שיעור בסוביודיצה ואות מתה

שתף כתבה עם חברים

עו"ד ד"ר חיים שטנגר אינו מבין מדוע לא תפעל היועצת המשפטית לממשלה החדשה למחיקת סעיף 41 לחוק בתי המשפט מספר החוקים הישראלי

בסיקור של משפט נתניהו כולם רוצים להשפיע, העיתונות והפרקליטות. עו"ד גלי בהרב-מיארה ונתניהו (צילומים: פוסטה, פלאש 90)

עבירת הסוביודיצה או כפי שהוא מוגדרת בסעיף 41 לחוק בתי המשפט, "מניעת פגיעה בהליך פלילי", קובעת דברים מפורשים בזו הלשון:
סעיף א': "לא יפרסם אדם דבר על ענין פלילי התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראייה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לודאי כמוה כמטרה להשפיע…".
סעיף ב': עניין פלילי? "משעה שהוגשה לבית המשפט באותו ענין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש כתב אישום עד סיום ההליכים".
סעיף ג': "איסור הפרסום אינו חל על ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט".
סעיף ד': העובר על הוראות סעיף זה דינו מאסר שנה אחת".

הפעם האחרונה שבו הועמדה עיתונאית לדין על עבירת סוביודיצה והורשעה בגינה – בבית משפט העליון – הייתה בשנת 1983, בעניינה של העיתונאית אורלי אזולאי מ"ידיעות אחרונות", שפרסמה כתבה אודות עבריין שהורשע בדין טרם נגזר דינו.
הרכב השופטים בעליון, אהרן ברק, דב לוין ואליעזר גולדברג, דחו את ערעורה על הרשעתה בבית משפט המחוזי בהפרת סעיף 41 לחוק בתי המשפט והרשיעו אותה בביצוע עבירה פלילית לפי הוראת סעיף הסוביודיצה. בין השאר הם קבעו, כי נוסחתו של המחוקק בסעיף 41 האוסרת פרסום שיש בו "כדי להשפיע" על מהלך המשפט או על תוצאותיו היא כללית, ומשמעה שהפרסום אסור אם הוא מכיל "כמות מספקת" של השפעה על המשפט.
לפי פסק הדין, הרשות השופטת היא אשר צריכה לקבוע אם יש בפרסום "כמות מספקת" של השפעה, זאת על יסוד האיזון בין חופש הביטוי לבין טוהר ההליך.
עוד נקבע בעניין אורלי אזולאי, כי סעיף 41 לחוק בתי המשפט אינו עוסק בשופט בלבד, עניינו בפרסום שיש בו כדי להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו. השפעה זו יכול שתהא על בעלי הדין ויכול שתהא על עדים. דומה שדווקא השופט הוא החולייה החזקה ביותר בשרשרת זו, ואילו העדים הם החולייה החלשה שבה.

כיום, עם חדירתם של כלי התקשורת אל תוככי ההליכים הפליליים המשפטיים השוטפים, תוך מעקב יומיומי ועקבי, אין כל משמעות עוד לקיומה של עבירת הסוביודיצה בספר החוקים, שהפכה לאות מתה, הלכה שאין מורין עוד על פיה. למעשה, כל  הסיקור העיתונאי של עולם המשפט חוטא בסובידיצה, ובענק!
המעקב התקשורתי השוטף התכוף והיומיומי אחר משפטו הפלילי של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מוכיח כי מעבר לדיווח, הפרסומים השונים מטרתם המוצהרת היא להשפיע – אם לכאן ואם לכאן – על מהלך משפטו הפלילי, על החוקרים, על התובעים, על העדים, על השופטים, ובקיצור על תוצאות משפטו זה של בנימין נתניהו.

על רקע התנהלות זו הרי קביעת הרכב שופטי בית המשפט העליון דאז בעניין אורלי אזולאי אינה עומדת עוד נוכח חדלונה המתמשך של הפרקליטות הנמנעת מלנקוט הליכים משפטיים נגד עיתונאים ואחרים המפרסמים פרסומים שונים אודות משפט נתניהו במטרה מוצהרת להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו. לא זו אף זו, הפרקליטות בעצמה, יחד עם המשטרה, חוטאים בפרסומים רשמיים אודות רכיבי החקירה והמשפט, ואף גרוע מכך באמצעות הדלפות מובהקות מחדרי החקירות והישיבות, במשטרה, במשרדי הפרקליטות ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה.

במצב דברים זה, הרי אין מנוס מן המסקנה כי שומה על היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, לפעול באופן מיידי למחיקתה של עבירת הסוביודיצה מספר החוקים בישראל, שעה שאין אוכפים את הוראות החוק על מי שמפרים את עבירת הסוביודיצה ועוברים על כך לסדר היום, מעשה של שגרה.
הוראת חוק שאין מיישמים אותה הינה אות מתה, וכך הסוביודיצה אשר נותרה בגדר של "הלכה – ואין מורין כן".

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות