העליון אישר חילוט "כסף נקי" של חברות סטארט-אפ עקב אישום נגד בעל השליטה

שתף כתבה עם חברים

השופט אלרון אישר חילוט נכסים תקדימי של חברות אשר אינן חשודות בהלבנת הון – ורכושן נתפס רק עקב אישומים כנגד בעל המניות במסגרת חברה אחרת. ההגנה הזהירה מפגיעה בכספי משקיעים זרים

משה רוגוזניצקי (צילום: יחסי ציבור מהאתר של משה רוגוזניצקי)

בית המשפט העליון קבע בימים האחרונים בהחלטה תקדימית כי ניתן לחלט במסגרת הליכים פליליים כספי משקיעים וצדדי ג' המחזיקים במניות מיעוט בחברות סטארט-אפ פרטיות וחברות קטנות, עקב חשדות פליליים אישיים כנגד בעל השליטה. זאת גם אם אין נגד החברות עצמן חשדות למעשים פליליים או אחזקת כספים בלתי כשרים.

פסק הדין התקבל במסגרת ערעור שהגיש איש עסקים בשם משה רוגוזניצקי, על תפיסת כספים של שתי חברות סטארט-אפ מתחום הרפואה שבשליטתו. רוגוזניצקי עוסק בפיתוח פטנטים רפואיים ושינוי התוויות של תרופות. לדבריו, הוא הרצה במוסדות מוכרים וגייס השקעות במיליוני דולרים ממשקיעים זרים מחו"ל לפיתוחים שונים.
ואולם, בחודש אפריל האחרון הוגש נגד רוגוזניצקי וחברת שיווק בבעלותו כתב אישום בעבירות הלבנת הון, עבירות מכס ועבירות לפי פקודת הרוקחים, בגין ייצוא תכשירים תרופתיים שפיתח מישראל, ומכירתם לחו"ל באמצעות אתר אינטרנט, לכאורה ללא רישיון.

לצורך חילוט כספים עתידי מרוגוזניצקי ומחברת השיווק, באם יורשעו – הוקפאו ונתפסו על ידי המדינה חשבונות ובהם מיליוני שקלים של שלוש חברות פרטיות אחרות, שגם בהן רוגוזניצקי הוא בעל שליטה (80 אחוז). הכספים נתפסו מחברות העוסקות במחקר ובפיתוח הרפואי עצמו – בין היתר בפיתוח תכשירים לפי הנטען לצורך טיפול באין אונות, או טיפול בהתמכרויות.
כנגד החברות האלה אין טענה כי הן היו מעורבות בעבירות הייצוא לחו"ל והלבנת ההון. הן אינן במעמד של נאשמות, ולא נטען כי הכספים בחשבונותיהם הושגו מפעילות עבריינית – אך החשבונות של החברות האלו כאמור נתפסו אף הם, במסגרת התיק הפלילי נגד בעל השליטה. זאת מפאת זהותו של בעל השליטה כנאשם בפלילים במסגרת חברה אחרת העוסקת ביצוא לחו"ל, ועל מנת שניתן יהיה להיפרע ממנו כלכלית אם יורשע בסיום ההליכים.

בכל אחת מחברות המחקר והפיתוח מחזיק רוגוזניצקי 80 אחוז, בעוד יתרת מניותיהן משויכות לאדם אחר או לחברה זרה – ולטענת ההגנה מדובר במניות ובכספים של משקיעים חיצוניים מחו"ל. בנוסף, לכל אחת מהחברות שני דירקטורים נוספים מלבד רוגוזניצקי עצמו.

בערעור לבית המשפט העליון, באמצעות עורכי גיל דחוח ויעל גרוסמן, טענו רוגוזניצקי והחברות שחשבונותיהן נתפסו, כי למדינה אין סמכות לתפוס רכוש חברות אשר אינן חשודות בפלילים, וכי הכספים שנתפסו הם רכוש צד ג' – כספי משקיעים בחברות סטארט-אפ ישראליות.
החברות טוענות כמי שאינן חלק מההליך הפלילי, כי רכושן אינו "בר תפיסה". עו"ד דחוח טען כי החילוט יפגע קשות בביטחונם של משקיעים זרים בהשקעת כספים בישראל, בדגש על חברות סטראט-אפ פרטיות. לדבריהם, רוגוזניצקי אינו הפוסק הבלעדי בחברות וההסכמים עם משקיעים מטילים עליו שורת התחייבויות – לכן אין לראות ברכושן כרכושו.

מנגד, הפרקליטות טענה כי חוק איסור הלבנת הון מאפשר לחלט "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו" של נאשם, וכאן מדובר לכאורה בחברות שהוא בעל שליטה בהן, גם אם יש משקיעים נוספים אשר לא התייצבו אישית בפני בית המשפט.

השופט יוסף אלרון הבהיר בפסק הדין שנתן כי מדובר בסוגיה תקדימית. "מדובר בצדדים שלישיים הטוענים לזכות ברכוש… אקדים ואומר, כי אכן לא הוצג לפניי מקרה בו חולטו נכסים של חברות אשר לא היו מעורבות כלל בפעילות העבריינית הנטענת או התקבלו כתוצאה ממנה".
עם זאת, לדברי השופט אלרון: "הוראות חוק איסור הלבנת הון ביקשו להרחיב, במכוון, את סמכות החילוט מעבר לגדרי הבעלות הקניינית… ניתן לראות בכספים המצויים בחשבון הבנק של החברות, כרכוש בשליטתו של המערער. אין מחלוקת כי כספים אשר בחשבון הבנק של חברה הם, מבחינה קניינית, רכושה של אותה חברה, ולא של בעל השליטה בה, אך אין בכך כדי להחריגם מגדר 'רכושו של הנידון' לצורך חילוט".

השופט ציין כי אכן, "אין די בכך שנאשם הוא בעל שליטה בחברה במובן התאגידי, כדי שרכושה ייחשב כרכוש 'בשליטתו' לפי חוק איסור הלבנת הון. לגישתי, למונח 'בשליטתו' יש להקנות פרשנות גמישה". כאן מוצא השופט אלרון לאבחן בין חברות פרטיות קטנות, שבהן בעל מניות דומיננטי מאוד וקרוב לכאורה לכסף – לבין תאגידים של ממש.

"אין דינו של בעל שליטה בחברה פרטית קטנה השולט בפעילותה באופן מוחלט, כדינו של יחיד בעל יכולת להכווין פעילות תאגיד… אדם עשוי להיחשב כ'בעל שליטה' בחברה, אולם נכסי החברה לא יהוו רכוש 'בשליטתו'", כתב השופט. "לשיטתי, אמת המידה אותה נדרש בית המשפט לבחון, היא האם מידת השליטה של הנדון בחברה היא כזו שקיים חשש – אובייקטיבי – כי נעשה שימוש בחברה כדי להרחיק את נכסיו של הנאשם ממנו. לצורך כך, אין צורך לבחון האם בפועל נעשה שימוש כזה בחברה, כך שנכסים של הנאשם הועברו אליה כדי להימנע מחילוטם או תפיסתם, אלא די בכך שמידת שליטתו של הנדון בחברה, היא כזו אשר יש בה כדי לאפשר זאת".

השופט קבע בנסיבות המקרה, כי "לנוכח היקף אחזקותיו הרב של המערער בחברות, היותן חברות פרטיות בסדר גודל קטן; העובדה כי יתר המשקיעים בחברות הם אזרחים זרים וחברות זרות אשר לא התייצבו בהליכים, מאחר שהמערער מכהן כדירקטור בכל החברות, אני סבור כי יש לראות בנכסי החברות כנכסים 'בשליטתו' של המערער, ואין מניעה לחלטם".

מנגד, מאחר שאין טענה כי ברכוש החברות הוטמעו כספים עברייניים (אלא מדובר בחילוט רכוש כשר בשווי עבירה אחרת, המיוחסת לבעלים) – נקבע כי יש להגביל את התפיסה. "על בית המשפט לבחון את מידתיות הפגיעה הנגרמת לצדדים שלישיים… יש להראות כי תפיסת הנכס נעשית כמוצא אחרון", כתב השופט.
מאחר שרוגוזניצקי לא הציג נכס חלופי שניתן לתפסו – אין מנוס לפי השופט אלרון מאישור התפיסה, אולם יש להגביל אותה, כפי שעשה כבר בית המשפט המחוזי, לסכום "הרווח הישיר" המיוחס לנאשם בגין פעילות היצוא האסורה לחו"ל, כשני מיליון שקל, ולא למקסם את החילוט מעבר לכך.

עו"ד דחוח מסר בתגובה לפסק הדין, כי מדובר בהחלטה תקדימית אשר תשפיע על פעילותן של חברות קטנות ומשקיעיהן: "חילוט הכספים הביא לעצירה מוחלטת של פעילות המחקר והפיתוח של החברות, שנהנו מהשקעה של משקיעים זרים. החלטת השופט מפלה לרעה בין חברות קטנות לבין חברות גדולות. המחוקק הישראלי אימץ את רוח חוקי הלבנת ההון בארה"ב והפסיקות של בית המשפט העליון האמריקאי, לפיהן לא ניתן לחלט כספים כשרים של צדדים בלתי מעורבים בחשדות לעבירות – וכעת בית משפט העליון הופך את ישראל למקום מסוכן לפעילות לחברות סטארט-אפ".

עו"ד דחוח הוסיף בנוגע לאישומים נגד רוגוזניצקי כי "בתיק זה סדרי הדין התהפכו. היחידה החוקרת הצהירה לפרוטוקול בבית המשפט שכתב החשדות של הפרקליטות הוכן עוד טרם החקירה של מרשי. זה מוכיח להיטות יתר מצד הפרקליטות.
"קיים בתיק ניסיון מובהק להוליך שולל את בתי המשפט בטענות שייצוא של תרופות מישראל דורש רשיונות ייצוא, דבר המוכחש על ידי משרד הבריאות עצמו, ושומט את כל הבסיס מתחת כתב האישום", מסר עו"ד דחוח. "המדינה כבר חזרה בה מכל הטענות להשמטות הכנסה והעלמות מס, גם ללא שהתאפשר לנו לקיים שימוע כדין בהעדר גישה לחומר החקירה העיקרי. בתיק זה ניתנה החלטה תקדימית של נציב הביקורת על מייצגי המדינה בערכאות, דוד רוזן, ולצערנו הפרקליטות ממשיכה להתעלם מהמלצותיו.

"במשך כמעט שנתיים העלתה המדינה טענות שונות בבית המשפט כאילו מרשי מתחזה למדען, שהחברות שהקים קבלו השקעות פיקטיביות, שאין להם כלל פטנטים, שמסמכי הבנק והסכמי ההשקעה שלהם מזויפים, ועוד. רק לאחרונה, בבית המשפט העליון, חזרה בה המדינה מכל הטענות האלו, אבל הנזק כבר נעשה ופעילות המחקר והפיתוח של החברות הושבתה. אין ספק שמרשי שפועל לאורך הקריירה שלו בליווי ייעוץ משפטי, יוכיח את טענותיו בבית המשפט".

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות