אסיר בשם עידן ציון, המרצה שלוש שנות מאסר עקב הרשעתו בהונאת נשים על רקע רומנטי, עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה שיבטל את החלטת שב"ס להגדירו כ"אסיר אלימות במשפחה (אלמ"ב". ציון טען באמצעות עו"ד רונית ברוך אבישר, כי העבירות שביצע אינן מתאימות לפרופיל אלימות במשפחה, וכי כתוצאה מסיווגו כאסיר בקטגוריה זו – מנגנון "שחרור מנהלי מוגבר" אינו חל עליו.
ציון הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בשני פרטי אישום נפרדים כלפי שני קורבנות עבירה. בשני האישומים מדובר בקבלת דבר במרמה מנשים, כתוצאה ממצגי שווא שהציג בפניהן במסגרת "קשר רומנטי" שניהל עמן. הוא הציג עצמו כאלמן המעוניין בקשר רומנטי עם הקורבנות. קודם להרשעתו זו, אמתחתו הפלילית כללה הרשעות בעבירות איומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק, קבלת דבר בתחבולה, זיוף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות והונאה. הוא אף נשפט בעבר למאסרים.
בעתירה שהגיש טען ציון, כי "המרמה אינה עבירת אלימות או פוגעת בחירות או בשלוות החיים". כמו כן הוא טען כי "אסירים אחרים שביצעו עבירות דומות לא הוגדרו כאסירי אלמ"ב".
נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט רון שפירא, דחה את העתירה וקבע כי התנהגותו של ציון כלפי הנשים שניצל היתה בגדר "אלימות כלכלית". עוד הוא הוסיף: "באשר לפגיעה בקורבנות על ידי ביצוע העבירות התייחס בית המשפט שגזר את דינו של העותר לכך וקבע כי העבירות שביצע העותר פוגעות בחופש ההחלטה, הפעולה והבחירה של המרומה, אשר נשלל ממנו עקב מעשה המרמה. הערך המוגן בעבירת המרמה הוא ההגנה על חופש הרצון ושמירה מפני פגיעה בו בהתקיים קשר סיבתי בין פגיעה כאמור לבין קבלת הדבר שהתקבל במרמה".
בנוסף ציין השופט: "גם אם לצורך הליך פלילי לא ניתן לראות בעבירות הניצול הכלכלי כאלימות, במובן של החלט הכללים של אלימות במשפחה או בן בני זוג (עבירות אלמ"ב), הרי שאין מניעה לעשות כן לצורך הליך מנהלי. נקבע שקיימים הבדלים בין הליך מנהלי ופלילי ולכן גם במקרים בהם לא ניתן להגדיר מעשה כעבירת אלימות במובן הפלילי הרי שלצרכים מנהליים ניתן להגדיר את העבירות כאלימות כלכלית ובפועל יוצא לשלול את האפשרות לשחרור מנהלי מוקדם".
בנוגע להחלטת שב"ס על הגדרתו של ציון כאסיר אלמ"ב, השופט שפירא כתב: "תופעת השליטה בנשים באמצעות משאבים כלכליים יכולה להיקרא 'אלימות כלכלית', 'התעללות כלכלית', 'התעמרות כלכלית', 'שליטה כלכלית', 'טרור כלכלי' או 'דיכוי כלכלי'. במונח 'אלימות כלכלית' יש אפשרות להאיר את חומרת התופעה, לקשור אותה למעגל האלימות במערכות יחסים בתא משפחתי או זוגי".
