על שולחן בית הדין הרבני הגדול בירושלים הונח ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה, שעסק בבקשת אישה לבטל את נישואיה עם בעלה, פגוע ראש שנמצא במצב רפואי שאינו מאפשר לצדדים להתגרש. כדי לא להישאר עגונה, האישה ביקשה לבטל את הנישואין בטענה שהבעל קידש אותה בטבעת שהיא רכשה מכספה, בניגוד להלכה הקובעת כי הבעל צריך לקנות את הטבעת בכספו.
מדובר במקרה עם נסיבות כאובות. הבעל פגוע ראש זה שנים, אינו מתרצה לתת לה גט, ואין אפשרות לאכוף עליו לעשות זאת במצבו הרפואי.
לאור המצב, האישה פנתה לבית הדין האזורי בבקשה להתיר את נישואיה ללא גט, כאמור, בטענה שהבעל קידש אותה לפני קרוב למחצית היובל בטבעת שרכשה מכספה ושלא היתה בבעלותו.
כדי לתמוך בטענה זו, האישה הציגה עדות של מי שלכאורה מכר לה את הטבעת בזמנו.
בית הדין בחיפה דחה את בקשתה.
לכן האישה הגישה ערעור, והלינה על כך שבית הדין האזורי דחה את בקשתה ללא דיון. ערכאת הערעור החליטה שלא לנעול את הדלת בפני המבקשת, והדיינים הסכימו לשמוע אותה, אך הבהירו מראש שקשה מאוד להניח שאפשר יהיה להתיר את מי שהוחזקה כאשת איש למעלה מ-20 שנה, על בסיס עדות של עד אחד. לדברי בית הדין, אותו עד אמור להעיד על דבר שהסיכוי לזכור אותו בחלוף שנים כה רבות קלוש מאוד. זאת בנוסף לכך שלשם קבלת הערעור יש לקבוע בוודאות שאותה טבעת שלפי הנטען נמכרה לאישה היא ששימשה לקידושה – דבר שהעד לכאורה כלל אינו יכול לדעת אותו.
"שקלנו את הדברים לאחר הדיון ואף כי נראה היה כבר אז כי אין בידינו להביא מזור לא מיהרנו לפסוק את הדין, הנחנו את הדברים לשיקול נוסף לאחר זמן ושבנו והפכנו בהם, אך לצערנו אין אנו יכולים לקבל את הערעור ולהתיר את נישואי המערערת", קבעו הדיינים – הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז־אילוז.
הדיינים ציינו כי כל האמור בהחלטות הקודמות לגבי הטענה בעניין הטבעת – בעינו עומד, מאחר שאין כל סיוע נוסף לטענה ולעדות שמבקשת האישה להביא כדי לתמוך בה. לדברי הדיינים, מדובר בעדות שאין בה די כדי להוציא מחזקת אשת איש.
הדיינים הוסיפו וכתבו: "אף אם היתה ידיעה ברורה מפי שני עדים כשרים שאכן את הטבעת רכשה בשעתו המערערת, ואף לו היתה יכולת לוודא כי מדובר באותה טבעת עצמה ששימשה לקידושין – גם אז לא היה בכך כדי להתיר את נישואיה של המערערת".
ובמילים אחרות: טענת האישה כי היא זו שקנתה את טבעת הקידושין – אין כדי להביא מזור לעגינותה.
טענת "מקח טעות"
בדיון בערכאת הערעור ביקשה האישה לצרף נימוק נוסף להיתר, והוא טענת "מקח טעות".
מדובר בנימוק שיכול להוביל לביטול נישואין (ללא הצורך בגירושין), במקרה שבו נמצא פגם משמעותי או הטעיה מכוונת של אחד מבני הזוג.
האישה טענה בהקשר זה שבעלה סבל ממחלת רקע – מחלה אוטואימונית שפוגעת בכלי הדם, שייתכן שהיא, בשילוב עם התאונה שבה נפגע, הביאה למצבו הנוכחי, שכן הפגיעה בתאונה לבדה אינה מסבירה את מצבו.
הדיינים דחו גם טענה זו של האישה. "הבעל בעת הנישואין היה בריא ומתפקד, כשיר וראוי לחיי אישות ולהולדת ילדים (שאכן נולדו לצדדים), לעבודה ולחיים משותפים. כל שלקה בו לפי הנטען הוא מום נסתר שבעת הנישואין וסמוך להם לא פגע ולא היה צפוי לפגוע במאומה, אלא שהוא בעל פוטנציאל: (א) להתפתח לאחר שנים למחלה העשויה להקשות על החיים עימו – לא בוודאות ולא מיידית… (ב) להביא לתוצאות הטרגיות שלפנינו אם ייפגע הבעל פגיעה גופנית שלולי מום זה לא הייתה מתפתחת למצב הנוכחי – אף כאן מדובר בדבר שאינו מיידי", נימקו הדיינים והוסיפו כי כל אדם עשוי להיפגע בתאונה ולהגיע למצב כזה.
"ליבנו על המערערת. לא בנקל דוחים אנו את ערעורה ואת בקשתה, אולם אין בידינו להתירה", נכתב בפסק הדין, שנחתם בתפילה ובייחול כי "ישלח ה' עזרו מקודש ויושיע את האישה ואולי אף, דרך נס, את הבעל, ויהי רצון שלא יבואו עוד בני ובנות ישראל לידי פגיעות וחוליים רעים כאלה ולא לידי עיגון".
את האישה ייצגה עו"ד רבקה שיר לביא זינאתי.
הבעל יוצג באמצעות אפוטרופוס לדין, עו"ד אברהם שטרן.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
