בית המשפט העליון הורה לשחרר תחת פיקוח אלקטרוני את פליקס פנחס עטיה ויגאל חלווני, עד לסיום ההליכים וקבלת החלטה בעתירה אם להסגירם לנורבגיה. עטיה וחלווני, יהודים איטלקים שעלו לארץ בשנים האחרונות, נאשמים בנורבגיה בעוקץ של 15 מיליון דולר מענקית הנפט והגז האירופית, אדיסון.
בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לעצור את השניים עד לגמר ההליכים. סנגוריהם, עורכי הדין אבי חימי, אלי כהן ויורם שפטל, ערערו לבית משפט העליון. העוקץ המיוחס לשניים, מסוג "הנדסה חברתית", בוצע באמצעות דואר אלקטרוני וטלפון. לפי הבקשה מנורבגיה, השניים פנו למנהל בחברת אדיסון, והתחזו למנהל בכיר יותר מאיטליה, תוך ניצול העובדה שמדובר בחברה רב-לאומית. על פי הנחיותיהם, לפי הנטען, המנהל הנורבגי העביר כ-15 מיליון דולר לחשבונות בנק בהונג קונג.
הפרקליטות טענה כי קיימת מסוכנות גבוהה שהשניים יימלטו מישראל, אם ישוחררו, למרות שהסנגורים הראו כי בחמש השנים האחרונות מרכז חייהם היה בארץ. גם שירות המבחן המליץ על שחרור תחת פיקוח קרובי משפחה ואיזוק אלקטרוני.
שופט בית משפט העליון יוסף אלרון קיבל את הערעור וביטל את המשך מעצרם מאחורי סורג ובריח. השופט אלרון קבע כי "אין בעצם בקשת הסגרה כדי להוות עילת מעצר עצמאית". לדבריו, הכלל בחוק המעצרים, המורה על בחירה בחלופת מעצר בכל מקום שזה ניתן – תקף גם בהליכי הסגרה. קיום התחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל בהסכמי הסגרה, הוא שיקול מוגבל, והוא נסוג מפני שיקולי חירותו של אדם, קבע אלרון. מכך נובע שיש לקחת סיכון מחושב, לאחר נקיטת אמצעים שיפחיתו אותו.
"בשים לב להמלצותיו החיוביות של שירות המבחן; לכך שלא הוצגה ראיה ממשית המלמדת על כוונתם להימלט; ולקביעתו של בית המשפט המחוזי שממנה משתמע כי השניים שהו בשנים האחרונות בעיקר בישראל… ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעוררים ואת החשש כי ימלטו מהדין באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני, ובתנאים מגבילים משמעותיים נוספים".
