בחודש מאי 2022 הגישה פרקליטות מחוז צפון לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד ליאור בוסקילה (45), תושב אחת הערים בצפון.
נטען נגדו כי הוא ביצע אונס ועבירות מין חמורות בשתי ילדות בנות תשע.
בימים אלה זוכה הנאשם מחמת הספק מהמיוחס לו.
חקירת המשטרה החלה בעקבות תלונות שהתקבלו על על ידי שתי קטינות, שמסרו בעדויותיהן תיאור זהה לכאורה.
לפי האישום המקורי, במהלך מרס 2022 הוביל בוסקילה את הקטינות לעסק מסויים בו הוא עבד, ושם הוא אנס אותן וביצע בהן עבירות מין נוספות. בכתב האישום תוארו מעשים מיניים קשים שביצע הנאשם בילדות.
במהלך החקירה, המשטרה הפיצה את תמונתו ופרטיו של בוסקילה, כדי לאתר מתלוננות נוספות.
בחודש יוני 2022 כפר בוסקילה באישומים נגדו, הוא הודה שהוא עובד במקום שבו בוצעו לכאורה העבירות, ויש לו היכרות עם הורי הילדות, אך כפר במעשים שיוחסו לו. מאחר שהנאשם כפר במיוחס לו, התנהל משפט הוכחות וראיות הצדדים נשמעו עד תום. במהלך המשפט הוצגו ונשמעו עדויות חוקרי ילדים, בני משפחות של הקורבנות, אנשי מקצוע (כגון פסיכולוגית), שוטרים ועוד.
מצד ההגנה נשמעה עדות הנאשם, שייוצג על ידי עו"ד דניאל דרוביצקי, יחד עם עו"ד ירון ברזילי וע"ד עומרי רוזנברג.
התביעה, באמצעות עו"ד מרינה רוזנפלד, עתרה להרשיע את בוסקילה וייחסה לו עבירות של אינוס מעבר לכל ספק סביר.
בין היתר נטען כי אחת הילדות נחקרה שלוש פעמים על ידי חוקרת ילדים ותיארה בחשש ובאותנטיות את הפגיעה שעברה מצד הנאשם, ואף תיארה אינוס במפורש. "אופן חשיפת האירוע ודרך תיאור האירועים על ידי הילדות, תוך התייחסות לפרטים שוליים, מעיד על אמיתות הדברים", ציינה התביעה.
עם זאת, נציגי התביעה אמרו כי העדויות אינן חפות מקשיי מהימנות, תיאורים מסוימים, רצף התרחשויות והסדר הכרונולוגי של האירועים אכן נותר מעט עלום ולא ברור. כמו כן, התגלו פערים בגרסאות בין שתי הילדות.
עו"ד דרוביצקי וסנגוריו של בוסקילה טענו לאורך הדרך ובסיכום הדברים כי הראיות לא הוכיחו את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר וביקשו להורות על זיכויו מהעבירות שיוחסו לו, ובמיוחד האונס. "המאשימה שגתה בהגשת כתב האישום שכן הראיות הגולמיות הצביעו על היעדר רף ראייתי מספק", טענו הסנגורים והוסיפו טענות למחדלים ראייתיים ופרשנות שגויה, שהובילו לטענתם לאישום חמור כלפי אדם חף מפשע.
כתב האישום עצמו דל וחסר בסיס ועיגון ראייתי – טענו הסנגורים. "מדובר בעיקר בעדויות שמיעה כאשר יתר העדים מספקים רק את הרקע לסיפור", הוסיפו הסנגורים. "עדויות אלה הן שתורמות לביסוס חפותו של הנאשם דווקא, ווטענותיו לזיהום חקירתי וזיהום עדויותיהן של הקטינות".
הסנגורים טענו עוד, כי חלק מהאירועים המתוארים התרחשו בלב היישוב באור יום, סמוך למקומות שבהם שהו אנשים, והאפשרות שהנאשם ביקש לפגוע בקטינות בסיטואציה זו אינה הגיונית.
זאת ועוד, עו"ד דרוביצקי והסנגורים הראו כי חלק מהאירועים שתוארו בחקירות הילדות לא נכללו בכתב האישום כלל, וצעד זה לא ברור. "החקירות סתרו זו את זו באשר למשך התקופה בה נמשכו האירועים… לא ניתן היה לבסס כתב אישום על אמירותיהן של הקטינות", טענו הסנגורים.
עוד צוין כי הילדות ביקרו במקום עבודתו של הנאשם בעבר, ומכאן שלתיאור המקום בעדויותיהן אין משמעות, מה גם שהתיאור שמסרו שגוי, מה שמלמד על חוסר מהימנות.
לסיום הצביעו הסנגורים על מחדליה של חוקרת הילדים, לטענתם חוסר ניסיונה הביא לפגמים ביכולתה להעריך את מהימנות הילדות.
שלוש השופטות שישבו בדין, יפעת שטרית, תמר נסים-שי ואוסילה אבו-אסעד, הסכימו כי כתב האישום מגולל סיפור קשה של פגיעה מינית בילדות, אך באותה נשימה ציינו את צבר הטעויות והפגמים בהתנהלות היחידה החוקרת וחקירות הילדים. "קשיים וסתירות שעלו בחקירות הקטינות בינן לבין עצמן, יצרו ספק ממשי באשמת הנאשם, העולה בכמותו על הספק הסביר הנדרש ככלל לזיכויו של נאשם בפלילים", צוין בהכרעת הדין.
השופטת נסים שי ציינה כי "הכרעת הדין אינה כוללת קביעה כלשהי לגבי נפגעות העבירות, ילדות רכות בשנים…". עם זאת אמרה כי בתיק יש "מסה קריטית של קשיים חקירתיים… לא ראינו כי ניתן לקבוע ממצעים מרשיעים ברף הפלילי הנדרש", קבעה.
השופטות החליטו פה אחת לזכות את בוסקילה מהעבירות של אינוס קטינה (שני מקרים), תקיפת קטין, איומים ומעשים מגונים בקטינה (מספר מקרים) וזאת מחמת הספק.
עם זאת, הנאשם הורשע בעבירה אחת של מעשה מגונה בקטינה, באשר לליטוף לצורך סיפוק וגירוי מיני.
קראו גם:
מאמר של אמיר זוהר על הפער בין כמות המעצרים לבין כתבי אישום והרשעות
