לאחר ערעור: בוטל זיכוי לארבעה קטינים מ"חתונת השנאה" בירושלים

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הפרקליטות והרשיע היום ארבעה קטינים שהשתתפו באירוע המכונה "חתונת השנאה", בעבירות של הסתה לטרור ואלימות.
מדובר בחתונה שנערכה בירושלים, בדצמבר 2015, בה היו אורחים מ"נוער הגבעות". החתונה התקיימה זמן קצר אחרי מעצר חשודים בהצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא בשומרון – אירוע בו הבית עלה באש על יושביו. שני הורים ובנם התינוק נשרפו למוות. ילד נוסף, בן חמש, אושפז עם כוויות קשות. על בית סמוך רוססה הכתובת "נקמה" וציור של מגן דוד.

החשודים מהשומרון נעצרו אחרי ארבעה חודשים. בחתונת זוג של אחד מחבריהם, שהתקיימה בסמוך לכך, הושמעו קריאות ל"נקמה" בעקבות מעצר חבריהם, ותמונות האורחים שרקדו בחתונה פורסמו וזעזעו את המדינה.
בצילומים מרחבת הריקודים, נראו משתתפים רבים, צעירים, חלקם קטינים, מניפים תמונות של בני משפחת דוואבשה וביניהם התינוק שנספה. התמונות הודפסו והוכנו מראש. במהלך ה"ריקוד" שנראה כטקס פגאני, דקרו חלק מהרוקדים בסכינים את תמונות פניו של התינוק, אחרים הציתו את תמונתו ותמונות הוריו. אורחים אחרים קרעו את תמונות בני המשפחה וצולמו מניפים שני רובי M16 ואקדחים, או חפצים הנחזים כאקדחים.
ברקע ל"ריקודים" זמר החתונה שר שיר המבוסס על המקורות, המבטא את משאלת "הנקם של שמשון בפלישתים".

לאחר פרסום הצילומים הועמדו לדין נאשמים רבים – מהם חמישה קטינים בגין הסתה לאלימות. בית משפט השלום לנוער בירושלים זיכה את כל חמשת הקטינים. שופט הנוער שמעון לייבו כתב ש"הריקוד ואופיו עומדים בסתירה לערכים אנושיים בסיסיים", אולם קבע כי לא הוּכח התוכן המסית, ולא הוּכחה אפשרות ממשית לכך שהפרסום יביא למעשה אלימות. בנוסף התקבלה טענת אכיפה בררנית של הנאשמים ביחס לאחרים שהשתתפו בריקודים ולא הועמדו לדין.

היום (2 מרס), בית משפט המחוזי בירושלים הפך את הכרעת הדין ביחס לארבעה מחמשת הנאשמים, שהיו בני 14 עד 16 במועד האירוע, והרשיע אותם בהסתה לאלימות. נאשם אחד מהחמישה, הצעיר בחבורה שהיה בן 13 ו-10 חודשים בלבד, זוכה.

השופטים דנה כהן-לקח, דוד גדעוני ועינת אבמן-מולר כתבו כי "במעשיהם של המשיבים היה כדי לקרוא לעשיית מעשי נקמה אלימים בעתיד… למצער היה בהם כדי לתמוך, להאדיר ולהזדהות עם מעשה רצח קונקרטי של בני משפחת דוואבשה בכפר דומא".
השופטים פירטו: המשיב (נאשם) 1 דקר בסכין מספר פעמים את תמונת התינוק עלי. המשיב 2 החזיק בידו האחת שלט עם הכתובת "נקמה", ובידו השנייה הצית בקבוק תבערה. המשיב 3 אחז בידו שלט "נקמה", והחזיק באקדחים כשהוא במרכז הרוקדים. המשיב 4 אחז בתמונת התינוק עלי דוואבשה, הצית אותה והמשיך לרקוד עם התמונה הבוערת. קודם לכן, המשיב 4 נופף בהתלהבות בשני כלי נשק במרכז מעגל הרוקדים, ודרך אחד מהם. המשיב 5 אחז בתמונת התינוק עלי כשבתוכה סכין, רקד עמה למשמע שני שירים, ועשה תנועת מעיכה לפניו של התינוק".

כל אלה לפי בית המשפט, מהווים בבירור "קריאה לעשיית מעשה אלימות", או לכל הפחות "דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה או הזדהות עמו".
השופטים דחו את קביעת בית משפט השלום כי ניתן לפרש את מעשיהם של הקטינים לא כקריאה לאלימות, אלא כ"ביקורת ומחאה" בלבד על המעצר של חבריהם, החשודים ברצח בני המשפחה.
גם אם שמות העצורים הוקראו בחתונה והאורחים נקראו להתפלל בעדם, לא ניתן לטעות באופיו של ה"ריקוד"  אשר יש בו "האדרה של פשע ומתן לגיטימציה לרצח ולנקמה", כתבו השופטים.

"טענה לפיה המעשים נועדו למחות על המעצרים והחקירות בפרשת דומא, אינה מתיישבת עם העובדה שהמשיבים לא הניפו, למשל, שלטים הקשורים ברשויות החקירה (משטרה, שב"כ) שכנגדם הופנתה מחאתם הנטענת, אלא הניפו תמונות של הנרצחים, בעודם דוקרים, שורפים או מועכים אותן… אפילו כוונה על-ידי מי מהמשיבים למחות כנגד המעצרים אינה מאיינת את קיומו של התוכן המסית במעשיהם", נכתב.

הנאשם הצעיר בן ה-13 אשר יוצג על ידי עורכי הדין אברהם כהן ורועי גיא-גרין, זוכה מחמת הספק, חרף דקירות סכין בתמונת התינוק, מאחר ולא הוכח האם ומה ידע ביחס לרצח בדומא.
טענת הקטינים האחרים כי נגררו אחרי בגירים מהם, נדחתה. השפעה זו, נקבע, אינה פוטרת מאחריות פלילית. טענת האכיפה הבררנית נדחתה מאחר ושני מעורבים אחרים בריקוד ההסתה לא זוהו בוודאות, ובעניינו של קטין נוסף הוגש תסקיר חיובי שתמך באי העמדתו לדין מטעמים שיקומיים – המלצה שלא ניתנה בעניינם של האחרים.

בסיכומו של דבר, הדיון חוזר לבית משפט השלום לנוער אשר יקבע את עונשם של הנאשמים הקטינים.
עו"ד משה פולסקי מארגון "חוננו" המייצג שניים מהקטינים תקף בחריפות את פסק הדין: "איך אומרים בכדורגל? השופט בא עם השריקה מהבית? כך גם בתיק הזה. השופטים באו עם פסק הדין מוכן מהבית. באופן חריג ביותר השופטים התעלמו ממצאי עובדות ומהימנות שקבע בית משפט השלום ששמע את העדים. השופטים התעלמו מדרך השתלשלות האירוע, השופטים התעלמו מכך שהקטינים הצטרפו לריקוד בשלב מאוחר, השופטים התעלמו מכך שלא הוכח על ידי המדינה הרכיב ההסתברותי הנדרש להרשעה בעבירה של הסתה לאלימות, וכן השופטים התעלמו לחלוטין מטענות ההגנה לעניין אכיפה בררנית. חבר השופטים עשה לעצמו חיים קלים ופשוט התעלם מטענות רבות שלא ניתן להן מענה ושכל אחת מהן היה בה די בכדי לזכות את הנאשמים".

עו"ד פולסקי טוען עוד: "שוב הוכח כי השופטים והפרקליטות הינם גוף אחד ולמרבה הצער אין כיום במדינת ישראל רשות שיפוטית עצמאית המסוגלת להעביר ביקורת על עמדת הפרקליטות".
תגובת פרקליטות מחוז ירושלים: "בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתנו והרשיע ארבעה מתוך חמישה נאשמים בעבירות הסתה לאלימות ולטרור. אנו סברנו כי אירוע החתונה שכלל, בין היתר, שירה וריקוד תוך הנפת שלטים עליהם הודבקו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, דקירת התמונות באמצעות סכינים, שריפתן באמצעות בקבוקים דמויי בקבוקי תבערה, הנפת שלט "נקמה", הנפת כלי נשק ודריכתם, מהווים עבירה פלילית חמורה של הסתה ותמיכה במעשי אלימות וכי מדובר במעשים שיש להוקיעם, גם כשמדובר בקטינים".