נגד תושב הצפון הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.
לפי כתב האישום, בחודש מאי 2018 השתתף בנו של הנאשם בחוג כדורגל בעיר קטנה דרומית לחיפה. במהלך החוג, נטען, אביו של אחד הילדים סבר כי בנו הותקף על ידי חברו לקבוצה. בתגובה הוא ניגש לאימו של הילד "התוקף", והסב את תשומת ליבה להתנהגות בנה. בכתב האישום נטען, כי האמא דרשה שיניח לה והתקשרה אל בן זוגה, שהגיע אל המקום תוך מספר דקות, צעק לעבר המתלונן, "אתה נגעת באשתי", ונגח בראשו.
התביעה טענה בכתב האישום, שכתוצאה מהתקיפה איבד האב שהתלונן את הכרתו, ופונה מהמגרש לקבלת טיפול רפואי.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי בניגוד לתיאור בכתב האישום, המתלונן לא סתם פנה אל אשתו במגרש אלא תקף אותה, ועל כך הוא הגיש תלונה במשטרה, אבל בסופו של דבר הוגש כתב אישום נגדו בלבד, ללא הסבר מניח את הדעת.
בהקשר זה ניתן לציין, כי הנאשם ואשתו מנהלים גן ילדים בישוב, שבו מתחנך גם הבן "המותקף" של המתלונן, מבחינת בעלי הגן שם התחיל הסכסוך, הנאשם ואשתו טענו כי אשת המתלונן הכפישה את אשת הנאשם בפני הורים בגן.
נוכח כפירת הנאשם נקבע התיק לשמיעת ראיות.
מטעם התביעה העידו המתלונן, רעייתו, עדה נוספת שנכחה במקום, ואנשי משטרה ורפואה. בבית המשפט הוצגו מזכרים שערכו השוטרים, כמו גם הקלטת שיחה למוקד 100 ותיעוד רפואי ותמונות.
בין היתר התברר כי המתלונן נחקר באזהרה נוכח הטענה שהוא תקף את אשת הנאשם.
הסנגור, עו"ד רונן חליוה, ביקש לחקור בחקירה נגדית מספר שוטרים, שלטענתו מסרו הודעות לחוקר של התיק, אבל החוקר לא התעמק בהודעות אלה ולא המשיך לחקור אותן לעומק.
בין היתר נטען, כי השוטר שריכז את האירוע ציין כי הוא לא הבחין בסימני חבלה על פניו של המתלונן, בעת שגבה את הודעתו במקום. השוטר שהגיע לאירוע לבדו אישר בבית המשפט, כי אילו היה מבחין בסימני פציעה חבלה או דימום על גופו של הקורבן – היה מציין זאת בדו"ח הפעולה שלו. עוד הוא אישר, שהוא לא בדק גרסאות של עדים אחרים אשר נכחו במקום ולא בדק אם יש מצלמות אבטחה במגרש.
לטענת הסנגור, אותו שוטר שהגיע למקום האירוע ביצע בירור שטחי ביותר רק ארבעה ימים לאחר האירוע, והסתפק לצורך כך בשיחה טלפונית עם המאמן שהיה במקום וראה את כל האירוע.
לדברי המתלונן, הוא נחתך ודימם מעל הגבה, אך עו"ד חליוה הראה במהלך המשפט תמונות המלמדות לטענתו שאין כל חתך או תפר בגבה של המתלונן.
בחקירה נגדית של עדת הראייה היא טענה כי המתלונן איים על אשת הנאשם, ויתכן שהוא אף נגע בה. היא הבהירה בבית המשפט כי על העימות הפיזי המאוחר יותר בין הנאשם לבין המתלונן נודע לה מאשת הנאשם.
עד ראייה אחר הדגים בחקירתו הנגדית באולם בית המשפט, כיצד נגע המתלונן בקצות אצבעותיו בכתפה של אשת הנאשם, אבל הוסיף כי הוא נגע בה בעדינות.
במהלך המשפט התגלו עוד פרטים שהעיבו על עמדת התביעה, ומלמדים על התייחסות בעייתית של השוטרים המעורבים באירוע, שלכאורה הוא אינו רציני ועדיין הוא הסתיים בכתב אישום פלילי.
כך למשל, טענת הנאשם כי חוקר משטרה התקשר אליו והזמין אותו לעימות עם אשת המתלונן, והוא הסכים לכך, אך ביום שנקבע לביצוע העימות התקשרו אליו מהמשטרה והודיעו לו שלא יגיע.
בנוסף נטען, כי חוקרת משטרה שהעידה במשפט שקרה מעל דוכן העדים כאשר אמרה כי אינה מכירה את הנאשם ואשתו. התברר כי בתה למדה בגן ילדים יחד עם בתו של הנאשם, ובת אחרת שלה למדה בגן הילדים אותו מנהלת אשתו של הנאשם, והיא אף שהתה בצהרון שהפעיל הנאשם בעצמו.
בסיכומים טען הסנגור חליוה, כי אחרי למעלה משנה הבין הנאשם כי המשטרה החליטה "לקבור" את התלונה שהגישה אשתו נגד המתלונן. הוא הוסיף וטען כי לא קיבל שום מכתב על כך שהתיק נסגר אך בשיחת טלפון עם תחנת משטרת טירת כרמל הוא הבין כי בתיק נרשם שהתלונה נסגרה מחוסר ראיות. הוא פנה בעניין זה למפקד התחנה, אך נאמר לו כי בגלל שהתיק שלו עדיין מתנהל אף אחד לא יתערב בעניין, לפני שתהיה הכרעה בהליך הנוכחי.
בבוקר ה-30 מרס, בדיוק בשיאם של האירועים הקשים בהם שוטרים של משטרת ישראל נהרגו מירי מחבלים, בזמן שחבריהם פעלו לצידם בגבורה, השופט זיו אריאלי מבית משפט השלום בחיפה כינס את ישיבת הכרעת הדין, והודיע: "אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו".
השופט אריאלי נימק את ההחלטה בביקורת קשה על יחידת החקירות של תחנת טירת כרמל שחקרה את האירוע, ועל מחלקת התביעות המשטרתית, שהגישה כתב אישום עם ראיות לא מגובשות כפי שחשפה ההגנה בבית המשפט. "התנהלות היחידה החוקרת ומחדליה הם שעומדים בבסיס החלטת המאשימה להגיש כתב אישום נגד הנאשם", הדגיש השופט, "ייתכן כי לו הייתה היחידה החוקרת מבצעת את תפקידה כהלכה, אוספת את הראיות באופן רציני ומקצועי ומבררת לעומקן את טענות הצדדים, הרי שהמאשימה היתה משתכנעת מלכתחילה כי אין מקום להגשת כתב אישום נגד הנאשם".
עו"ד חליוה מסר בתגובה: "למן היום הראשון בו עיינתי בחומרי החקירה היה ברור שאין מקום להגשת כתב האישום, וזאת בלשון עדינה! למרבה הצער, המאשימה לא היתה הגונה דיה בכדי להודות במחדליה הרבים ובשל רשלנותה גרמה למרשי עינוי דין נוראי. הזיכוי של בית המשפט הנכבד היה צפוי ומתבקש, והערת בית המשפט בסוף דבריו באשר להתנהלותה של המאשימה מדברת בעד עצמה".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "תכליתה של כל חקירת מקרה פשיעה היא אחת ויחידה – להגיע לחקר האמת, וכך היה גם במקרה זה. עם סיום החקירה וביצוע הפעולות הנדרשות הגישה חטיבת התביעות כתב אישום. לצד זאת, ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית הרי שהיא נלמדת, ובמידת הצורך מופקים הלקחים הנדרשים בהתאם".
