האם עצם הזכייה בהגרלת דירה בתוכנית "מחיר למשתכן" מעניקה לאדם זכויות קנייניות טרם חתימת החוזה?
זו השאלה המרכזית שעמדה בלב המחלוקת שהוצגה בבית הדין הרבני בפתח תקווה, בין בני זוג שהתגרשו לאחר עשור של חיים משותפים.
האישה תבעה מחצית מהזכויות בדירה שרשומה על שם הבעל בלבד, בטענה שנרכשה במהלך הנישואין ובמימון משותף.
הבעל, מנגד, טען שמדובר בזכייה אישית לפני הנישואין, ולכן הדירה כולה שלו.
בני הזוג, הורים לילדה משותפת, התגוררו יחד משנת 2014 ונישאו באוגוסט 2016. הם התגרשו בינואר 2024. במהלך הנישואין רכשו יחד דירה אחת שנרשמה על שם שניהם. הדירה השנייה, בלב המחלוקת, נמצאת בעיר אחרת. היא נרכשה בכמיליון שקל במסגרת "מחיר למשתכן" כאמור, אך נרשמה על שם הבעל בלבד, שנרשם להגרלה כרווק עוד לפני הנישואין.
לטענת האישה, מדובר היה במהלך טכני בלבד, מאחר שלפי תנאי ההגרלה רק רווקים בני 35 ומעלה יכלו להשתתף. לדבריה, השניים פעלו יחד לרכישת הדירה, והיא העבירה לבעל 435 אלף שקל מכספה הפרטי לטובת הרכישה. הכסף, כך נטען, מקורו בחסכונות מהילדות, עבודתה, ומתנה שקיבלה מהוריה לרגל החתונה. עוד טענה, כי דמי השכירות שהתקבלו מהדירה הופקדו לחשבון המשותף, ושבמהלך הפירוד אף כתב לה הבעל: "את תיקחי את הדירה".
הבעל מצדו טען, כי כל שלבי הרכישה – הזכייה, הרישום, ההתחייבות – נעשו בשמו בלבד וללא כל זיקה משפטית או קניינית של האישה לדירה. לדבריו, היא אף הצהירה בפני רשויות המס שאין לה כל דירה, כדי להימנע ממיסוי יתר.
הבעל הוסיף כי הכספים שהעבירה נועדו לצורכי הזוג או ניתנו כמתנה לשניהם.
בעניין זכאותם ל"מחיר למשתכן" הוא טען כי גם ידועים בציבור יכולים להשתתף יחד, ולפיכך רישום על שמו בלבד נבע מחוסר רצון לשתף את האישה בנכס.
דייני בית הדין הרבני בפתח תקווה – הרב אברהם מייזלס (אב בית הדין), הרב בנימין לסרי והרב נחמיה נשר – פתחו את ההכרעה בניתוח שלבי ההשתתפות בתוכנית "מחיר למשתכן".
הם ציינו כי הרישום להגרלה וקבלת הזכייה מהווים לכל היותר "עמידה בתור" לרכישת דירה מוזלת, ולא זכות קניינית או אפילו זכות חוזית. עד לשלב החתימה על הסכם המכר מול הקבלן, ניתן לבטל את הזכייה והקבלן עצמו כלל אינו מחויב למשתתף.
משכך נקבע, כי הזכייה בהגרלה (שאירעה לפני הנישואין) אינה כשלעצמה "נכס חיצוני" שיכול להיות מוחרג מאיזון המשאבים לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון. הדירה עצמה נרכשה במהלך חיי הנישואין, והחוזה נחתם לאחר הנישואין, ולכן יש לראות בה נכס בר איזון – קבעו הדיינים.
"אף אם נניח שמדובר בנכס חיצוני, תשלום מחצית מערכה של הדירה על ידי האישה ודאי הופך את הנכס לבר איזון", ציינו הדיינים, "חתימת האיש בלבד על החוזה והרישום אינם שוללים את זכויות האשה בדירה". הדיינים הסבירו מדוע מתקיימת כאן כוונת שיתוף ספציפית: תשלום של כמחצית משווי הדירה על ידי האישה, הפקדת דמי השכירות לחשבון המשותף, והצעת הבעל בעת הפירוד שכל אחד ייקח דירה אחת – כל אלו מצביעים בבירור על שיתוף כלכלי בפועל.
כמו כן צוין כי ייתכן שהרישום על שם הבעל בלבד נבע מהצורך לעמוד בתנאי ההגרלה, ולפיכך אין במצב הרישומי כדי לשלול את השיתוף.
לאור האמור, בית הדין הרבני קיבל את תביעת האישה וקבע שהדירה תיכלל באיזון המשאבים בחלקים שווים. הדיינים אף ציינו כי במידה ויתבקש פירוק שיתוף – יינתן צו מתאים.
פסק הדין מעגן עקרון חשוב: הזכייה ב"מחיר למשתכן" כשלעצמה אינה מקנה זכויות קנייניות או פוטרת מאיזון רכושי. מה שקובע הוא מועד הרכישה בפועל, מקורות המימון, והאם היתה כוונת שיתוף.
ההכרעה הזו עשויה להשפיע על מקרים רבים בהם דירות נרכשו במסגרות דומות, תחת רישום "טכני" שמטרתו לעמוד בתנאי סף, אך בפועל בוצעו מהלכים כלכליים משותפים.
את האישה ייצג עו"ד נתנאל ירימי.
את הגבר ייצג עו"ד יוסף חי גביזון.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
