לפי התביעה המשטרתית, הנאשמים מכרו במספר הזדמנויות הרואין לקונים שונים, ובין היתר גם לשוטר סמוי. כמו כן נטען כי הם החזיקו הרואין שלא לצריכה עצמית, וכי נתפסו ברשותם כ-25 אלף שקל במצטבר, המעידים לכאורה על "פעילותם הענפה".
התביעה טוענת כי לצורך פעילותם עשו הנאשמים שימוש בשמות בדויים, כמו גם במספרי טלפון שונים ומשתנים, והגיבו "תוך כדי תנועה" לפעילויות משטרתיות שנערכו באזור שבו פעלו. "אין מדובר בחובבנים שניסו את מזלם, אלא במקצוענים של ממש אשר התנהלו כסוחרי סמים ממולחים", אומרים במשטרה.
התשתית הראייתית נגד הנאשמים מתבססת על עדויות השוטר הסמוי, עדויות קונים אחרים, מחקרי תקשורת וראיות נוספות. מחומר הראיות בתיק עולה, כי נג'אר זוהה בעת ביצוע העסקאות על ידי שוטרים המכירים אותו מעבודתם. בנוסף, חלק מלקוחותיו מסרו לחוקרים מספרי טלפון שבהם הוא עשה שימוש, והיה מדובר באותו מספר שבאמצעותו יצר איתו קשר השוטר הסמוי. כמו כן, הטלפונים אוכנו בתאי שטח הסמוכים למקום ביצוע העסקה עם השוטר.
הנאשמים שמיוצגים על ידי עורכי הדין מוחמד רחאל ועאדל בויראת הכחישו את המיוחס להם, מה שלא מנע מהתביעה להגיש נגדם גם בקשה להארכת מעצרם עד תום ההליכים. מהבקשה עולה בין היתר, כי באמתחתו של חסן נג'אר שבע הרשעות בסחר בסמים, עבירות נשק, איומים וניסיון לגרום למותו של אדם, והוא אף ריצה מאסרים. לנאג'י נג'אר אין עבר פלילי.
למרות כל זאת, השופט אהוד קפלן מבית משפט השלום בחדרה נענה לבקשת הסנגורים והורה על שחרורם של שני הנאשמים למעצר בית.
