אישה צעירה בת 35 תבעה חמישה מיליון שקל מאימה ומבן-דוד של אביה, פיצויים על מעשי אונס והתעללות מינית שביצעו בה בצוותא לאורך שנות ילדותה.
התובעת טענה בתביעה כי נוצלה על ידי בן-דוד של האב שניהל רומן עם אמה, ועברה "עשרות מעשי אונס והתעללות מינית בידיעתה המלאה של האם, ולעתים גם בהשתתפותה הפעילה".
התובעת תיארה שבעה מעשי אונס ותקיפה קונקרטיים שאירעו מגיל 10 ועד גיל 16, כאשר שבעת האירועים הם "חלק זעיר מתוך עשרות אירועי אונס והשפלה מינית שחוותה לדבריה במהלך שנים, בהן נהג הגבר לאיים עליה כי אם תספר על מעשיהם, היא תגרום לפירוק המשפחה שתיוותר ללא קורת-גג".
התובעת, כיום נשואה ואם לשניים, מעולם לא הגישה תלונה במשטרה, ואין תיק פלילי נגד הנתבע או הנתבעת (אמה). עם זאת, בכתב התביעה היא תיארה את האירועים.
מקרה האונס הראשון לדבריה, היה בשנת 1997, כאשר היתה בת 10. תואר כי התובעת ישבה על הספה בסלון כשאחיה ישנים ואמה במקלחת. המאהב של אמה התיישב לצדה, החל לגעת בחזהּ, ניסה להוריד חולצתהּ ולגעת באיבר מינה. כאשר ניסתה להימלט, תפס אותה, איים כי תשמור על השקט אחרת "יעשה זאת בכוח" וחדר לאיבר מינה.
המקרה השני שתואר על ידי התובעת היה כאשר היתה בת 11. הנתבע הכניס אותה לחדר השינה ושכב בינה לבין אימה. לפי האירוע המתואר, הגבר ואמה קיימו יחסי מין מלאים לעיניה, ובטרם הוא הגיע לפורקן, אנס את הבת. אירוע אחר היה כאשר היתה בת 13, אז אנס אותה במונית שבבעלותו.
התובעת טענה כי היא סובלת מפחדים, חרדות, סיוטים, ואל שנות התבגרותה נלוו מחשבות אובדניות. כיום היא אינה מסוגלת למצוא מקום עבודה קבוע ומתקשה ליהנות מנישואיה ומהיותה אם.
הנתבע הכחיש מכל וכל את טענות התובעת, בעוד שהאם כלל לא הגישה כתב הגנה.
הקלטה ומכתב מפלילים
התובעת הגישה לבית המשפט חוות דעת מומחית לפיה היא נפגעת טראומה מינית, ולהוכחת טיעוניה צירפה שתי ראיות מרכזיות: תמליל שיחה טלפונית, בה אמה אישרה בפניה לכאורה את הנטען בתביעה ולו בחלקו – ובנוסף מכתב של הגבר בכתב-ידו, בו הביע לפני הבת חרטה.
מכתב ההתנצלות של הנתבע אל הצעירה נכתב ב-2005, עשר שנים לפני הגשת התביעה. בין היתר כתב שם הבן-דוד: "מ', אני נמנע מלפתוח בברכת שלום כי ודאי לא תסכימי לזה. אני רוצה להביע חרטה על מה שנעשה לך. אני בוש ונכלם. היום בדיעבד אני מבין שעשיתי טעות גדולה מאוד. בזמנו לא חשבתי או יותר נכון התנהגתי כמו טיפש. מה גם שלא ידעתי את ההשלכות למעשיי".
"הכעס שאת מביעה הנו צודק", הוסיף וכתב, "אם הייתי יכול להוריד אצבע מידי הייתי עושה זאת. רק שתביני כמה אני מודה בטעות. דעי לך מ' גם אם לא תרצי לראות אותי לעולם אבין אותך. אני שוב חוזר ומתנצל וגם מתחנן שתסלחי לי. נהגתי בקלות דעת… הסיבה שבאמת אהבתי אותך אני אמשיך לאהוב אותך גם אם לא תרצי לראות אותי לעולם. דעי לך שאני לילות שלמים לא יושן ובכיתי לא פעם אחת על מה שקרה לך ועל כל זה אני מתחנן שתסלחי לי… אבקשך לשרוף את המכתב אחרי הקריאה".
במהלך עדותו במשפט האזרחי טען הנתבע כי במכתב הוא התנצל בפני הבת על הרומן שניהל עם אמה, שפגע באם ו"הוציא לה שם לא טוב" ועל כן התנצל גם לפני הבת, ולא על דבר אחר. "את שקרנית ואימא שלך שקרנית! אני נתתי לכם חיים, אתם חייתם עם אבא נרקומן!", הטיח הנתבע בתובעת בעת עדותו, והיא הטיחה בו בחזרה: "עשית לי דברים איומים… תיקח אחריות! שייקח אחריות! לקחת ילדה בת 10, יש לי ילד בן שמונה. הם הרסו כל דבר טוב… הלוואי וזה היה שקר. אני נגעלת מעצמי. אני שונאת את עצמי. איזה בן-אדם שפוי ימציא דברים כאלה? הרסתם לי את החיים. רצחת נפש של ילדה לכל החיים. איזה אדם שפוי יישב פה… נראה לך בעלי, נעים לו שהוא קורא את זה? איזה אדם יגיד את זה על עצמו".
השופטת הילה גורביץ עובדיה מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה התרשמה מאמינות ואותנטיות דבריה של התובעת, ומאי-אמינותו של הנתבע. לדברי השופטת, תימוכין נוספים עלו מעדות האם, שהודתה כי אפשרה למאהב את ביצוע המעשים.
ביחס לאחד האירועים העידה האם, כי לאחר שחגגו יומולדת 11 לילדה במסעדה, הם שבו הביתה, ישבו בסלון, הנתבע החל לגעת בבתה – ומשם עברו שלושתם לחדר. "אני שכבתי לידם", העידה האמא, "האמת שזה יותר היה עם מ' (הבת). הוא פשוט שכב איתה, בנוכחותי. אני לא ידעתי מה קורה איתי…".
לדברי השופטת, מעדות הגבר עלה כי בינו לבין האם היו יחסי שליטה והשפלה, עליהם סיפר ב"גאוותנות", והם מספקים רקע נוסף להתרחשות. הנתבע סיפר כי האימא הזיקה לעצמה פיזית לאחר מריבה ביניהם, כי "הוא היה בשבילה אלוהים", וחזרה אליו שוב ושוב.
"עדותה של התובעת, יחד עם עדות בעלה ובן זוגה לשעבר (להם סיפרה לפני שנים, ז.ק) ואמה של הנתבעת, מתגבשים לכדי מסכת שיטתית, עקבית ומהימנה של עדויות המציירות תמונה קשה של פגיעות מיניות ומעשי אינוס שנהג בתובעת, אִם לבד ואִם יחד עם הנתבעת", כתבה השופטת. "אף שהמדובר באירועים שהאחרון שבהם התרחש לפני כשני עשורים, תמכו העדויות זו בזו והפערים ביניהן זניחים… את נִיסיונו של הנתבע לפגוע במהימנות התובעת, בכך שלכאורה היתה לתובעת אפשרות לעצור את האירועים – אני דוחה. המדובר בתובעת שבעת ביצוע המעשים היתה קטינה ומצאה עצמה שפחת מין נשלטת על-ידי הנתבעים".
"מדובר בהליך אזרחי", הסבירה השופטת. "ככזה, עלי לקבוע האם במאזן ההסתברויות הוכח כי המעשים הנטענים נעשו. בלשון אחר, האם קיימת הסתברות העולה על 50 אחוז כי גרסת התובעת שהמעשים נעשו היא הגרסה הנכונה – ולהפך… הוכח במאזן ההסתברויות כי האירועים הנטענים – בוצעו".
בית המשפט לענייני משפחה חייב את הנתבעים, האם והגבר, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים של 2.5 מיליון שקל בגין עוולות תקיפה, רשלנות והפרת חובה חקוקה, בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות לאור שיעור הנכות הצמיתה שנקבעה לה בהיקף 50 אחוז והוצאות משפט.
מתי מתי מתי יהיה פה עונש מוות אלוהים ישמור!!!
לבכות, יש אנשים מפלצות לנצל ילדה תמימה ולרצוח לה את הנפש צריך לסרס אותו ולשים בבית סוהר לשארית חייו ושכולם שם יידעו על מה הוא יושב.