פרסום ראשון באתר "פוסטה": לשכת עורכי הדין השעתה לחמש שנים עורכת דין שבדתה תלונת שווא על מעשים מגונים שביצע בה כביכול מפקדה, כאשר היא שירתה כחוקרת עבירות מין במשטרה. עורכת הדין ערערה על עונש ההשעיה לבית משפט המחוזי בירושלים (27 אוגוסט).
באוקטובר 2018 הורשעה עורכת הדין בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט, אך השופטת אורית קנטור מבית משפט השלום בחיפה אסרה את פרסום שמה, וגזרה עליה עונש קל של עבודות של"צ בהיקף של 180 שעות. הנאשמת פוטרה מהמשטרה ועובדת מאז במשרד עורכי דין פרטי בצפון.
מגזר הדין עלה כי כנגד הנאשמת הצטברו דיווחים על התנהלות לא מקצועית, כאשר היא שירתה כחוקרת בתחנת עכו, ומפקדה הישיר ערך עמה כמה שיחות אזהרה. במאי 2013 הודיע לה הקצין שהיא תעלה לוועדת הערכה שתכריע בנוגע להמשך שירותה. מיד לאחר מכן פנתה השוטרת לחברתה וסיפרה לה שהמפקד הטריד אותה מינית. מידע זה הועבר לקצינת משאבי אנוש, שזימנה את השוטרת לראיון וביטלה את ועדת הפיטורין.
בעדות שמסרה במח"ש טענה השוטרת כי כאשר היתה עם הקצין בתחנה בשבת כחוקרת תורנית, הוא הוציא את איבר מינו וביקש שתבצע בו מין אוראלי. במסגרת ההליך הפלילי, היא הודתה כי בדתה את סיפור המעשה כדי למנוע את פיטוריה מהמשטרה.
זו אינה עבירת המרמה היחידה בה הורשעה השוטרת ועורכת הדין. במקרה אחר נעצר בן דוד שלה שהעסיק שב"ח, ובן משפחה התקשר וביקש שתעזור. הנאשמת הורתה לשוטר מג"ב שרשם דוח פעולה שלא לציין את המעסיק, בן דודה, בטענה שזוהי הוראת קציני התחנה. בהמשך פנתה החוקרת אל מפקדה וביקשה ממנו לטפל בתיק. כשקיבלה אישור, היא הורתה לשוטרי מג"ב שעיכבו את בן הדוד לשחרר אותו ללא חקירה. היא גם הוציאה את דוח העיכוב מתיק החקירה, ומנעה את הזנת שמו של הבן דוד במערכת המשטרתית.
השופטת קנטור כתבה בגזר הדין הפלילי כי "הנאשמת ביקשה בדבריה לבית המשפט שיתחשבו בה, כי חשוב לה להמשיך ולהיות עורכת דין, אך לא הסבירה כיצד תואמת עמדתה, וכיצד היא עולה בקנה אחד עם המעשים החמורים שעשתה כנגד מערכת המשפט וכנגד מערכת אכיפת החוק".
למרות זאת, השופטת הסתפקה בגזירת מאסר על תנאי, שעות לתועלת הציבור (של"צ) ופיצוי סמלי של 5,000 שקל לקצין, שכן "עצם ההרשעה עבור הנאשמת מהווה סנקציה כואבת ומחמירה". עוד הורתה לא לפרסם את פרטי עורכת הדין המורשעת "בשים לב לרגישות של עובדות כתב האישום בנסיבות".
השלב הבא היה הגשת קובלנה משמעתית נגד עורכת הדין על ידי ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, באמצעות עו"ד רן זינגר. בבית הדין המחוזי נחלקו דעות השופטים רק בנוגע לאורך ההשעיה שיש לגזור עליה. דעות השופטים בהרכב נעו בין השעיה של 40 חודשים, להשעיה של חמש שנים, ועד השעיה לצמיתות והוצאת עורכת הדין מהלשכה. לבסוף התקבלה עמדת האמצע (חמש שנים).
עורכת הדין הגישה ערעור, אך בית הדין המשמעתי הארצי אישר את פסק הדין. שופטי ההרכב – עורכי הדין עזריאל רוטמן, מיכאל קמפינסקי ואשר שור – קבעו בפסק הדין בחודש שעבר: "הרמה המוסרית הנדרשת מאדם החפץ לעסוק בעריכת דין הינה גבוהה מאוד, בין היתר כיוון שעורך הדין נתפס בציבור כשליח בית המשפט וכאדם שהאמת והצדק הם נר לרגליו. על עורכי דין שסרחו יש להטיל עונש מרתיע כדי שהם לא ישובו על מעשיהם הפסולים, כדי לשמור על מעמד עורך הדין וכדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט ובעורכי הדין".
"בניגוד לטענת המערערת", הוסיפו, "אמות המידה המוסריות המצופות מעורך דין, חולשות לא רק על מעשיו ומחדליו בתחום המקצוע, אלא גם על התנהגותו בחברה בחיי היום יום, במיוחד ביחס למערערת, שביצעה את מעשיה במסגרת תפקידה כחוקרת במשטרת ישראל, הנתפסת בקרב הציבור כמייצגת את שלטון החוק, כמו עורך הדין".
כאמור, עורכת הדין ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בערעור היא טוענת כי אינה כופרת בכך שהיה מקום להטיל עליה עונש השעיה בפועל, אולם לטענתה העונש "חרג במידתיות". טענתה המרכזית היא כי העבירה לא בוצעה בזיקה למקצוע, כיוון שהיא לא שירתה במשטרה כעורכת דין – אלא "רק" כחוקרת. לפי הפסיקה, ככל שהמעשה הפלילי נוגע יותר לליבת המקצוע, כך יש להחמיר יותר עם עורך הדין. המערערת אף תולה את יהבה בעונש הקל שגזר עליה בית המשפט הפלילי, כראיה לכך שהעבירה אינה כה חמורה: "מתחם הענישה שקבע בית המשפט לנסיבות ביצוע העבירות הינו עד שישה חודשי עבודות שירות ובסופו של יום נגזר עליה עונש של של"צ ומאסר על תנאי… בית המשפט נתן לתיק את הפרופורציה המתאימה".
בית הדין המשמעתי הארצי דחה טענות דומות, וכעת ההכרעה עוברת כאמור לבית המשפט המחוזי.
