בני משפחת ההרוג מהמטען בלה גארדיה הולכים לכלא

המסלול והראיות
אחר הצהריים ב-16 באוקטובר הגיעו הנאשמים והמנוח בשני כלי רכב גנובים (פג'ו וטויוטה) עם לוחיות רישוי מזויפות לחניון. ברכב הפג'ו בו נסעו סמר והמנוח היו חומרים שונים להרכבת מטען מאולתר: נפץ, חומר נפץ במשקל של כ-520 גרם, אומים, ברגים ומסמרים. לפי האישום, סמר לבש סרבל אדום וכובע המתאים לעבודת גינון, לצורך הסוואה. ברכב האחר, נטען, נסע חסן והוביל בו תת מקלע מסוג "סקורפיון", משתיק קול ושלטים המתאימים להפעלה מרחוק של מטען חבלה מאולתר.

הפרקליטות טענה בכתב האישום המקורי, כי בדרך אל היעד עצרו הנאשמים את רכביהם ברחוב הלח"י, שם סמר הדביק על מכסה המנוע של הפג'ו מדבקה גדולה שעליה היה כיתוב של אגף התברואה בעיריית תל אביב, כדי לא לעורר חשד. לאחר מכן הם המשיכו בנסיעתם עד שעצרו שנית באזור מסחרי ברחוב משה דיין, שם העלה סמר לרכב את "פטריית אבן". בחלוף דקות ספורות הגיעו לחניון האחורי של בית גיל הזהב. חסן הציב את רכב הטויוטה בכניסה לחניון והמתין, סמר יצא מרכב הפג'ו מחופש לגנן והתייצב ביציאה מהחניון. עלי, שנותר בפג'ו, עסק בהרכבת המטען בתוך הרכב. סמוך לשעה 17:10 המטען התפוצץ בטעות, עלי נהרג במקום ואילו הנאשמים נמלטו מהמקום.

עם הגשת כתב האישום, בפרקליטות הסבירו את ההתפתחות החקירתית: לאחר שחרורם של השניים ממעצר התקבלה חוות דעת לפיה התגלתה טביעת אצבע של חסן על המדבקה של עיריית תל אביב שנמצאה בזירת הפיצוץ. בסוף שנת 2019, נטען, התקבלה חוות דעת מדעית מהאוניברסיטה העברית, ממנה ניתן להסיק כי אבן השפה שנלקחה מחולון היוותה חלק אינטגרלי מהמטען והועמסה על רכב הפג'ו סמוך להתרחשות הפיצוץ.
חומר הראיות בתיק כלל גם סרטוני אבטחה המצביעים על הפעילות המשותפת של השלושה ביום הפיצוץ. בנוסף, טביעת אצבע של סמר התגלתה על הצד הדביק של מדבקת עיריית תל אביב אשר הוצמדה לרכב הפג'ו שהתפוצץ. דגימות די-אן-איי של חסן קשרו אותו לשני כלי הרכב, ואילו טענת אליבי על כך שהיה בחנות בה הוא עובד – הופרכה על ידי מעסיקיו.

המתה עצמית בקלות דעת?
לאחר קבלת חומרי החקירה טענו סנגוריהם של הנאשמים, עורכי הדין ירון גיגי ומרינה גלדקי, לקשיים ראיתיים שונים בתיק, שעבר לגישור. טיעונים כאלה ואחרים הובילו את הפרקליטות להסכים להסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום כך ששני הנאשמים הורשעו בעבירות מופחתות: נשיאת והובלת נשק, וקבלת רכב גנוב.
במסגרת ההסדר הסכימו הצדדים גם על ענישה מקלה באופן יחסי לתוצאה הקטלנית, כפי שהסביר בבית המשפט נציג הפרקליטות, עו"ד אסף שביט: "מדובר בתיק ראייתית מורכב, שהוגש לאחר כארבע שנים מביצוע העבירות. במקור היו עבירות של קשירת קשר לרצח ועבירה של המתה בקלות דעת, שיש בה משום חידוש מסוים, במובן זה שקורבן העבירה הוא אחד ממבצעיה, המנוח. אנו סבורים שיש לכך עוגן מבחינה משפטית מבחינת הציפיות, אך כפי שבית המשפט העיר לנו, ברמת האינטרס הציבורי והענישתי, זה נמוך יחסית".

הסדר הטיעון הוצג בבית המשפט בעיצומה של מגפת הקורונה וללא נוכחות תקשורתית, ככל הנראה עקב הנסיבות הייחודיות והחריגות – על כך ניתן ללמוד מדברי התובע: "כמובן שהצער המלווה את שני הנאשמים על המוות, הוא דבר שקשה לשקלל אותו לחומרא בענישה. ולכן, מתוך מורכבות ראייתית ותועלת עונשית, החלטנו להסיר עבירה זו בהסדר, ומשהגענו עד הנה, סופו של דבר יש לנו תיק מורכב יחסית בעבירות נשק, ואנו חושבים שהענישה משקפת את הנסיבות בכללותן, לרבות גם את העבר הפלילי של סמר, וסך הכל העשייה המשותפת של שני הנאשמים, כאשר מתוך הראיות והשכל הישר, המנוח הוא כנראה היה היוזם והרוח החיה מאחורי המעשה בו מצא את מותו".

לאחר דברים אלו, הנאשמים הביעו צער וחרטה על מעשיהם. בהתאם להסדר, השופט בני שגיא גזר על סמר 35 חודשי מאסר בפועל, לצד הפעלת מאסר מותנה, כשחודש ממנו יתווספו למאסר – כך שבסך הכל ירצה 36 חודשי מאסר. מנגד, על חסן נגזרו 35 חודשי מאסר. במקביל, הוטלו עליהם מאסרים על תנאי. במסגרת גזר הדין נקבע כי הנאשמים – אשר שהו בתנאים מגבילים חלקיים ונדרשו לשלם ערבויות כספיות – יתייצבו לריצוי עונשם ב-1 במרס כאמור.

עו"ד גיגי מסר בתגובה: "מדובר בתיק פלילי שהוגש בחלוף זמן רב, ההגנה חשפה בעיות ראייתיות ומשפטיות מורכבות ומסובכות אשר לימדו שהנאשמים אינם קשורים לעבירות המקור שיוחסו להם, ובסופו של דבר הולידו הסדר טיעון מקל וראוי".