"סמים וכושים הם זיהום בתרבות האמריקאית הגדולה שלנו", כך פתח ישיבת בוקר במשרדי ה-FBI הארי ג'יי האנסלינגר (גארט הדלונד), ראש הלשכה הפדרלית למלחמה בסמים (DEA), והוסיף: "מוזיקת הג'אז היא מעשה השטן, לכן חייבים לעצור את האישה הזאת, בילי הולידיי. היא ממשיכה לשיר את השיר הזה, 'פרי מוזר', שגורם לאנשים לחשוב על דברים שגויים. הזהרנו אותה שתפסיק, אבל היא לא מוכנה".
"אבל אי אפשר לעצור אותה על ביצוע שיר", משיב אחד הסוכנים המסובים לשולחן.
"היא משסה מהומה", משיב האנסלינגר.
"זאת לא עבירה", מזכיר הסוכן.
"אבל היא מכורה לסמים", מציין סוכן אחר.
"אקזקטלי", נדלק האנסלינגר. "תרדוף את הכלבה בגלל סמים".
זוהי תמצית הסיפור שעומד מאחורי סרט קולנוע פצצה, "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי", המסיר את הלוט מעל סיפור חייה הטרגי של בילי הולידיי, זמרת ג'אז אגדית, שבנוסף לעובדה שהיתה נרקומנית כבדה שהזריקה לוורידיה הרואין על בסיס קבוע, החזיקה גם באג'נדה חברתית-פוליטית אמיצה ונועזת, שהיוותה יריית פתיחה במאבק על זכויות האדם המודרני. הולידיי איימה קשות על הממשל הלבן שהכריז מלחמה על השיר שלה, "פרי מוזר" (Strange Fruit) אשר דיבר על לינץ' בשחורים שביצעו ה-KKK (קו קלוס קלאס: שמם של ארגונים גזעניים אלימים בארה"ב הדוגלים בעליונות הגזע הלבן ובשנאה נגד אפרו-אמריקאים, ויהודים).
הדרך היחידה של האנסלינגר לחדור למעגל הפנימי של בילי הולידיי, שהתרכז ברובע השחורים הארלם, היתה לשתול את ג'ימי פלטשר (טרוונטה רודס), הסוכן הסמוי השחור הראשון בתולדות ארה"ב שהתקבל לשורות ה-FBI. פלטשר מתחזה לעיתונאי שבא לראיין את הולידיי, רוכש את אמונה וחיבתה, ובמקביל מתוודע לכל ריטואל ההזרקות של הולידיי, הכל כולל הכול.
ב-27 במאי 1947, בתיאטרון ארל בניו יורק, התקיימה הופעה חגיגית במיוחד של הולידיי.
שוטרים חמושים באלות לצד סוכנים חשאיים וגלויים ישבו באולם מפוצץ עד אפס מקום, וחיכו לשעת כושר. בילי הולידיי עלתה לבמה והתחילה לשיר את "פרי מוזר". השוטרים עלו לבמה אחרי שורה אחת מהשיר והורידו אותה בכוח. בילי הולידיי ברחה כל עוד נפשה בה מהאולם לחדרה במלון. לא חלף הרבה זמן עד שג'ימי פלטשר התייצב בדירתה עם תג של ה-FBI: "יו אר אנדר ארסט", הודיע לה בלי למצמץ.
"ואתה שחור שקרן ובן זונה", צרחה עליו הולידיי.
כך נפתח תיק מס' 14243: ארה"ב נגד בילי הולידיי.
"המשטרה מצאה הרואין בחדרך במלון אטוקס. מי הספק שלך?" חוקר השופט את הולידיי.
"פשוט תשלח אותי לבית חולים ונגמור את זה. אני זקוקה לעזרה, לא לג'ייל טיים", משיבה הולידיי.
"אני דן אותך למאסר של שנה ויום בכלא", גזר השופט את דינה, ולמחרת התנוססה בעמוד הראשון בכל העיתונים כותרת באותיות קידוש לבנה: "זמרת ג'אז נעצרה על סמים".
כשהולידיי יושבת בבית הסוהר, נפגשים בחוץ ג'ימי פלטשר ומיס פרדי (מיס לורנס), ידיד הומוסקסואל של הולידיי. "אתה אחד הסוכנים המטומטמים", יורה בו פרדי. "הולידיי נאנסה בגיל 10… אתה לא יודע איך זה כשחסר לך משהו בחיים, שרק מנת סם יכולה למלא. היא נראית כמו מיליון דולר, אבל מרגישה אפס. הסם מקל לה על הכאב, אבל אז החרא הזה חוזר ומכה חזק מאי פעם. כמו פטיש. לבילי אין אף אחד בעולם. השירה היא החיים שלה. היא נותנת את זה לעולם ובסופו של דבר פוגעת בעצמה".
הסוכן פלטשר, שוטר נוסף שסובל מפיצול זהות, מתעניין אצל המפעיל הראשי שלו, האנסלינגר, מדוע "פרי מוזר" כל כך חשוב לו.
האנסלינגר משיב בהערצה עיוורת בשמו של ג'ון אדגר הובר, ראש האף.בי.איי הזכור לשמצה כרודף אובססיבי של מתנגדים פוליטים, מה שהפך אותו לצנזור הכי גדול בתולדות אמריקה, "הובר אומר שזה שיר אנטי אמריקאי".
כך נמשכת מלחמת הממשל האמריקאי הלבן בשנות ה-30, ה-40 וה-50, גם נגד בילי הולידיי ובכל החזיתות האפשריות.
היא נעצרת שוב ושוב אחרי שמשת"פים, כולל בעלה השני, לואי מק'קי (רוב מורגן) שותלים עליה הרואין ואופיום, אך רוחה אינה נופלת והיא נותרה זקופה בעמדתה הפוליטית והמשיכה לשיר את "פרי מוזר", למורת רוחם של מפקד ה-FBI הובר וחבר מרעיו אשר נלחמו בחירוק שיניים נגד הזמרת שהצליחה, הרבה בזכותם, להפוך לקול של הגזע השחור.
"אין קבר שיחזיק אותי באדמה", שרה הולידיי החיוורת כסיד, כשהכבד שלה הפסיק לתפקד. היא מאושפזת בבית חולים, אבל גם אז האנסלינגר לא מוריד את הרגל מהגז, מתייצב בבית חולים ומנסה לשתול עליה הרואין, כשהיא כבר עם רגל אחת בקבר. על ערש דווי, היא נועצת בהאנסלינגר חץ שחור: "לא אפסיק לשיר את השיר הזה. גם הנכדים שלך ישירו את השיר הזה".
בילי הולידיי מתה ב-17 ביולי 1959 והיא בת 44 בלבד. כשמתה בבית החולים היו אזיקים על רגליה.
ב-1978 נרשם השיר "פרי מוזר" בהיכל התהילה של הגראמי, ומגזין "טיים" הכתיר אותו כשיר המאה.
לסקרנים המתעניינים מדוע "פרי מוזר" הרגיז כל כך את הממשל האמריקאי הלבן, קבלו את מילותיו:
עצי הדרום מניבים פירות מוזרים
דם על העלים ודם בשורשים
גופות שחורים מתנדנדים ברוח הדרומית
פירות מוזרים תלויים על עצי הצפצפה
מראה פסטורלי של הדרום האצילי
עיניים יוצאות מחוריהן
פיות מעוותים
ניחוח המגנוליות מתקתק ורענן
ופתאום, ריח של אדם נחרך
זה פרי שעורבים ינקרו
שיספוג את הגשם
שהרוח תסחט
שהחמה תרקיב
שהעץ יפיל
זהו היבול המר והמוזר
