את דורית הכרתי לפני כשנה לערך, כשהגיעה לפגישת ייעוץ במשרדי חברת סרדל שטרית. היא סיפרה לי כי היא חושדת שבעלה בוגד בה.
הסיפור רגיל. עשרות מסרונים שנמחקו, שיחות עלומות, סקס שהלך ופחת, והבעל נעלם במפתיע בערבים בכל פעם באמתלה אחרת: פעם אירוע של חבר בעבודה ופעם יש בעיה בעבודה, והנה לכם חשד לבגידה.
"התעמתת איתו?", שאלתי.
"לא", היא ענתה, "כשאני שואלת אותו מה קורה, מדוע אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסי מין, תמיד הוא ענה שהוא עובד קשה, ואם לא טוב לי אפשר להתגרש". מאחר ואין לי כל ראיה, כשיהיו לי הוכחות אתעמת אתו ואז אראה לו מה זה… הוא חושב שאני for granted".
דורית, בת 42, נשואה למוטי (45) מזה כ-10 שנים. לבני הזוג שני ילדים קטנים. הם מתגוררים באזור תל אביב. מוטי, בעל תפקיד בכיר בחברת הייטק, נוהג לקום מוקדם בבוקר לעשות ספורט, ולאחר מכן נוסע לעבודתו.
סיכמנו שנתחיל לעבוד למחרת מוקדם בבוקר. נלמד את תנועותיו ונמשיך לפי ההתפתחויות. כשדורית קמה לצאת ממשרדי, היתה לה הליכה זקופה ואצילית. נראה שהיא גם מרבה להתעמל.
ארגנתי את עצמי ואת העוקב השני. התמקמנו למחרת, יום חמישי, בשעה ארבע בבוקר. רחוב חד סטרי, רוב הבתים פרטיים. סריקה מהירה בחניון לפי ההוראות של דורית, ומצאנו את הרכב שלו, עם מיתוג החברה בה הוא עובד.
התמקמתי בסמוך במקום שלא יוכל להבחין בי, ומיקמתי את העוקב השני מהיציאה מהרחוב.
בערך בשעה חמש מוטי יצא מביתו. בחור גבוה מאוד, רזה, לבוש ספורטיבי, גבר נאה לכל הדעות. נכנס לרכב, הניע והחל בנסיעה. העוקב השני קיבל אותו, והתחלנו במעקב כשאנחנו מתעדים את כל נסיעתו. הוא נסע בכביש 1 צפונה, פנה לאחד המושבים באזור לכיוון חוף הים. נראה שהוא מרבה להיכנס למושב, כי ברשותו היה שלט לפתיחת שער הכניסה. נתנו לו להיכנס ונכנסנו אחריו.
הוא עצר באחד הרחובות המושב, סמוך לחוף הים, יצא מרכבו ונכנס ליחידת דיור. כעבור כעשר דקות יצא מהיחידה לבוש בחליפת גלישה, כשבידו גלשן גלים, והלך לכיוון הים. החלפתי מיד לבגד ים, משקפי שמש ומגבת, וירדתי לים עם התיק כשבתוכו המסרטה. התמקמתי מאחורי דיונה ותיעדתי אותו גולש עם אנשים אחרים ומשוחח איתם.
אחרי כשעתיים הוא יצא מהים, שטף את הגלשן וחזר ליחידת הדיור, יצא מהיחידה לבוש כפי שהגיע, עלה לרכבו ונסע למקום עבודתו. התקשרתי לדורית, עדכנתי אותה בפרטים על הכניסה למושב, יחידת הדיור והגלישה.
היתה דממה מעברו השני של הקו. דורית היתה מופתעת, בהלם. היא ידעה שבעלה נוהג לגלוש בבקרים, אך לא הכירה את שאר הפרטים, כולל השלט לשער הכניסה ויחידת הדיור. זה נשמע לה מאוד מוזר וחשוד. "למה הוא צריך יחידת דיור?", היא שאלה.
לאחר שמסרנו את האינפורמציה שברשותנו, סיכמנו שנמשיך גם למחרת, היות ולפי דברי דורית, הוא אינו עובד בימי שישי ונוהג לצאת לגלוש עם "חברים".
למחרת, שוב באותה תרגולת, התמקמנו בשעה ארבע בבוקר. הפעם מוטי יצא בשעה שמונה וחצי, לבוש מכנס ברמודה צבעוני וחולצה קצרה, נסע ישר למושב ונכנס ליחידת הדיור. אנחנו אחריו, תיעדנו את נסיעתו וכניסתו ליחידה. אמרתי לעצמי שאם הוא נפגש עם אישה, היום זה יקרה.
התמקמנו לתצפית על הכניסה ליחידת הדיור, שנינו מזוויות צילום מחושבות מראש. והנה, "אשר יגורתי בא לי": כעבור כ-10 דקות הגיעה ליחידת הדיור אישה כבת 35, לבושה חולצת בטן ומכנס קצר, בידה תיק ושקית אוכל. היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה. הם שהו ביחידת הדיור כשעתיים. מהדירה בקעו גניחות. אחר כך יצאו יחדיו לבושים בחליפות גלישה, נראו משועשעים ומצחקקים, וכשבידם גלשן הלכו לכיוון הים.
התמקמתי שוב אחרי הדיונה, לא לפני שהחלפתי את בגדיי לבגד ים, משקפי שמש, בידי מגבת וכמובן שהתיק עם המסרטה על הכתף. הוצאתי את המסרטה ועשיתי זום, כך שיכולתי לראותם בבירור גולשים, נהנים, מידי פעם שוכבים על החוף ומתעלסים כזוג אוהבים בכל התנוחות האפשריות.
כעבור כשעה וחצי הם עזבו את החוף וחזרו ליחידת הדיור. בחצר הורידו את חליפות הגלישה, כך שהבחורה נשארה עם תחתוני חוטיני וגוזיה עליה (בהחלט חתיכה, שופעת וסקסית). מוטי הוריד את מכנס הברמודה ונשאר עם תחתוני בוקסר. הם שטפו את הגלשנים ומידי פעם התיזו על עצמם מים, תוך כדי שהם מתמזמזים ומתנשקים רטובים.
כשסיימו לשטוף את הגלשנים (או יותר נכון להתמזמז) ולאחר שתלו את חליפות הגלישה לייבוש – הם נכנסו פנימה. כעבור כשעתיים יצאו לבושים כשהאישה אחזה תיק בידה, כפי שנכנסו בתחילה, הפעם מחובקים. מוטי ליטף את ישבנה בזמן שנעל את הדלת עם מפתח בצרור שלו.
הכל תועד. "בינגו בוודאות", סיננתי לעצמי. לאחר שנעל את הדלת, הלכו לכיוון רכבם. לפני שנכנסו כל אחד לרכבו, הספקתי לצלם את נשיקת הפרידה שמוטי נתן לבחורה, שלחתי את העוקב שהיה איתי לעקוב אחריה, הוא חזר כעבור 20 דקות עם כתובת, שם ושם משפחה של הפילגש.
בחקירה מעמיקה הוברר כי הפילגש נשואה לאיש מוכר מאוד, סלב אמיתי.
נסעתי למשרד. השעה כבר היתה קרובה לכניסת השבת. הכנתי אספרסו והתחלתי להכין את הדו"ח. חייגתי לדורית ואמרתי לה שיש לי הרבה מה לעדכן אותה. קבענו להיפגש ביום ראשון. כמובן שהיא ביקשה לדעת פרטים, ובכל זאת הצלחתי לשכנע אותה שביום ראשון אעדכן אותה בכל. לא רציתי לקלקל לה את השבת עם הילדים, אולי האחרונה שלהם ביחד.
ביום ראשון בבוקר דורית הגיעה למשרדי חברת סרדל שטרית מכון פוליגרף חקירות ביטחון ואקדמיה. כשנכנסה, היא היתה לבושה בבגדי ספורט. "סליחה על הלבוש, אני בדרך לאימון בהולמס פלייס", אמרה לי.
"כיף לך", עניתי, "הספורט היחיד שאני מכיר זה ערוץ 5".
צחקנו (כמובן שאני גם נוהג לשמור על כושר ולרוץ כעשרה ק"מ שלוש פעמים בשבוע לפחות על חוף הים).
עברו דקות מעטות והצחוק התחלף לבכי. הגשתי לה טישו. היה לה קשה לראות את הסרט, אבל כמו כל הנשים שישבו אצלי בשנים האחרונות, הייתי צריך להריץ שוב ושוב את הקטע שמראה את הפילגש מקרוב. תמיד חשוב להן לראות את זו שהבעל בוחר בה במקום האישה הנאמנה.
"את מכירה את יחידת הדיור הזו?" שאלתי.
"לא, אבל אני לא אתפלא אם שכר אותה, בעלי מרוויח הרבה כסף, יכול להרשות לעצמו כל דבר, גם דירה למפגשים ארוטיים", השיבה לי תוך ניגוב הדמעות.
הוצאתי את הדיסק מהכונן, הכנסתי אותו לפולדר של חברת סרדל שטרית עם הדוח והתמונות, הכל במעטפה לבנה, ונעמדתי להיפרד ממנה, "אני כאן לכל שאלה וכל בעיה. מה שתרצי, כולל הפניה לעורך-דין טוב, או… יועצת זוגית טובה".
"תודה", היא ענתה לי, ניגשה לעברי, לחצנו ידיים והיא נפרדה ממני.
שבוע לאחר מכן דורית התקשרה אליי וספרה כי הלכה לביתה של הפילגש בשעות הערב, לחצה play על סרטון הווידאו שקיבלה ממני, ודפקה על דלת ביתה.
הפילגש פתחה את הדלת, ודורית שאלה היכן בעלה, תוך שהבחינה בו יושב על כורסת הסלון.
דורית נכנסה והציגה לבעלה את הסרטון שצילמנו, ובו השניים נראו מתעלסים בחוף הים בכל התנוחות הקיימות.
האישה היתה בשוק, פרצה בבכי, וביקשה את הסרטון.
הבעל ההמום, כמובן סירב והחל בבכי כתינוק.
דורית, לפני שעזבה, צעקה: "אש על הגולש".
אחר כך היא ביקשה ממני להירשם לקורס חוקרים פרטיים. לטענתה, כדי ללמוד סימנים מוקדמים, כדי שלא תיפול בפח בשנית.
