בימים האחרונים אנחנו עדים לנסיונות באי כוחו של עמית אלמוג, הנאשם ברצח מאיה וישיניאק ז״ל בדירה ברמת גן, לחזור ולשכנע את בית המשפט כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין עקב מחלת נפש. נוכח מאמצים אלו, הרוחות בציבור סוערות. האם אדם שהוכרז שהוא חולה בנפשו, יימלט מאימת הדין אך משום שהוא חולה בשלב המשפט?
חרף הסערה הציבורית בעניינו של אלמוג, אין מדובר במקרה חריג בנוף המשפטי הפלילי וניתן למצוא מקרים רבים בהם נעשו נסיונות דומים – רק חלקם הקטן צלח – על בסיס חוות דעת רפואיות. על מנת לשפוך מעט אור על תחום זה, נדרש להבין תחילה כיצד הדין הפלילי מתייחס לחולי הנפש ומהן הסנקציות שניתן לנקוט אם מתקבלת טענה כזו במשפט.
החוק הפלילי בישראל מגן על חולי הנפש בשני אופנים שונים והוא מתייחס לשתי נקודות זמן שונות. האחת, מצבו הרפואי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, והשנייה במועד המשפט. שני אופנים אלו מציבים רף מאוד גבוה להוכחה, כפי שיפורט להלן.
בראשונה, בעת ביצוע העבירה, נדרש להוכיח כי אדם שביצע מעשה עבירה, היה חולה בעת ביצועה במחלת נפש אשר פגעה בכושרו להבחין בין טוב לרע, ומחלתו הייתה זו שגרמה לו לבצע את העבירה. הטיעון העיקרי לקיומה של הגנה זו אומר, שכדי לבצע עבירה פלילית נדרש לגבש באופן רצוני את האשם הנדרש בפלילים.
בשנייה, בעת ניהול המשפט, יש לשכנע את בית המשפט, כי הנאשם אינו מסוגל להבין את ההליך המשפטי ולשתף פעולה עם באי כוחו כדי לסייע להם להגן עליו.
חשוב לזכור, כי בשני המסלולים אשר לכאורה מובילים ל"הימלטותו של נאשם מן הדין", ישנם לבית המשפט כלים נוספים שבכוחם להתמודד עם הסיכון הניבט ממנו, והוא רשאי להורות על החזקתו של הנאשם באשפוז כפוי או להטיל עליו צו לטיפול מרפאתי כפוי.
עם זאת, בין שני המסלולים קיים הבדל מסויים. כך למשל, אם נאשם שהוחלט לגביו שאינו כשיר לעמוד לדין ישוחרר מהאשפוז בהחלטת ועדה פסיכיאטרית, היועץ המשפטי רשאי לחדש נגדו את ההליכים המשפטיים. לעומת זאת, בעניינו של נאשם שזוכה מחמת אי שפיות בעת ביצוע העבירה, על בית המשפט יהיה לקבוע שהנאשם ביצע את העבירה והוא יכול להורות על אשפוזו לתקופה המירבית הקבועה בצידה של העבירה. בעבירות מין למשל, לבית המשפט קיימת גם סמכות להורות על צו פיקוח מכוח החוק להגנה על הציבור מפני עבירות מין.
הרציונל במתן ההגנות האמורות הוא ברור. מטרתו של הדין היא להעניש אנשים שעשו מעשה עבירה, לאחר שגיבשו את האשם הנדרש להרשעה בפלילים, והוא רואה בהם כשחקנים מרכזיים ושותפים מלאים לגיבוש קו ההגנה וניהול המשפט בעניינם. כאשר נאשם לא יכול היה לגבש אשם כזה, או לא יכול להיות שותף – ולו באופן חלקי – בניהול המשפט נגדו, לא ניתן לנהל נגדו הליך פלילי. הנטל לשכנע הוא עליו, ורף השכנוע הוא גבוה.
תגובת עו"ד אורית חיון ועו"ד דין כוכבי ממשרדה המייצגים את אלמוג: "חלה הידרדרות קשה במצבו הנפשי במהלך מעצרו, בתקופה האחרונה הוא אינו יכול להיעזר בעורכי דינו, וסובל מהתקפים פסיכוטיים והזיות. פסיכיאטר שבדק אותו מצא שהוא לא כשיר כעת לעמוד לדין, ולכן בית המשפט ביקש גם את התייחסותו של הפסיכיאטר המחוזי. לאחר שנבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי הומלץ לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי לצורך הסתכלות מעמיקה. מדובר בשינוי חזית, שכן לא רק שלטעמנו הוא לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, כעת בנוסף אינו מסוגל לעמוד לדין. בכל מקרה יש להמתין לתוצאות ההסתכלות ולאחריה יוכרע מצבו".
כותב המאמר הוא עו"ד אלון הראל ממשרד כץ מרגולוב הראל, מנוי באינדס עורכי הדין של פוסטה
