נדחתה תביעת אישה להכיר בה כאם שנייה לבנה של פרודתה

שתף כתבה עם חברים

בפסק דין תקדימי ובניגוד לעמדת היועמ"ש, בית המשפט קבע כי התובעת שהוכרה כאם משותפת לבן הגדול שילדה בת זוגה, לא תוכר כאם לאח הצעיר בשל פרידתה מבת הזוג במהלך ההריון השני

אילוסטרציה: freepik

בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עמדה הכרעה קשה, תקדימית.
התובעת והנתבעת הן בנות זוג לשעבר, שניהלו משק בית משותף וערכו טקס נישואין פרטי בשנת 2010. הן אימהות ל-ע', בנם המשותף שנולד מתרומת זרע. הנתבעת היא אמו הביולוגית של ע', שהרתה אותו, והתובעת הוכרה כאמו המאמצת, החולקת זמן שהות שווה.
ביולי 2015, לאחר טיפולי פוריות, נכנסה הנתבעת להריון שני (התובעת, מטעמים רפואיים, לא יכלה להרות). בתחילת תקופת ההריון השני, הגישו השתיים בקשה משותפת לאימוץ הבן הראשון שנולד, ע', על ידי התובעת, אמו השנייה – וניתן צו אימוץ.
זמן קצר בלבד לאחר מכן, כאשר הנתבעת עדיין בהריון, בנות הזוג נפרדו.

כאשר היה ס' בן שנה וחצי הורתה שופטת בית המשפט לענייני משפחה, הילה גורביץ עובדיה, על כינון זמני שהות (ביקור) של התובעת אצל הבן הצעיר של בת זוגתה לשעבר, במרכז קשר – עוד לפני שהוסדר מעמדה ההורי הקבוע.
מאז עברו שלוש שנים. כעת, התובעת עתרה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה שיכיר בה גם כאמו של הבן השני ס', וייתן צו הורות אשר יאפשר לה משמורת גם על הבן הצעיר, שנולד לאחר הפרידה.

התובעת טענה כי הבחירה להרות היתה משותפת, וכי ליוותה את זוגתה בטיפולי הפוריות ובתחילת ההריון, למרות שבלידת ס' הן כבר היו פרודות. לדבריה, למרות שבת הזוג לשעבר מנעה ממנה להיות בלידת ס' – היא שלחה לה הודעה המבשרת על לידתו וביקשה שתעביר את הבשורה לאחיו הגדול ע', שבאותה עת היה בחזקתה.
התובעת טענה עוד כי בשנים לאחר לידת ס' מנעה ממנה הנתבעת לראותו, ורק בהתערבות בית המשפט לאחר שנה וחצי החלה לבקרו, בתיווך עובדים סוציאליים ובנוכחות האם הביולוגית – פרודתה – במרכז קשר.

הנתבעת, באמצעות עו"ד מתן חודורוב, התנגדה להכרה בתובעת כאם שנייה לבן הצעיר. לטענתה, התובעת הפגינה הסתייגות מהורות והבאת ילדים לעולם במשך זמן רב – והיא נכנסה לטיפולי ההפריה למרות התנגדותה של בת הזוג לשעבר. לטענתה, למרות שהתובעת ליוותה אותה במקצת מבדיקות ההריון – היא עשתה זאת מתוך כורח, ולא מתוך רצון להוות שותפה. לראיה, טענה הנתבעת, המשבר הזוגי הביא בסופו של דבר לפרידתן.

נציג היועץ המשפטי לממשלה, וגם האפוטרופוס לדין (הממליץ בעניין קטינים בהליכים משפטיים) צידדו בבקשת התובעת להכיר בה כאם שנייה ל-ס'.

בפסק דין תקדימי, השופטת הילה גורביץ עובדיה דחתה את בקשת בת הזוג הפרודה, ובתוך כך גם את עמדת היועמ"ש והאפוטרופוס לדין. זאת, למרות שאותה שופטת אישרה כאמור בשנים האחרונות מפגשים קבועים בין התובעת לס' במרכז קשר, ולמרות שהתובעת הוכרה כאם שנייה מאמצת לאחיו הגדול ע'.

לא היתה זוגיות בעת הלידה (אילוסטרציה: freestocks.org מתוך אתר Unsplash)

טובת הקטין
כיום הדין בישראל מכיר בארבע חלופות להורות:
הורות ביולוגית – מתוקף זיקה גנטית.
הורות מתוקף זיקה פיזיולוגית – נשיאת האם את ההריון ברחמה.
הורות מתוקף אימוץ.
הורות מתוקף "זיקה לזיקה" – כזו המוכרת מתוקף קשר זוגיות עם ההורה הביולוגי, עובר להריון וללידה.

התובעת ביקשה להכיר בהורות על ס' מתוקף "זיקה לזיקה". השופטת ציינה כי "צו הורות פסיקתי" שניתן על ידי בית משפט, מיועד למתן "עזרה ראשונה" לתאים משפחתיים אשר נולדו בהם ילדים באמצעות טכנולוגיות הולדה חדשות. עם זאת, לדברי השופטת, יש למעט במתן צו הורות כזה, משום שהוא לא הוסדר על ידי המחוקק, והעובדה שהורות באותם תאים משפחתיים מוסדרת באמצעות צווים שיפוטיים ללא עיגון חקיקתי – מעוררת "קשיים לא מבוטלים".

שאלת מתן צו הורות על ידי בית משפט, ציינה השופטת, תיבחן לפני שלושה אדנים: הוכחת קיומו של קשר זוגי וטיבו, כוונה משותפת להרות את הקטין, ומועד הגשת הבקשה לצו הורות מבית המשפט.
לדברי השופטת, "בא כוח היועמ"ש, האפוטרופוס לדין והתובעת, לא ערכו הבחנה בין מקרה בו הזוגיות היתה קיימת בעת הלידה, ובין המקרה בו הזוגיות לא היתה קיימת בעת הלידה. במקרה כאן, התובעת לא שימשה כהורה או כדמות הורית עבור ס'… אמנם הוכחה קיומה של זוגיות בת שבע שנים, שם משפחה משותף, חשבון בנק משותף, חלוקת טיפול ב-ע' ורצון משותף להביא לעולם ילד נוסף – אך זוגיות הצדדים לא היתה קיימת במועד הלידה", הדגישה השופטת.

"אין מדובר בבעלת דין ששימשה בפועל כהורה עבור הקטין", הוסיפה השופטת גורביץ עובדיה, "יש לבחון מקום בו בעת הלידה, אין מתקיים הקשר הזוגי ואין כוונה והסכמה לגדל יחד את הקטין שנולד – האם מתקיימת הורות בת כינון מכוח זיקה לזיקה. לטעמי התשובה לכך שלילית".

השופטת ציינה כי התובעת הגישה את התביעה להסדרת זמני שהות עם ס' רק חמישה חודשים אחרי לידתו, ובכך "השתהתה בהסדרת מעמדה ביחס ל-ס' זמן משמעותי בחייו, ללא סיבה מוצדקת".
השופטת קיבלה את טענת התובעת כי ליוותה את זוגתה לפני ההריון ובתחילתו בטרם נפרדו – אך נקבע כי "השתהותה בהסדרת המעמד ההורי מטילה ספק בכוונתה, עובר להגשת התביעה, להורות משותפת מתמשכת כלפי ס' ללא קשר ל-ע' (אחיו הגדול)".
לבסוף, השופטת דחתה הכרה בהורות התובעת על ס' מתוקף קשרי האחאות וטובת האחים הקטינים: "לא ניתן מכוח האחאות לשמר את אותו חלום משותף שרקמו בנות הזוג במהלך החיים המשותפים… אין טובת הקטין עילה העומדת בפני עצמה".

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות