הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר 12 שנות מאסר על שלו מורי (21), אחד הנאשמים בתיק הרצח של מאיר פרטוש באופקים.
בפרשה הוגשו שני כתבי אישום. באחד מהם הואשם מורי בנפרד. בכתב האישום השני נאשמים נווה פרץ, ליאל עמר ורון דהן.
לפי כתבי האישום, הארבעה קשרו קשר לפגוע בפרטוש על רקע סכסוך בינו לבין אחד הנאשמים, ולצורך כך הצטיידו בסכין ובאקדח 9 מ"מ בו החזיקו ללא היתר או רישיון. מורי ופרץ, כך נטען, ארבו מתחת לביתו של פרטוש, וכאשר זה יצא מביתו – פרץ התקרב אליו וירה לעבר פלג גופו התחתון כארבע יריות. מותו נקבע במקום. עוד נטען, כי במהלך הבריחה קיבלו מורי ופרץ כסף מאדם אחר שזהותו ידועה למשטרה, ומורי שבר את כרטיס הסים בטלפון הנייד של פרץ, על מנת להשמיד ראיות.
כתבי האישום ייחסו למורי ולפרץ בצוותא עבירות רצח (באדישות) ונשיאת נשק. עמר ודהן, הנאשמים "המשניים" בסיפור, הואשמו בסיוע לפציעה או גרימת חבלה חמורה בכוונה לגרום חבלה חמורה, נכות או מום; סיוע לאחר מעשה; שיבוש מהלכי משפט; עבירות נשק וגרימת מוות ברשלנות. בכתבי האישום נטען כי הם היו אלה שהסיעו את מורי ופרץ למקום בו התבצע הרצח, תוך מעקב אחר פרטוש, ובהמשך סייעו להם לברוח ברכב מילוט.
כתבי האישום נשענים ברובם על הודאתו ועדותו של מורי, שהואשם כאמור בנפרד. הוא הודה בחקירתו במיוחס לו והפליל את פרץ בירי ואת הנאשמים האחרים בחלקם, כאשר גולל כמעט את כל האירועים כפי שהופיעו בכתבי האישום. עם זאת נכתב בבקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, כי בסיום החקירה ולאחר שנערך עימות בינו לבין פרץ, מורי הודיע כי "הוא רוצה לקחת את התיק על עצמו ואמר כי הוא הרוצח ואף אחד לא עשה דבר, אף כי היו איתו".
תיק החקירה כלל ראיות נוספות, כולל עדות אחיו של פרטוש ועדים נוספים ששמעו את הירי וראו את פרטוש שוכב על הקרקע, ודמות שנמלטה מהזירה.
בהליך גישור בין הפרקליטות לבין סנגורו של מורי, עו"ד עמיחי ימין, טען האחרון כי חלקו של הנאשם באירוע היה שולי, מפני שלא הוא ירה. כמו כן ציין הסנגור כי התכנון המקורי לא היה לירות בפרטוש אלא "רק" לדקור אותו. לדבריו, פרץ הודיע למורי על השינוי בתוכנית זמן קצר מאוד לפני שירה.
בעקבות הטיעונים הללו, הצדדים הגיעו להסדר דיוני שלא כלל הסכמה לעניין העונש, והפרקליטות הודיעה כי תעתור ל- 20 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.
ההסדר הוצג בבית המשפט, ומורי הורשע בעבירות של רצח באדישות ונשיאת נשק. לאחר ההרשעה, הפרקליטות ביקשה שיוזמן תסקיר נפגעי עבירת המתה שיסקור את מצבה של משפחת המנוח. הסנגור, מצדו, ביקש להורות על הכנת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם.
לאחר קבלת התסקירים התקיים דיון הטיעונים לעונש. לדוכן העדים עלתה אחותו של פרטוש, שסיפרה על האובדן והצער שנגרמו לה ולמשפחה כתוצאה מהרצח.
מנגד, עורכת התסקיר לנאשם התרשמה כי הוא מבין את חומרת מעשיו והבעייתיות העולה מהם, וכן כי לקח אחריות על התכנון לפצוע את המנוח באמצעות סכין שהחזיק בידו. עם זאת היא ציינה, כי הרושם שהתקבל הוא שהנאשם מתקשה לקחת אחריות מלאה על חלקו בנזק הקטלני שנגרם, והוא נוטה להשליך את האחריות על שותפו. לדבריה, הנאשם הביע נכונות לקבל טיפול במסגרת שב"ס.
נציגת הפרקליטות, עו"ד מורן גז, הדגישה בטיעוניה את חומרת מעשיו של מורי, הפנתה לפסיקה הרלוונטית, וציינה: "על-אף שינוי התכנית, ברגע האחרון ושלא ביוזמת הנאשם, אין להתעלם מכך שהתכנון הראשוני שלו היה לדקור את המנוח, ולפיכך – אין מקום להקל עמו, הגם שתפקידו בפועל לא כלל נקיטת אלימות פיסית במו ידיו. האדישות שבה נהג הנאשם, עם שינוי התכנית, והיעדר ניסיון מצדו למנוע את מימושה, מלמדת, לעמדת המאשימה, על הזלזול שלו בחיי אדם, ועל היותו אלים ומסוכן לציבור. ביחס לחלקו היחסי בעבירה, נטען, כי מדובר במי שהיה שותף – הן לתכנון והן לביצוע".
עו"ד ימין טען מנגד, כי הפסיקה שהגישה הפרקליטות אינה רלוונטית. לדבריו, "בכל הנוגע לתכנון שקדם לביצועה, ולנזק שצפוי היה להיגרם בעטיה, יסוד הכוונה ומהות התכנון מצדו של הנאשם היו שונים בתכלית ממה שאירע בפועל, ומכך אין להתעלם".
הסנגור הוסיף והדגיש כי הנאשם לא היה המתכנן העיקרי, ולא המבצע העיקרי שלחץ על ההדק וגרם לתוצאה הקטלנית. בזמן שנווה התקדם אל עבר המנוח וירה בו, טען הסנגור, הנאשם קפא במקומו מאחורי החומה הסמוכה לבית המנוח, ולא רצה שזו תהיה התוצאה. לכן ביקש הסנגור לקבוע מתחם ענישה של 7-15 שנות מאסר, הציג פסיקה תואמת, וביקש לגזור לא יותר משבע שנות מאסר.
כמו כן, עו"ד ימין ציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם, צעיר שבעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה היה בן 18 ומספר חודשים, "על גבול הקטינות". הנאשם עצמו ביקש בדבריו האחרונים סליחה ממשפחת המנוח וביקש מבית המשפט לסייע לו בשיקום חייו.
השופטים אריאל ואגו, אלון אינפלד ואריאל חזק קבעו מתחם ענישה של 10-15 שנות מאסר. בגזר הדין ציינו השופטים לא רק את חלקו של הנאשם באירוע הטרגי ונסיבותיו האישיות, אלא גם את נטילת האחריות מצדו, שיתוף הפעולה, מאמציו לחזור למוטב, וחיסכון זמן שיפוטי שחסך הבאת העדים.
לבסוף החליטו השופטים להטיל עליו 12 שנות מאסר. כמו כן קיבלו השופטים את עמדת ההגנה להפעיל מאסר מותנה שהיה תלוי נגד הנאשם בחופף ולא במצטבר. זאת ועוד, הוטלו על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי של 150 אלף שקל למשפחת המנוח.
משפטם של הנאשמים הנוספים, המיוצגים על ידי עורכי הדין ימימה אברמוביץ', שלום בן שבת והרצל סמילה, טרם הסתיים.
