בראשית ינואר אשתקד נתפסו בביתו של המאן בן עיד אלולידי (38), תושב הפזורה, סמים מסוכנים מסוג קנביס וחשיש. חלקם הוסוו בקופסת 'אקמול', חלקם בארון בגדים. כשבוע לאחר מכן הוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום נגדו, בגין החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית והוא נעצר.
חצי שנה לאחר מכן , ביוני 2019, הגיעו הצדדים להסדר טיעון והוגש נגד הנאשם כתב אישום הנאשם, במסגרתו הורשע אלולידי על-פי הודאתו בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. בכתב האישום המתוקן נטען כי בביתו נתפסו מעל חמישה ק"ג קנאביס וכ-800 גרם חשיש.
בשלב הטיעונים לעונש טענה הפרקליטות באמצעות עו"ד מורן אלקבץ עמוסי, כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל שנע בין 10 ל-24 חודשים. התובעת הדגישה כי המדינה תבקש לנטות לשליש התחתון של מתחם העונש. לדבריה, בתסקיר שבעניינו ציין שירות המבחן כי ישנו "סיכוי להישנות התנהגות העוברת על החוק", בקרב הנאשם.
מנגד, טען סנגורו של אלולידי, עו"ד גיורא זילברשטיין, כי יש להתחשב בחוות הדעת שניתנה מהממונה על עבודות השירות כי הנאשם כשיר לעבוד. כמו-כן, הפנה הסנגור לנקודות החיוביות שהופיעו בתסקירים שנכתבו בעניינו של מרשו, שם הודגש כי הוא משתף פעולה. "אפשר ללמוד מכך שניתן להסתפק בעבודות שירות ולא מאסר בפועל, כדי שלא ידרדר חלילה", אמר עו"ד זילברשטיין.
השבוע, גזר השופט יואב עטר את דינו של הנאשם והטיל עליו תשעה חודשי מאסר בפועל, בדמות ריצוי עבודות שירות (3 בדצמבר). בנוסף, קבע השופט כי על אלולידי יוטלו 13 חודשי מאסר על תנאי, תשלום קנס על-סך 4,500 שקלים ו-90 ימי פסילת רישיון נהיגה. בנוסף, נפסק כי הוא יהיה נתון לצו מבחן למשך שנתיים.
"ראוי לציין כי לא נתפסו לצד הסמים אביזרים המלמדים על הכנה להפצה דוגמת משקלים אלקטרוניים או אריזות", ציין השופט עטר בהחלטתו. "האופן בו היה מחולק הסם אף הוא אינו מלמד על הכנה להפצה מידית".
בדבריו ציין השופט כי בבואו לגזור את דינו של אלולידי, התחשב בנסיבות חייו האישיות של הנאשם ובעובד שהאחרון הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, כך שחסך זמן שיפוטי יקר. מלבד זאת, התחשב השופט גם בכך שהנאשם היה עצור במשך חודשיים ימים, ולאחר מכן נשלח למעצר בית מלא למשך חצי שנה.
כמו-כן, ציין השופט כי יש להתייחס למסר שעולה מהתסקירים בעניינו של הנאשם, לפיהם מאז מועד ביצוע העבירה ועד היום עבר הנאשם הליך טיפולי משמעותי וכי הם מלמדים על אופק טיפולי, הנובע מהמוטיבציה שהביע הנאשם.
"מעבר למוטיבציה שהביע הנאשם, מלמדים התסקירים על עקביות מסוימת ועל שינוי שהחל הנאשם לערוך באורחות חייו", הדגיש השופט עטר. "דומה כי אלו תומכים במידת מה באפשרות לחרוג ממתחם העונש בשל שיקולי השיקום".
