בית הדין לערעורים של המשטרה זיכה קצין בדרגת סגן ניצב, ראש מפלג תשאול ביחידה מרכזית לשעבר, מעבירות של התנהגות שאינה הולמת והפרת הוראה.
בכך הפך בית הדין לערעורים את החלטת בית הדין המשמעתי, אשר הרשיע את הקצין לפני שנה בעבירות שיוחסו לו, עקב קשר אינטימי שקיים לכאורה עם פקודה שלו, חוקרת בימ"ר, עליה המליץ לקידום.
הקצין, שהיה מושעה כשנה וחצי, נידון בבית הדין המשמעתי להורדה בדרגה לשבעה חודשים ועשוי היה לעמוד בפני פיטורים, אך ערעורו – באמצעות עו"ד אבי חימי – התקבל, והוא זוכה מחמת הספק על ידי הרכב שופטים הכולל את ניצב שולמית דותן, תנ"צ עוזי לוי ונצ"מ מוטי שיף.
הקצין טען כי סגנו שהיה מסוכסך איתו, בישל את התלונה שלטענתו היתה שקרית, והביא את החוקרת (המתלוננת) למח"ש מבלי שהיה ברצונה כלל להתלונן או לדווח. החוקרת התוודתה על היחסים וטענה כי הם היו בהסכמה הדדית, בעוד הקצין הכחיש נמרצות את עצם קיומם.
בפסק הדין של בית הדין לערעורים נכתב: "באופן גורף לא זכרה המתלוננת פרטים, אף לא על אחד מהמעשים (המפגשים המיניים, ז"ק) שייחסה לה ולמערער. לא זכרה פרטים חשובים יותר וחשובים פחות. היא לא זכרה מועדים מדויקים, לא מקומות מדויקים, סדר אירועים, היא לא זכרה דבר.
"ניסיון החיים מלמד כי לכל אירוע ואירוע מתלוות נסיבות רבות. מהן חשובות, מהן משפיעות על התקיימות מעשים, מהן מהוות רקע למעשים, מהן כוללות פרטים על מקום המעשים, על אופיים ועל שעתם. מהן מתארות את הנפשות הפועלות, לבושם, מצבם, דרכי הגעתם למעשים, תגובותיהן, תוצאת המעשים עליהן. כדי לבחון התרחשות אירוע – יש לבחון גם את כלל הנסיבות שנטען שאפפו אותו. בחינה זו אמורה לתת בידי בית הדין כלי לקביעה אם המעשה המיוחס אכן נעשה. אנו איננו שלמים עם הסברה של המתלוננת להיעדרם של פרטים אודות המקרים עליהם העידה ואף לא עם מסקנתו של בית הדין.
"קיים קושי בהסתמכות על אמירה מצומצמת כמו 'התנשקנו' כאשר אין כל פירוט לגבי מקום, שעת ביצוע, נסיבות קביעת המפגש, לבוש וכו'… גרסה בלתי שלמה כזו לא יכולה להוביל לממצא ברמת השכנוע הנדרשת שהדבר אירע ולהרשיע על פיה. בכל מקרה עדות כזו, דלה בפרטים, אינה מאפשרת בחינה מספקת של הטענות".
עוד כתבו השופטים: "מטבע הדברים, אלו אירועים מרגשים. ללא ההתרגשות המלווה אותם, בבחינת 'מים גנובים ימתקו' אולי לא היו מתרחשים כלל. וכי יעלה על הדעת שהיו אלה אירועים סתמיים, שגרתיים בלתי משמעותיים? עד שנשכחו גם בחלוף חודשים אחדים בלבד? המתלוננת לא זכרה שום פרט, לא בחקירותיה, לא בעדותה ונדגיש שוב: מדובר בעדות יחידה.
"במיוחד יש לצפות לזיכרון מפורט מאישה שהיא חוקרת במשטרה אשר כישרונותיה וסגולותיה האישיות הוכרו על ידי מפקדיה ושהיא עצמה היתה מעורבת בעשייה חשובה כסוכנת משטרה שהביאה להפללת עבריינים", הוסיפו השופטים.
אכן, בית הדין המשמעתי שהרשיע את הקצין התרשם כי החוקרת מסרה את התלונה כמי שכפאה שד – ולא יזמה אותה ולא רצתה לפגוע מלכתחילה בקצין. ואולם, בית הדין המשמעתי התרשם מההתרגשות שאחזה בה על דוכן העדים נוכח כפירתו המוחלטת של הקצין. בית הדין לעררים אמר על כך: "ההתרגשות המוגזמת יכולה להיות אותנטית, אבל יכולה להתפרש גם כ'הצגה' של עדה שידעה לעמוד מול סנגורית שחקרה אותה חקירה נגדית נוקבת. זו עדה שידעה לנזוף בסנגורית ולהתעלם מהערותיה. היא בהחלט עדה שיודעת להעיד. לעתים יש לנקוט זהירות יתרה בהערכת עדויות כאלה".
השופטים תהו: "קשה שלא להציב שאלה בדבר השפעתו של הסגן על העדה ועל טיב טענותיה. האם אפשר שהמתלוננת שימשה כלי שרת בידי הסגן לשם השגת המטרה של פגיעה במערער?". לדברי בית הדין, הקצין הביע את חוסר שביעות רצונו מהתפקוד של סגנו במפלג התשאול, ועל רקע זה נוצר ביניהם עימות. לפי בית הדין, לחוקרת (המתלוננת) היה קשר מיוחד גם עם הסגן, והוא דובב אותה על היחסים שהיו לה עם הקצין והסתיימו כמה חודשים קודם, אלא ש"הסגן העצים את התלונה באופן שסתר בעדותו את דברי המתלוננת". בית הדין תהה: "מה היה טיב היחסים בין העדה לסגן, מה היה שם?".
"מעניין לציין שהיא לא הוזהרה על זכותה שלא להפליל עצמה… לא הוברר אם הובטחה לה חסינות מהפללה עצמית ולא נודע שננקטו נגדה צעדים כלשהם", ממשיך בית הדין בתהיותיו. "העמדה לפיה מפקד אינו רשאי לנהוג כמתואר בכתב האישום ברורה לחלוטין. אבל התנהגות כזו המתוארת על ידי המתלוננת עצמה גם היא אינה מותרת. שוטרת אינה יכולה לפתות קצין ולהתנהג כפי שתיארה המתלוננת, ולצאת חפה מכל אחריות להתנהגות נלוזה זו. גם המפתה וגם המתפתה אחראים לביצוע עבירה".
 |
| עו"ד אבי חימי |
השופטים מותחים ביקורת קשה על "שטחיות החקירה במח"ש", ולכך שהמתלוננת לא נדרשה בחקירתה לכל אותם פרטים החסרים בעדותה. בהקשר זה יש לציין, כי הן המתלוננת והן הקצין סירבו למסור את הקוד של מכשירי הטלפון שלהם (הקצין התרצה והביע נכונות בהמשך, רק תוך כדי עדותו), אך חוקרי מח"ש לא בדקו איכונים של המכשירים ולא ניסו לשחזר תכתובות או מסרים רומנטיים. "לא הובאה ולו בדל ראיה מה היה תוכן השיחות ביניהם".
"אין לקרוא הכרעת דין זו כאילו מדובר בעלילת שווא זדונית", כתבו השופטים, "ואולם הראיות כפי שהובאו אינן מספיקות ואינן שוללות ספק סביר באשמתו של המערער".
פסק הדין נחתם באמירה מעניינת לפיה השוטרים מצווים לשמור על "מוסר פנימי, ערכיות אמיתית, לרבות הערך של נאמנות לבן/בת זוג וילדים. אלו אינן סיסמאות שדופות וחסרות ערך. אלה הם אבני יסוד שצריכים להיות מובנים באופיו ובהתנהגותו של כל אדם בעל יושרה, ובמיוחד אצל אנשי ציבור ועובדים בשירות המשטרה, שגם על תדמיתה בעיני הציבור חייבים המשרתים בה להגן". בית הדין הוסיף כי "נדרשת עשייה מעמיקה ומקיפה כדי להטמיע במשרתים במשטרה נורמות ערכיות, והצטיידותם של שוטרות ושוטרים בערכים הנדרשים תמנע מהם כישלונות בתחום היחסים הפסולים שבינו לבינה".
עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס, שייצגו את הקצין, מסרו בתגובה: "הזיכוי המוצדק מאין כמוהו של הקצין צריך להדהד במסדרונות מח"ש ואנו תקווה שיופקו הלקחים כך שלפחות להבא ייחסך משוטרים וקצינים מוכשרים סבל בל יתואר בהליכים משפטיים שאורכים שנים".
לעו"ד חימי ועו"ד וייס הצעיר זהו זיכוי רביעי, אפשר לומר, מול מח"ש בשנתיים האחרונות. שלושת הזיכויים הקודמים היו בתיקים פליליים – של קציני המשטרה אורן סבג, תומר פלס וניר סומך.
הזיכוי הנוכחי הוא בהליך משמעתי בעקבות חקירה של מח"ש.
