בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור של ניצב ניסו שחם על מאסר של עשרה חודשים שהוטל עליו בגין עבירות מין והפרת אמונים. ביצוע המאסר עוכב לבקשת עו"ד בעז בן צור, סנגורו של שחם, לצורך הגשת בקשת רשות ערר לבית משפט עליון.
השופט מרדכי לוי כתב כי "העונש שהושת על המערער אינו קל, אך הוא הולם את חומרת העבירות שבהן הורשע, את ריבוי מעשי העבירות, את מכלול הנסיבות ואת התנהלותו הכוללת של המערער, לאורך מספר רב של שנים, כלפי שמונה שוטרות צעירות וזוטרות, בהיותו בדרגה בכירה ביותר במשטרה – מבלי לקחת אחריות על מעשיו הפליליים ותוך ניסיון פסול להציג את מעשיו הפליליים ככשרים".
זהו גלגול שני של התיק. בהכרעת הדין הראשונה בבית משפט השלום, הרשיע השופט בני שגיא את שחם בעבירה אחת בלבד של מעשה מגונה ללא הסכמה, וזיכה אותו מכל יתר העבירות.
בספטמבר 2019 קיבל בית המשפט המחוזי בהרכב השופטים מרים דיסקין, מרדכי לוי וגיליה רביד את ערעור המחלקה לחקירות שוטרים. בית המשפט הרשיע את שחם בעבירה של הפרת אמונים בגין כל שמונה פרשות היחסים האינטימיים שנכללו בכתב האישום. בנוסף, בית המשפט המחוזי הרשיע את שחם בהטרדה מינית של אחת השוטרות, ודחה את ערעורו על הרשעה במעשה מגונה נוסף.
התיק הוחזר אל השופט שגיא, אשר גזר על שחם עשרה חודשי מאסר.
בערעור על גזר הדין, הסנגורים עורכי הדין בעז בן צור ודיקלה סירקיס העלו שורה של טענות. לדבריהם, בית המשפט חרג ממתחם העונש ההולם והטיל עונש מחמיר, נוכח שורה של קביעות מהותיות שגויות, ולא ייחס את המשקל המתחייב לתקדימיות ההרשעה.
לטענת הסנגורים, אחת השגיאות בגזר הדין היא הקביעה כי שחם קיבל טובות הנאה מן השוטרות. השופט שגיא קבע בין היתר: "הגיע הזמן כי בארגונים ציבוריים הפועלים בצורה היררכית יפנימו כי הקץ 'לקשרים'… הציבור הכללי מאבד מהאמון בארגון נוכח התנהלות הקצינים בדרגה כה גבוהה". לדברי עו"ד בן צור, "דומה כי בעניין זה נסמך בית המשפט לא על הראיות והעדויות, אלא על תחושות לא מבוססות כאילו המערער קידם שוטרות עמן ניהל קשר או פעל באופן חריג… העובדות כמו גם השוטרות עצמן שללו זאת באופן מפורש".
עוד נטען כי בית המשפט שגה באופן מהותי בכך שכינה את השוטרות כ"מתלוננות" כאשר יחסים קוימו בהסכמה, ואף פסק פיצוי לשוטרת בסעיף אישום של מעשה מגונה ממנו זוכה שחם.
הרכב השופטים לוי, דיסקין ורביד דחה את טענות הערעור. "הטענה כי בית המשפט התעלם מהדברים שמסרו חלק מהשוטרות, שלפיהם הן הסכימו למעשיו של המערער – מהווה התעלמות מהדברים שנקבעו בפסק דיננו הקודם, שבו הבהרנו כי אין מדובר ביחסים אינטימיים מתוך הסכמה לגיטימית בין בגירים שווים. העדויות של חלק מהשוטרות בעניין הסכמתן למעשי המערער – אינן רלוונטיות לעניין העבירה של הפרת אמונים".
בית המשפט חזר על קביעת פסק הדין הקודם בדבר "הפסול בקיומם של יחסים אינטימיים בין בכיר לכפיפה… העבירה של הפרת האמונים מוקדשת למאבק בשחיתות בשירות הציבורי. תכלית זו, כשהיא נבחנת בקונטקסט של קיום יחסים אינטימיים אינה ממוקדת בהגנה על הכפיפה או בפגיעה בה, אלא בפגיעה בציבור… אין זה משנה אם היחסים האינטימיים שקיים שחם עם השוטרות היו בהסכמה חופשית שלהן או בהסכמה שהושגה על-ידו בשל ניצול המרות".
עוד נקבע כי "בפועל, המערער אישר במספר הזדמנויות בקשות של שוטרות שעמן קיים קשרים אינטימיים פסולים ונעתר לבקשותיהן, ובכך ניתן לומר, במובן הרחב והמהותי, שהוא תרם לקידומן".
שופטי הרכב הערעור דחו את הטענה כי העונש של עשרה חודשי מאסר בפועל סוטה באופן מהותי גם מהעונש שהציעו הם-עצמם לשחם אם יודה בעבירות. לפני שנה, כאשר בית המשפט המחוזי דן בערעור המדינה על הזיכוי של הקצין, הוא הציע לו להודות בעבירת הפרת אמונים ולרצות עבודות שירות. "כזכור, המערער לא קיבל את הצעתנו בשעתה – וזו כמובן היתה זכותו המלאה", כתב השופט לוי. "הצעתנו זו אינה רלוונטית לערעור על גזר הדין…
"חלק ניכר מהפסיקה שעליה נסמך המערער מתייחס למקרים שבהם הנאשמים השכילו ליטול אחריות על מעשיהם. אילו הודה המערער ונטל אחריות על מעשי העבירות שביצע – היה מקום למקם את עונשו במקום נמוך יותר. אולם, משהמשיך המערער להתנער מאחריותו על מעשיו הפליליים, בדין קבע בית המשפט כי יש למקם את עונשו של המערער במרכז מתחם העונש ההולם הכולל". השופטים חזרו על קביעות בדבר חומרת "ניצול המעמד והדרגה לצורך מימוש מאוויים מיניים של קצין משטרה בכיר תוך דפוס התנהלות סידרתי".
הפרקליטים עו"ד רונן יצחק ועו"ד ליאת יונניאן מהמחלקה לחקירות שוטרים מסרו: "פסק הדין הדוחה את הערעור מהווה השלמה לאמור בפסק הדין הארוך והמנומק שקיבל את ערעור המדינה. בדחותו את הערעור על עונש המאסר העביר בית המשפט המחוזי מסר חד וברור לפיו יידע כל מפקד שניצול רום הדרגה והמעמד לצורך קשירת יחסים מיניים במקום העבודה גורם לפגיעה חמורה בכבוד האדם של העובדות בארגון ובשוויון הזדמנויות שלהן במקום עבודתן, כמו גם למעילה באמון הציבור בטוהר המידות של המשטרה – ודינו מאסר מאחורי סורג ובריח".
