הזה.

באישום ההריגה המיוחס לשרביט מתבססת הפרקליטות על גרסאות עד המדינה ותמליל שיחה שהתקיימה בתקופת הפעלתו במפגש בינו לבין שרביט.
אלא שבשלבי המשא ומתן טרם החתימה על הסכם עד מדינה, עד המדינה בחר לחשוף בפני החוקרים פרטים חלקיים בלבד ממעורבותו ומעורבות אחרים באירועים המתוארים בכתב האישום, מטעמים טקטיים אישיים וחברתיים, ובמקרה של שרביט הוא פשוט הרחיק אותו מהמודעות למטרת המטען.
בהקשר זה טוענת הפרקליטות, כי בתשאול אחר עד המדינה קשר את שרביט לנעשה בכך שהוא ביקש מנציגי המשטרה לעצור את שרביט מבלי שמסר להם פרט מפליל נגדו. עוד נטען, כי לאחר חתימת ההסכם, עד המדינה כבר התייחס רשמית למודעות של שרביט לאורך כל הודעותיו.
מלבד עבירת ההריגה מיוחסות לשרביט גם עבירות של עסקה בנשק ושיבוש הליכי משפט.

שרביט וסנגוריו, עורכי הדין דורון נוי, יהלי שפרלינג ועדן נחום ממשרד נוי, סננס, שפרלינג וחצרוני, טענו בבית המשפט כי גם אם דבקים בגרסה "המחמירה" של עד המדינה, לא ניתן לייחס לשרביט עבירה של הריגה, שהרי לפי תיאורי עד המדינה עצמו, שרביט "לא קשור" להעברת המטען, והפגישה בביתו בחולון בכלל "נכפתה עליו" על ידי מיכאל מור שהגיע במפתיע לדירתו, והראיה שעד המדינה מתאר אותו כמי שהתעורר משינה עם מכנסיים קצרים.
לחילופין נטען, כי אין חולק שהנאשם שרביט לא ידע מה היתה מטרת העברת המטען, שכן הוא לא היה במעמד של שותף בסוד העניינים אלא על תקן נהג בלבד.
הסנגורים טענו כי גם לאחר הרענון שנערך לעד המדינה בחודש נובמבר 2019, ממש לפני תחילת שלב ההוכחות במשפט, עד המדינה עמד על כך שהנאשם שרביט לא ידע למה נועד המטען, והתעקש על כך שהמפגש אצל שרביט בבית נכפה עליו.

"לא קיימות ראיות לכאורה בעבירת ההריגה המיוחסת לשרביט", אימץ השופט אבו טהה את טענות ההגנה עד תום, וקבע נחרצות, "מכל ההודעות של עד המדינה עולה שגם אם שרביט היה נוכח פיזית בעת העברת המטען, הרי הוא לא היה בסוד העניינים, לא יידעו אותו במעמד זה לגבי מטרת המטען וממילא לא יכול היה לדעת שהמטען נועד לפגוע בטל קורקוס…".
השופט התייחס גם ל"ראיה המסייעת" לה טוענת הפרקליטות – תמליל שיחה עם שרביט שנערכה לאחר שעד המדינה גוייס ונשלח להפליל את הנאשמים.
"לכל היותר ניתן למצוא בה סיוע להחזקת מטען או העברתו, אך לא סיוע ובוודאי לא ראיה עצמאית לכך ששרביט היה מודע למטרת המטען וייעודו הספציפי… אין במלל נשוא השיחה כדי לתמוך בתזה אליה מכוונת הפרקליטות בטיעוניה. אשר לקונסטרוקציה המשפטית לפיה עצם העברת מטען חבלה מקימה יסוד נפשי של אדישות לעבירת ההמתה, הרי זו לא בוססה כלל… (גם) דבר קיומו של מגנט יחד עם המטען אין בו כדי ללמד על מודעות של שרביט לייעודו של המטען או לתוכנית העבריינית".

השופט קיבל גם את התנגדות הסנגורים לכך שהפרקליטות הוסיפה ברגע האחרון אמירות מהריענון של עד המדינה לפני הופעתו בבית המשפט ומעדותו על דוכן העדים, ומתח על כך ביקורת: "בצדק הלין בא כוחו של שרביט על כך שהודעה זו, וההפניות המופיעות בה, מובאות לידיעתו של בית המשפט רק 'בערב' מתן ההחלטה. מדובר בעדות שנמסרה לפני מספר חודשים… שנמשכה עד לחודש מרס שאז הופסקה בשל התפשטות נגיף הקורונה. לא הוסבר מה מנע מהפרקליטות להגיש את אותן אמירות בכל הזמן הרב מאז שהושמעו בבית המשפט, ואף קודם לכן במסגרת ה'רענון' שנערך לו".

ביחס לאישום הנוסף, המייחס לשרביט עסקה אחרת בנשק (השבת האקדח למיכאל מור), הסנגורים טענו כי מאמרותיו של עד המדינה עולה שוב שרביט לא היה מודע כלל לקיומו של האקדח בחזקת עד המדינה. השופט טהה ציין בהקשר זה כי בהנחיית מיכאל מור עד המדינה ושרביט שוחחו בווטסאפ וידאו על מקום המסתור של האקדח, אבל "לכל היותר נגזרות מהדברים עבירות של סיוע, הן בנוגע למטען והן בנוגע ל'בול 150' (האקדח)…. סוגיה זו תתלבן בתיק העיקרי", קבע השופט.

לנוכח הקביעות הנחרצות של השופט אבו טהה המעורה בכל חומר הראיות בקשו הסנגורים נוי ושפרלינג לשחרר את שרביט ממעצרו. הם הצביעו על התמשכות המעצר מ-5 נובמבר 2017, כמעט שלוש שנים, וציינו כי לא ברור מתי יסתיימו עדויות העדים במשפט, מה גם שיתר האישומים בתיק לא מיוחסים כלל לשרביט. הסנגורים הדגישו כי עברו הפלילי של שרביט אינו מכביד, וציינו גם נסיבות משפחתיות שראוי כי יובילו לשחרור בתנאים מגבילים.
פרקליטות מחוז דרום שבה והתנגדה בנימוק שעבירות הנשק מלמדות על חזקת מסוכנות ברף הגבוה, בטח כאשר "מדובר במי שנמצא בלב העשייה העבריינית ויש לו תפקיד משמעותי בתוך ההתארגנות העבריינית".

השופט הגיע למסקנה אחרת וקבע כי יש מקום לקבל את הבקשה של הסנגורים לעיון חוזר בהחלטה על המעצר עד תום ההליכים, שהתקבלה בהסכמה עם אפשרות לדיון נוסף במועד אחר. "במכלול הנסיבות יש לבחור חלופת מעצר על פני המשך מעצר מאחורי סורג ובריח. חלופה אשר נבחנה על ידי הצדדים בבית המשפט, ונמצאה לטעמי הולמת את הנסיבות במקרה הספציפי של שרביט, ובעיקר נוכח קביעת בית המשפט בדבר העדר קיומן של ראיות לכאורה לעבירה המרכזית והחמורה – עבירת ההריגה".
כאמור, השופט הורה על שחרורו של שרביט אשר התגרש לאחרונה למעצר בית אצל קרובי משפחה בכפוף לערבויות כספיות ובתנאים מגבילים נוספים.
לבקשת הפרקליטות, השופט עיכב את ביצוע החלטתו ב-24 שעות בלבד.
הפרקליטות לא המתינה יותר מדי וכבר בצהרי היום הגיש ערר על ההחלטה, שנקבע ליום ראשון בבית משפט העליון (28 יוני).