בית המשפט לענייני משפחה בחדרה דחה לאחרונה תביעה בסך 250 אלף שקל שהגישה אישה נגד בעלה, בטענה שלא הצליחה להוכיח את טענותיה.
האישה טענה כי בעלה התעלל בה פיזית, נפשית ומינית במשך כל שנות נישואיהם. בתביעה שהגישה טענה כי בעלה לשעבר ואבי שלושת ילדיה (כיום בגירים) נהג להכותה, לדחוף אותה ולהעיפה באוויר, איים עליה, רמס, ביטל אותה והתייחס אליה כעבד.
לגרסת האישה, הוא נהג לומר לה שיש לה בעיות נפשיות, קילל, זלזל בה והשפיל אותה, הוציא ופיזר כספים ללא ידיעתה, השתולל, דפק על דלתות החדרים, שבר חפצים, זרק חפצים כגון חולצות וצלחות עם אוכל לקירות, העיף שולחנות וכיסאות, לכלך בצורה קיצונית את הבית, גרם לנזקים בבית טרם מכירתו, סגר את ברזי המים, הוריד את הווישרים ברכבה וכשהברקסים לא עבדו ברכב – אמר לה להסתדר בעצמה אגב סיכון חייה.
האישה הוסיפה ותיארה מספר אירועים שהתרחשו לטענתה לאחר שהודיעה לבעלה שבכוונתה להתגרש. לפי התביעה, האיש כיסה את המיטה במצעים לבנים, הוריד את הכרית בצד התובעת והניח שושנה אדומה כארון קבורה. כמו כן טענה כי הוא הוריד את מזוזת הבית ושבר אותה, קנה שתיל על לב מתכת ורוזמרין ותקע סכין בלב, הכין "שפריץ" של קטשופ שמדמה נתזי דם, והניח חצי עגבנייה חתוכה כלפי מטה ותקע בה קיסם.
האישה טענה שההתעללות הנמשכת הובילה לפריצת מחלת שלבקת חוגרת אצלה, וכי כתוצאה מההתעללות היא סבלה מחוסר איזון בלחץ דם, איבוד הכרה, נשירת שיער ונטילת תרופות לרבות טיפול פסיכיאטרי.
בשל כל אלה, התובעת דרשה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, לרבות בגין פגיעה בשמה הטוב בהתאם לחוק איסור לשון הרע.
הבעל לשעבר חלק על הנסיבות המתוארות, על חבותו הנטענת ועל גובה הנזק. הוא טען שחיי המשפחה התנהלו על מי מנוחות והתביעה לא נולדה בחלל ריק. לטענתו, התביעה הוגשה 10 שנים לאחר שהתגרשו בעיתוי שבו האישה נדרשת ליישם את הסכם הגירושין, לפיו עם פרישתה לפנסיה (בקרוב) יהיה עליה להעביר לו מאות אלפי שקלים. עוד טען כי התמונות של צלחת עם קטשופ, עגבנייה עם קיסם, עציץ רוזמרין שבו לב מתכת נעוץ – בוימו על ידה.
השופטת עינת גלעד משולם קיבלה את טענות הנתבע ודחתה את התביעה כשקבעה שהאישה לא הוכיחה את המעשים עצמם וכפועל יוצא כשלה בניסיון להוכיח כי אותם מעשים נטענים מצדיקים פיצוי.
"התובעת לא השכילה להציג מכתבים, פתקים, חלופת דואר אלקטרוני, תיעוד במסרונים כלשהם או הודעות ווטסאפ, גם לא הוצגו שיחות טלפון או ראיות אחרות ביחס לאלימות בת למעלה משלושה עשורים", ציינה השופטת, "התובעת לא הציגה תלונות, פניות למשטרה או לאגף לשירותים חברתיים, לא היו פניות של התובעת או של מי מהצדדים לטיפול כלשהו זוגי או פרטני, אף לא נערכה פנייה לקבלת טיפול רפואי בגין מעשי האלימות הנטענים.
"יתר על כן ואף לו היה עולה בידה להוכיח את הטענות בכתב התביעה או את חלקן, היה על התובעת להוכיח את הנזק שנגרם", הוסיפה השופטת גלעד משולם תוך התייחסות לחוות דעת פסיכיאטר מומחה שבית המשפט מינה, ששללה את הנזקים שנטענו.
השופטת כתבה גם כי התובעת תבעה 250 אלף שקל בלי לפרט כיצד הגיעה לסכום הזה, ולא ציינה מה היו הביטויים שנאמרו לכאורה על ידי הנתבע ומהווים לשון הרע, ולאוזני מי נאמרו.
חרף טענות האישה כי היא חשה חיל ורעדה במחיצת האיש, הוסיפה השופטת, היא הותירה רושם שונה לחלוטין, שכן בעדותה היתה נחרצת ולא הביעה כל מורא מפני האיש שישב מאחור ונראה נבוך בעת שהקשיב לטענות.
לאור דחיית התביעה התובעת חויבה גם בהוצאות בסך 8,000 שקל.
את התובעת ייצג עו"ד אלון בר.
את הנתבע ייצג עו"ד יוסף אורינגר.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
