קיצור תולדות "גומורה", אחת הסדרות המצליחות והאהובות ביותר בטלוויזיה האירופאית:
ב-2006 פרסם הסופר רוברטו סביאנו את הספר "גומורה", שהפך לרב מכר היסטרי, אך לפי האגדה הכותב נאלץ לרדת למחתרת אחרי שהקאמורה הוציאה חוזה על חייו, ועד היום הוא מחליף מקומות מסתור.
ב-2008 עלה לאקרנים סרט הדוקו דרמה "גומורה" שזכה בפרס "חבר המושבעים" בפסטיבל קאן.
שם הספר והסדרה הוא משחק מילים של "קאמורה": הכינוי לכנופיות הפשע המאורגן בנאפולי ו"עמורה" (כמו "סדום ועמורה") שבלטינית נקראת Gomorrah, רמז לכאוס שמשליטות הכנופיות בדרום איטליה ואוזלת היד של מערכת אכיפת החוק.
ב-2014 עלתה סדרת הדרמה המבוססת על הספר "גומורה", ורצה בהצלחה פנומנלית ארבע עונות רצוף.
ב-2019 יצא לאקרנים הסרט "גומורה: בן האלמוות", המהווה המשך לאירועים שקרו בעונה השלישית.
ב-2021 עלתה לאויר העונה החמישית והאחרונה של סדרת המופת.
עכשיו, חמש שנים אחרי, מגיע "גומורה: ההתחלה", עונה שלמה שמחזירה את כל הסאגה לאחור ומשרטטת ברזולוציה מפחידה את התהוותה של המאפיה הנפוליטנית, על שורשיה החפורים עמוק עמוק בשכונות העוני של אזור סקונדיליאנו בפרברי נאפולי – מה שמזכיר לרגע את ימי "השטח הגדול" ביפו של שנות השישים – ערש הפשיעה של תל אביב.
15 מיליון עכברושים
"גומורה" האורגינל מתרחש החל מ-2014, "גומורה: ההתחלה" חוזר ל-1977.
פייטרו סבסטנו, שלימים הפך למאפיונר אימתני אשר שלט ביד ברזל על מאפיית הקאמורה, היה אז נער יפה תואר בן 17, תמים למראה, שחי בתנאי עוני מחפירים.
איש לא דמיין אז שיהפוך למלך אימפריית פשע רצחנית ואימתנית.
על רקע צילום מבחוץ של "בר אמריקה", מועדון הימורים בבעלות אנג'לו אה סירנה, לשם מתנקזים סבסטנו וחבורתו, נשמע בפס הקול: "בביוב של נאפולי יש יותר מ-15 מיליון עכברושים. בשכונת סיבריה גרים עשרה דיירים בחדר וב-75 אחוז מהחדרים גרים גם עכברושים. בשכונת איסס בסקונדיליאנו, גם בלי כולרה, אחד מכל שבעה ילדים מת בשנת חייו הראשונה. הילדים הם הראשונים שמשלמים על התנאים הללו. על כל אלף ילדים שנולדים, 70 מתים בשנת חייהם הראשונה".
ל"בר אמריקה" מגיע גם שיגעון הדיסקו וגם אנג'לו, מאפיונר יפה תאור בהתהוות, המנצל את החברים הצעירים של סבסטנו כדי שיגנבו עבורו גלגלי מכוניות ויפרקו מהם את הצמיגים.
סבסטנו מתייצב במועדון מול אנג'לו אשר שואל אם הוא עשה למענו את מה שהתבקש. סבסטנו מאשר עם עיניו.
"לך הביתה", דוחק בו אנג'לו.
"לעולם לא אלך הביתה. זה המקום שלי", משיב סבסטנו בעיניים נוצצות מהערצה.
לפתע מסתערים שני שודדים רעולי פנים למועדון ההימורים ודורשים מאנג'לו ואנשיו לשים את כל הכסף משולחנות ההימורים בשקים שהביאו איתם.
אנג'לו לאחד השודדים: "אתה יודע מי אני?".
השודד: "מעניין לי את הביצה השמאלית".
אנג'לו: "אתה יודע מי הבוס שלי?".
השודד: "הערב זה אני".
אנג'לו פונה למימי, אחד מעוזריו ומצווה עליו לתת לו את הכסף.
שודד: "אנחנו דופקים את המלך של סקונדיליאנו".
אנג'לו: "זה היום שהחיים שלך נגמרו".
שודד: "בדיוק ההפך. זה היום שבו החיים שלי מתחילים".
נרגש, מזיע ורועד מפחד, מגיע אנג'לו לביתו של דון אנטוניו וילה, הבוס הגדול שלו.
דון אנטוניו לאנג'לו: "אולי שכחת שסקונדיליאנו היא בפאתי האימפריה של נאפולי".
אנג'לו: "תמיד הייתי נאמן לך. לעולם לא הייתי עושה את זה".
דון אנטוניו: "זה גם מה שהבן שלי חושב, ולכן אתה עדיין בחיים".
בנו של אנטוניו: "אני בטוח שהוא יביא לנו את האשם האמיתי".
דון אנטוניו: "יש לך בדיוק יום אחד ואז אתה והחברים שלך תשלמו את המחיר הכבד ביותר".
"שני הזיונים הכי טובים בחיים"
עם עלות השחר מוריד אדם עם כוויות על הפנים את לונה, הזונה מספר אחת של סקונדיליאנו, שבאחת משכונותיה גר סבסטנו עם אימו לוצ'יה.
"הלילה היו לי שני הזיונים הכי טובים בחיים", אומר האיש והכוויות ללונה, "קודם המלך ואחר כך המלכה של סקונדיליאנו".
סבסטנו מציץ אבל לא קולט מה הסיפור.
"בונג'ורנו לונלה", אומרת לוצ'יה, אמו של סבסטנו ללונה, שנותנת לה חלק מהכסף שהרוויחה מהעבודה בלילה.
לוצ'יה מודה שאם לא הכסף הזה, ילדיה היו גוועים ברעב.
סבסטנו פותח את הדלת אחרי שהוא שומע שלונה רוצה לדבר איתו, "לא נמאס לך לעשות את כל זה?".
לונה: "אני רק עושה את העבודה שלי. אני עושה מה שבא לי בלי לבקש רשות מאף אחד. מה אתה רוצה? שדדו הלילה את מועדון ההימורים של אנג'לו אה סירנה. כדאי שאתה והחברים שלך תתרחקו ממועדון ההימורים".
סבסטנו: "מי זה היה?".
לונה: "למה אתה רוצה לדעת? האנשים האלה משוגעים. כדאי לך להיזהר מהם".
סבסטנו: "אני לא צריך עצות מאף אחד. בטח לא ממך".
סבסטנו מגיע למועדון של אנג'לו עם מידע סודי מי עשה את המכה במועדון ההימורים.
פרנצ'ה, חבר בכנופייתו של אנג'לו, אומר לו שעדיין יש לילד חלב על השפתיים. אנג'לו מבקש שיכניס אותו אליו.
"אנחנו מפקירים את הגורל שלנו בידיים של ילד", אומר פרנצ'ה.
"או.קיי. דבר", מבקש אנג'לו.
סבסטנו: "בחור עם פיאט 127 ירוקה עם כוויות על הפנים".
אנג'לו: "איך אתה יודע?".
סבסטנו: "זונה שהזדיינה אתו סיפרה לי".
אנג'לו: "אם אתה מסתלבט עליי, אתה יודע איפה תגמור".
אנג'לו, סבסטנו ושומרי ראשו אורבים לאיש עם הפנים השרופות וקולטים אותו.
אנג'לו רודף אחריו, תופס אותו, שולף אקדח, מכוון לראשו ושואל איפה הכסף.
"הוא אצל החבר שלי, צ'יצ'ילו המרושל שגר בבניינים מאחורי בית התפילה".
אנג'לו יורה בו למוות בלי להניד עפעף, ועוזב את המקום.
סבסטנו בהלם טוטאלי.
אנג'לו מגיע לצ'יצ'ילו וחוזר על אותה תרגולת, הפעם בהתעללות פיזית מדממת.
"אם תהרוג אותי זה לא יעזור", נאנק צ'יצ'ילו המדמם ומוסיף: "הבעיה שלך זה בחור שמנשק אותך בלחי ותוקע לך סכין בגב".
אנג'לו תוהה במי מדובר, ולפני שהוא גומר את המשפט, פרנצ'ה יורה בצ'יצ'ילו מטווח אפס ומנטרל אותו.
חרא של חיים
אנג'לו מצרף את סבסטנו למכונית, הם עוזבים את המקום בגשם ומגיעים לאנצה, אשתו של אנג'לו, ולתינוק שנולד להם ושמו גם אנג'לו.
בדרך, פרנצ'ה שמבין כי החברים הכי טובים שלו עלו על הבגידה שלו, משמיע מילות פרידה מהחיים:
"חרא של חיים.
"לגדול עם הריח של החרא תמיד באף.
"צחנה קבועה שמזכירה לך תמיד מה אתה, חתיכת חרא עלוב.
"מילדות ידענו רק רעב.
"אנחנו רמוסים, מתייחסים אלינו כאל אחרוני המטומטמים.
"גדלנו, דאגנו זה לזה, תמיד שמרנו זה על זה.
"אבל אז הדברים השתנו.
"נעשית תותח אנג'ולה, התיישבת בראש השולחן ולמדת לשלוט.
"אבל בשולחן הזה היה לנו פחות ופחות מקום. תמיד הצטופפנו יותר.
"האמת היא שאין לאף אחד מקום בלב שלך אנג'ולה".
"סתום פרנצ'ה", שואג עליו אחד מחייליו של אנג'לו,
"למה? אני כבר מת. למתים יש רק יתרון אחד על החיים. אין להם יותר מה להפסיד".
אחרי הוצאתו להורג של פרנצ'ה, סבסטנו מקבל חבילה נאה של כסף מאנג'לו על האינפורמציה הסודית. "שמור לעצמך את מה שראית", מבקש ממנו.
דון אנטוניו וכנופייתו מחכים בקוצר רוח לאנג'לו, שמוציא מהבגאז' תיק עם 50 מיליון לירטות, השלל מהשוד ב"בר אמריקה" – הכי גבוה בשנה האחרונה.
מי עשה את זה, תוהה דון אנטוניו. אנג'לו פותח את הבגאז' ומראה לו את ראשו המדמם של פרנצ'ה הבוגד.
"החבר הכי טוב שלך", פולט בארסיות הבוס הגדול.
ויש גם רומנטיקה.
סבסטנו נוסע על הטוסטוס שלו מבסוט מהחיים. לפתע הוא מבחין בנערה יפהפייה שהולכת עם גיטרה בנרתיק חום רתום לגבה, ומרוב התרגשות הוא מחליק על הכביש.
העוברים והשבים עוזרים לו לקום על רגליו. הנערה מתנצלת ורצה לאוטובוס.
"איך קוראים לך?" הוא צועק במלוא גרון.
"אימה", פולטת הנערה שעולה לאוטובוס ומשקיפה בחיוכו המקסים של הנער המאוהב מבעד לחלון האחורי.
קאט לכלא פוג'וריאלה בנאפולי, אגף מילאנו. קטע הזוי וסוריאליסטי בשחור-לבן, שנראה תלוש לחלוטין מכל הרצף הסיפורי בפרק הראשון.
אסיר בלתי מזוהה שפניו מוחשכות, קושר לסורגים סדין, מהדק את טבעת החנק, מתכנן להתאבד.
לפתע, אאוט אוף דה בלו, הוא שומע קול של אסיר בלתי מזוהה מתא אחר: "הייתי חולה כשהייתי קטן. לפעמים החום היה גבוה, עד כדי כך שהיו לי פרכוסים ויכולתי להיחנק מהלשון שלי. למזלי, היום זה קורה לי לעיתים רחוקות. אבל בפעם האחרונה שזה קרה, בזמן שפרכסתי, בעיניים מגולגלות לאחור, היה לי חיזיון, היה שם ילד שטבע".
ברגע הזה האסיר מוריד מצווארו את הסדין הקשור.
"והמבוגרים מסביב לא עזרו לו בכלל", ממשיך האסיר במונולוג, "אז נכנסתי להציל אותו, וכשהבאתי אותו לחוף, הוא הסתכל בי ואמר: 'אתה יודע את מי הצלת?'. צחקתי, מאיפה אני צריך לדעת את השם שלו? מעולם לא ראיתי אותו. ואז הוא אמר לי: 'אני נאפולי'. מה נאפולי? נאפולי זה אני. אלה כולנו. ואיך אוכל להיות נאפולי מחר, אם אתה כבר לא פה? אל תעשה את זה. נאפולי היא אחת, ישות אחת. או שאלה כולנו, או שזה לא כלום".
קאט.
הרחוב מוביל לכלא
בפרק השני של "גומורה: ההתחלה" נחשפים לעוד ועוד מעלילותיהם של סבסטנו הצעיר, שרואה בדון אנג'לו מודל חיקוי מושלם.
אנג'לו אה סירנה, שהופך עם הזמן לדון אנג'לו, מחליט למרוד בדון אנטוניו וילה הנצלן, שרק זורק לו פירורים, וכורת ברית עם דון קוראדו, אויבו המושבע של דון אנטוניו.
בדרך נרצח בנו התינוק של אנג'לו כנקמה על רצח פרנצ'ה, אבל דון אנג'לו לא נשבר, מחליט לנתק את קשריו עם דון אנטוניו ולהפוך את אזור סקונדיליאנו מחור נידח לאימפריית פשע.
במקביל מנסה סבסטנו להתקרב לאימה היפהפייה והמיוחסת, אך ממשיך לבצע פשעים קטנים עם חבריו בהשראת הבוס הנערץ אנג'לו.
ההתקרבות לגיבור שלו מושכת אותו למים מסוכנים, ומשאירה אותו קרוע בין רגשותיו המבעבעים לחוזה הבלתי כתוב שחתם עם עולם הפשע.
הוא פורץ עם חבריו לביתו של הכומר דון מיקלה, גונב משם גביע מוזהב ששווה זהב ובא לבקר את דון אנג'לו, שהיה בטוח שלא יראה אותו יותר.
סבסטנו שולל על הסף את תחושותיו של דון אנג'לו: "אין לי לאן ללכת, אין לי אף אחד, אין לי אימא ואין לי אבא. החלום שלי זה להיות אתה. להיות אדון, לא עבד".
הוא מוציא מהתיק שלו את גביע הזהב הנוצץ ונותן אותו לדון אנג'לו כמנחה.
חיוך רחב מתפשט על פניו של דון אנג'לו. "אבוא לאסוף אותך מחר ותביא את כל החברים שלך", הוא מחמיא לסבסטנו. "אלביש אתכם כמו ג'נטלמנים. אנחנו הולכים להטבלת בתו של דון קוראדו".
סוף הפרק השני מסתיים גם בקטע סוריאליסטי שחור-לבן בכלא פוג'וריאלה, המתרחש הפעם במקלחות הכלא, שם מצהיר מנהיג האסירים, בגבו למצלמה: "חיים רק פעם אחת. אם נזרוק את החיים לפח, מה יישאר לנו: מרירות, אכזבה, חוסר צדק. איך נוכל להרגיש סיפוק בנשימתנו האחרונה, שבאמת חיינו את החיים שקיבלנו? כולנו אחים. אלה שבפנים ואלה שבחוץ. אחים חופשיים שעומדים יחד למען הנזקקים, נגד אלה שמנצלים אותנו והם יצטרכו לתת את הדין לאלוהים שאני ידו הצנועה עלי אדמות".
לפתע מגיח מאחור אסיר שאומר למנהיג האסירים: "אין לי זמן לכל החרא הזה שלך".
לא עוברות כמה שניות ומנהיג האסירים מטיח בקיר את ראשו של האסיר החצוף, הורג אותו ומותיר כתם דם ענקי על הקיר.
קאט.
מעבר לעובדה ש"גומורה: ההתחלה" היא סדרת פשע משובחת שלא נופלת במאומה מהסדרה והסרטים שקדמו לה, נוספו הפעם קטעי הכלא בסוף כל פרק המנותקים מהעלילה, כמו רוצים לרמוז על העתיד הבלתי נמנע: הרחוב מוביל לכלא.
הכלא הוא לא חריגה, הוא יעד, תהליך חניכה אחר. הרחוב אומנם מחשל את סבסטנו והופך אותו למי שהוא בסדרה גומורה, אבל הכלא הוא המקום שבו נולדים הבוסים האמיתיים, והסצנות שם מרמזות שהשליטה האמיתית לא נוצרת רק בכוח פיזי, אלא דרך רשתות, נאמנויות והבנה פוליטית של עולם הפשע.
"גומורה: ההתחלה". Gomorrah: The Origins.
שישה פרקים.
כל הפרקים ב-HOT VOD ו-NEXT TV.
חל מ-12.3, ימי חמישי, 22:00, HOT DRAMA.
יוצרים: ליאונרדו פסולי, מדלנה ראבאלי, רוברטו סאביאנו.
במאים: פרנקו ד'אמורה ופרנצ'סקו גיאצ'ו.
שחקנים: לוקה לובראנו (פייטרו סבסטנו), פרנצ'סקו פלגרינו (אנג'לו אה סירנה), טוליה ונציה (אימה), נוזיה שיאנו (לונה), פרנצ'סקו די נאפולי (פרנצ'ה), דון אנטוניו וילה (מסימיליאנו גאלו), דון קוראדו ארנה (ביאג'יו פורייסטרי), הכומר דון מיקלה (ג'ובאני אספוזיטו).
