בין מוזו הארוך, מי שהתמחה בהפצת ומכירת אבקות וכימיקלים אסורים, לבין עאטל, אחד הבלשים היותר ותיקים של תחנת משטרת שכונת במבאו שבמזרח העיר הגדולה, התנהל משחק ארוך טווח של חתול ועכבר.
לאפרכסותיו המחודדות של עאטל הגיעה יותר משמועה כי לאחרונה, מאז שמוזו השתחרר בתום ריצוי עונש מאסר, הוא פתח תחנת סמים שמתקתקת מנות הרואין שקולות ללקוחותיו המתרבים כזבובים.
מהמידע שהגיע אליו, מאחד ממתחריו צרי העין של מוזו, עלה כי החומר הנמכר הוא מאיכות משובחת יחסית, וכי מוזו עצמאי לחלוטין בהתנהלותו המסחרית, משמע הסם שהוא מוכר הוא בבעלותו. זו גם הסיבה שהוא יכול למכור חומר פחות מדולל במחירים טובים, ולכן מוכי הקריז הנזקקים נואשות לסם נמשכים דווקא לתחנה של מוזו.
מאחר ועאטל הבלש היה האחראי למאסרו הקודם של מוזו, וכיוון שדרך התנהלותו הידועה ורבת השנים היא להזהיר ולהתריע קודם שהוא נועל את סוחרי הסמים באזיקים, סר עאטל ופנה לבקר את מוזו בבית מגוריו שבעיבורה של שכונת במבאו.
יונה, אשתו הפוזלת והחשדנית של מוזו פתחה לו את הדלת ותקעה בו זוג עיניים, מתרוצצות כל אחת מהן לכיוון שונה ורוויות בפחד ובשנאה הנלווית אליו.
"מוזו איננו," שיגרה לעברו הודעה לקונית.
עאטל הבלש לא נראה נרעש. הוא העלה חיוך רחב על פניו. "יונה יונה, השקר שלך הוא האמת עבורי. מוזו בעלך היקר נמצא ברגע זה כאן, ואפילו בבית, או שאת מזמינה אותי פנימה לשיחה עימו או שאני שולף אותו בציצית ראשו מכאן לתחנת המשטרה".
יונה השפילה את מבטה ופערה את לוע דלת הכניסה. מוזו אכן היה שרוי בסלון ביתו, לוגם מכוס משקה.
"אהלן עאטל," בירך מוזו את הבלש בהבעת חביבות מעושה, "קפה?".
"לא תודה", השיב הבלש, "באתי אליך כי גונבה לאוזני השמועה שאתה שוב מפעיל תחנה לממכר סמים, קוק פרסי. לכן, כהרגלי, שאולי למדת להכיר אותו מהפעמים הקודמות, באתי להזהיר אותך קודם שאתה הופך לפרויקט שלי".
"מה לי ולתחנת סמים? תאמין לי עאטל, אני בדרכי למוטב", הביא מוזו הצהרה שמאחוריה אוויר חם בשפע.
עאטל לא השתהה, ופנה לדרכו.
המידע הבא שהתקבל לימד כי מזה מספר ימים אין פעילות נראית לעין בתחנה של מוזו. לרגע עאטל התפתה להאמין כי מוזו הבין והפנים את האזהרה שקיבל.
חלפו עוד כמה ימים, והמידע המוצלב שרכז המודיעין הוותיק שמוליק הערים לפתחו של מחלק הבילוש הצביע בעקשנות על כך שהתחנה נפתחה מחדש ועובדת עתה בשיטת הכספומט. בקיר המכירה פתחו צוהר, חריץ דק וארוך, שמאחוריו ישב מוכר בלתי נראה לקונים. רוכש הסחורה רוכן ולוחש לצוהר כמה מנות הוא מבקש ומאיזה סוגים, המוכר נוקב בסכום הנדרש, וזה מושחל אליו מבעד לצוהר. או אז יוצאת אל הרוכש פיסת קרטון מאורכת, ועליה סדורות מנות סם ארוזות בקפידה, בהתאם להזמנה.
יתרונה של שיטה זו הוא שהקונה, הנרקומן, גם אם ייתפס בהמשך על ידי זרזירי החוק לא יוכל לומר ממי נרכשה הסחורה, אפילו אם ירצה באופן מיוחד ואף יתנדב לזמר. חיסרון השיטה הוא, שתחנת הסמים ממוקמת במקום אחד, והיא בלתי ניתנת לניוד, כדרכם של קירות.
לאחר ישיבת בוקר נופלת במשטרת במבאו ההחלטה לחסל את תחנת ההרואין של מוזו. "שכונת במבאו לא תהא לוד, ולא תשמש מוקד עלייה לרגל של נרקומנים", נבח מפקד התחנה פרוספר, שגייס מהמחוז אמצעי מודיעין טכניים, וצוותים של מחלק השכטות המחוזי הועמדו בהיכון לתגבור.
עאטל ויד ימינו מזה שנים, הבלש בר מוחא, מונו לטפל בעניין. השניים סרקו את השכונה לאורכה ולרוחבה, לקטו כל בדל מידע, ובתוך יממה החלה להתבהר התמונה. התברר שהתחנה מתפקדת בשלוש משמרות, משעת הבוקר המוקדמת ועד סמוך לחצות הליל.
תצפיות וחסימות שמוקמו בהמשך גילו כי המקום הפך לאבן שואבת, לתחנה מרכזית זוטא. מוניות עם נרקומנים כחושים עשו דרכן הישר אל הצוהר, מורידות את צרכני האבקות אשר גחנו לעבר הצוהר, נתנו, קיבלו, ועלו חזרה על המונית הממתינה שהפליגה לדרכה.
בשלב איסוף המודיעין לא בוצעו מעצרים או תשאולים של קונים, מחשש שהדבר ייוודע למוזו. הצמד עאטל את בר מוחא התמקד באיתור מקום אריזת הסמים, שם כך קיוו תיתפס כמות משמעותית מהחומר וכן יאותר גם הבנק – המקום אליו מובא הפדיון. החשוב מכל בפיצוח החידה היה לברר מדוע לא רואים את המוכרים מגיעים לתחנה, ולא את הספקים המחדשים את המלאי, וכיצד גורפים משם משם את המזומנים, ובכלל, איפה הוא מוזו?
צמד הבלשים של תחנת שכונת במבאו החליט למקם מארב בשעת בוקר מוקדמת מול הכניסה לבית של מוזו הארוך.
סמוך לשמונה בבוקר בצבץ ראשו מפתח הבית, ולאחר מכן הוא נראה פוסע בגמלוניות המתחייבת ממידותיו אל ביתה של שושה. האלמנה שהיתה מוכרת לבלשים כאשתו לשעבר של פופו המנוח, שחוסל בשעתו לאור יום בצרור יריות, ברחוב המרכזי של שכונת במבאו. שניים רכובים על קטנוע המתינו אז ליציאתו של פופו מהחמרה של יוסף הבארד. אז ירה אחד האופנוענים מטווח קרוב בראשו מספר כדורים מספק, והשניים נעלמו לעבר האופק. זו היתה תחילת אופנת החיסולים, ואגב, הרצח הזה לא פוענח עד היום הזה.
המחשבה הראשונה שחלפה במוחו של עאטל היתה שמוזו מזמן עצמו להתערסלות בוקר משותפת עם שושה, אולם חיש קל נתבררה לו טעותו. מוזו לא שהה שם אלא פרק זמן מינימלי. כשיצא מאצלה התבונן מטעמי זהירות ימינה ושמאלה והמשיך בדרכו כאשר בשיפולי בטנו מתחת לחולצתו בולטת תפיחה חשודה.
הצמד המשיך במעקב רגלי. מוזו הגיע מעורפו של הבניין שבחזיתו נקבע הצוהר והכספומט. בזהירות הוא נכנס לחדר האשפה, ונעלם. כעבור מספר דקות צץ והופיע, ללא התפיחה החשודה בשיפולי בטנו מתחת לחולצתו, במקומה הוא אחז בשקית פלסטיק צבעונית שהתנדנדה בידו קלות.
הצמד המשיך במעקב הסמוי. מוזו חזר לביתו לארוחת בוקר מבריאה, ונותר שם. צמד העוקבים שב לעורף הבניין שבחזיתו נקבע הצוהר. על קצות אצבעותיהם נכנסו השניים לחדר האשפה. "מוזר, מוזר," מלמל בר מוחא. "מאיפה הוא נכנס זה לחדרון הצוהר?". עאטל, שבחן בדקדקנות את הקיר שממולו, קבע: "פה צריכה להיות התשובה".
סקירה מדוקדקת לאורכו ולרוחבו של החדר גלתה קיר שנבנה לא מכבר. מבט חודר יותר הבהיר לבר מוחא כי לקיר יש שני אדנים ממתכת, אדן עליון ואדן תחתון, שנמשכו לכול אורך הקיר.
"אתה חושב על מה שאני חושב?" שאל בר מוחא את עאטל.
"כן, אני חושב על קיר הפועל על עקרון של דלת הזזה," השיב האחרון. "מוזו בנה פה קיר זז, ועתה צריך למצוא את נקודת ההזזה".
בשמאלו של הקיר הם קלטו שקערורית, תחבו לתוכה אצבעות חקרניות וגרמו לקיר לנוע בקלילות מצד לצד. מבעד לחרך שנפער ראו השניים את גבו ואחוריו של המוכר כשהוא ישוב על כיסא כמו בקופת הכרטיסים הישנה של האצטדיון בשכונת במבלאו עם פניו אל הצוהר, לימינו כמו במסדר היו מסודרות מנות הסם, ולשמאלו קופסת קרטון עם שטרות הכסף.
השניים השיבו בדחיפה חרישית את הקיר למקומו והסתלקו.
בלילה הוזעק למקום קצין המודיעין הטכני בייקי. דמות אדירת ממדים; גבה קומה, מוצק, מלא, פניו עטורים חיוך ילדותי, והוא בעל ידע בלתי נדלה במכמני האלקטרוניקה. מאובטח כראוי נכנס בייקי מבעד הפתח בקיר שהוזז, ותוך שעה קצרה הוא נטע בחדרון מצלמות ומכשירי הקלטה נסתרים מן העין, שאותם חיבר לספק כוח חשמלי בחדר המדרגות, מה שהפך את החדרון לתחנת שידור בסרט ובצליל.
מכאן עקר בייקי לחזית הבניין, איתר מקומות מסתור להתקין בהם ציוד צילום ממוזער, ומיקרופון סמוי שננעץ בסמוך מאוד לצוהר במטרה להקליט את שיחות "הכמה ובכמה".
במהלך מספר ימים הוקלטה וצולמה כל הפעילות בכספומט ההרואין של מוזו הארוך משכונת במבלאו, בלי שאיש מהמעורבים הבחין במשהו. בבוקר יום המעצר המיועד, דווח מתצפית אחת כי מוזו יצא לטיול היומי: מביתו לביתה של השכנה שושה האלמנה, ומשם הארוך עם התפיחה בשיפולי בטנו מתחת לחולצתו עשה דרכו לעורפו של הבניין עם הצוהר בחזית, ונכנס לחדר האשפה.
באחד ממיכלי הצפרדע, שרוקן לפנות בוקר מתכולתו על ידי הקבלן של העירייה, הסתתר עאטל. בר מוחא נחבא בחדר המדרגות.
מוזו הזיז את הקיר, נכנס ל"קופת הכרטיסים" ועדכן את המוכרן התורן כמה מנות סם הוא הביא איתו. אחר כך הוא ספר את ערימת השטרות מפדיון יום האתמול, ותחב אותם בהנאה רבה לשקית הפלסטיק הצבעונית שלו. כשסיים הוא הפנה את גבו בסמכותיות למוכרן התורן, יצא מהכוך והשיב את הקיר למקומו. אלא שאז, בחדר האשפה, המכסה של המיכל הירקרק התרומם לפתע ומוזו עצר את נשימתו כאשר הבחין בפניו המחייכות של עאטל הבלש.
"קוקוריקו," קרקר לעומתו הבלש. "ראיתי אותך, שמעתי אותך, ועכשיו לא לזוז. לא לזוז. רק להרים ידיים. לאט".
מוזו ניסה להימלט, אך אל מול עיניו התייצב פרצופו הלא אהוד של בר מוחא הבלש, אוחז באקדח שלוף. "לא לזוז, מוזו. אתה עצור!".
מוזו נעצר, נכבל והובל לניידת משטרה בנפרד מהשקית החביבה עליו. המוכרן נקטף מיד לאחריו עם מרכולתו הטריה.
מיד אחריהם דהרו עאטל ובר מוחא לשושה האלמנה, בנימוס הם התדפקו על דלתה.
"מי זה?", היא שואלת.
"מהדואר", השיב בר מוחא, "משהו מביטוח לאומי".
שושה פותחת את הדלת. "שלום שושה", בירך אותה עאטל במאור פנים. "ביטוח לאומי מתעניינים לדעת איפה המנות שכבר הכנת, ואיפה החומר הגולמי עצמו", אמר לה עאטל בציניות של בלש מנצח.
אחרונה חביבה שזכתה לביקור הצמד היא יונה הפוזלת. עאטל נקש על דלתה, רק נקש.
"מי שם?", היא שואלת כהרגלה.
"משטרה", השיב בר מוחא, "איפה מוזו?".
הדלת נפערת בחסכנות, "מוזו לא פה", משיבה יונה הפוזלת כהרגלה.
"את זה אנחנו כבר יודעים, אבל מה איתך?".
"איתי?", פערה פה וגלגלה עיניים, "כלום, לא כלום. שום דבר".
עיניו של בר מוחא סרקו את הדירה והבחינו בכמה קופסאות נעליים.
"מה זה?", הוא רמז לעברן.
"זה הכלום. קופסאות נעליים", השיבה יונה, ועיניה ממש התרוצצו בחוריהן.
בר מוחא הסיר את המכסה מקופסת הקרטון הראשונה, וזו התגלתה במלוא תפארתה, מלאה וגדושה בשטרות כסף. כסף רב נמצא גם בקופסה השנייה, השלישית, והבאות אחריה.
"עם כל כך הרבה כסף אפשר לקנות חנות נעליים", אמר לה עאטל, "בואי יונתי. הואילי נא להתלוות אלינו לתחנה".
למחרת, במצב רוח שפוף שבשפופים, הועלו מוזו ועובדיו לבית המשפט שבעיר הגדולה. כבוד השופט התורן עיין בסיכומי החקירה כמו ובסדרת התמונות המגוונת, וחייך לעברו של מוזו הארוך. "הפעם המשטרה עשתה עליך סרט צבעוני באורך מלא".
עו"ד מנחם רובינשטיין הוא עורך דין פלילי ומנוי באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
