עשרות עורכי דין חתמו על מכתב שהופנה לשר לביטחון פנים גלעד ארדן, שר המשפטים אמיר אוחנה ומ"מ נציב שב"ס אשר וקנין, בבקשה לשחרור אסירים מבוגרים המצויים בקבוצות סיכון, וכן לתת בידי יתרת הכלואים אפשרות לקבלת יעוץ משפטי מעורכי דינם באמצעים חלופיים, לאור מניעת הביקורים בבתי הסוהר.
את הפנייה לשרים יזמו עו"ד מנחם רובינשטיין, שמשמש כמבקר רשמי בבתי הסוהר, עו"ד מורן סעדון, עו"ד מוטי אזולאי ועו"ד רענן עמוסי. בפנייה שאליה הצטרפו עשרות סנגורים פליליים, נכתב כי "יש לקבוע קריטריונים מקלים יותר בנוגע לשחרור מוקדם, דבר שיאפשר את דילול אוכלוסיית האסירים ביתר שאת. אם חלילה נגיף הקורונה יימצא בין כותלי בית הסוהר, הדבר יהיה בבחינת 'אש בשדה קוצים'. במדינות אחרות בעולם הורו על שחרור אסירים נוכח החשש מהדבקה, והפגיעה אשר עלולה להיות חמורה יותר באוכלוסיית האסירים מאשר באוכלוסיה החופשית", נוכח צפיפות הכלואים.
"אין צורך להכביר מילים אודות יכולתו – או אי יכולתו של שב"ס להעניק לכלל האסירים את התנאים הסניטריים הבסיסיים", כתבו עורכי הדין לשרים. "אנו מבקשים לבחון שחרור אסירים מקבוצות סיכון, אשר היכולת להגן עליהם בתוך כותלי בית הסוהר, מצומצמת עד כדי אפסית, ואסירים שיתרת מאסרם קצרה". עורכי הדין מברכים על החלטה שהתקבלה להוצאתם לחופשה של אסירים ששחרורם המנהלי צפוי בתוך 30 יום, אך גם החלטה זו – הם מציינים – לא יושמה. כפי שפורסם באתר "פוסטה", המשטרה התנגדה לשחרור יותר ממחצית האסירים בקבוצה זו, ומנעה שחרור של מאות כלואים מטעמי "מסוכנות", על אף יתרת המאסר הקצרה ביותר.
הסנגורים הפליליים מבקשים להרחיב ולהגמיש מעט את הקריטריונים לשחרור או חופשה, שנותרו שרירותיים, כפי שמדגים המקרה של האסיר משה בן משה. בן משה, השפוט על החזקת נשק, חולה במחלה קשה. שלושה נוירולוגים, מהם אחד הנותן חוות דעת לשב"ס, קבעו כי המשך כליאתו עלול לסכן את חייו נוכח התקפים אפילפטיים חוזרים ונשנים. לבן משה נותרו שלושה חודשים בלבד למאסרו. ועדת השחרורים אישרה לו שחרור מוקדם מטעמים רפואיים, אך הפרקליטות נעמדה על הרגליים האחוריות והגישה ערעור שהתקבל בבית המשפט המחוזי לפני חודש וחצי. בית המשפט ביטל את החלטת השחרור, אף שקבע באותה נשימה כי בטיפול הרפואי באסיר נפלו ליקויים, בעת ההתקפים האפילפטיים הקודמים. עורכי הדין סעדון, עמוסי וטל ליטן הגישו בקשת רשות ערעור בעניין זה בימים האחרונים לבית משפט העליון.
נושא נוסף, בו עורכי הדין מבקשים את התערבות השרים הוא הרחבת האפשרויות של אוכלוסיית העצורים האסירים לתקשר עם סנגוריהם, לאחר שנשללו ביקורי עורכי הדין בבתי הסוהר. "נוכח ההגבלות אשר הוטלו על כלל האוכלוסייה, ההגבלות על האסירים והעצורים קשות שבעתיים. משלילת הביקורים של הסנגורים עולה פגיעה קשה בזכות האסירים והעצורים להיוועצות וניהול הליך הוגן. אנו מבקשים שתיערך הערכה מחודשת כדי לאפשר לעצורים ולאסירים לקבל זכותם לייצוג באמצעים אחרים". כך לדוגמה מבוקש כי האסירים יקבלו נגישות לפקסים, מיילים ומסמכים משפטיים שסנגוריהם ישלחו להם.
במקביל לשליחת המסמכים, עורכי הדין מציעים כי לאסירים יוקצה חדר מיוחד בו יוכלו לערוך שיחות היוועצות עם סנגוריהם בשיחת סקייפ או וידאו טרם דיונים מהותיים, באופן השומר על חסיון עו"ד-לקוח. בקשה נוספת היא להרחיב את זמני שיחות הטלפון לכלואים באגפי ההפרדה ובאגפים שמורים, אשר שיחות הטלפון שלהם מוגבלות לשעתיים או שלוש ביממה. הגבלת השיחות מקשה על המשך הטיפול והייצוג המשפטי, בהיעדר ביקורים של הסנגורים בכלא.
לבסוף ביקשו עורכי הדין לשדרג את מערך החיטוי בבתי הסוהר, בפיקוח משרד הבריאות, ולתת לעצורים ולאסירים אמצעי מיגון וחיטוי נאותים. "מבוקש מכם לתת משקל לאנשים השוהים בין כותלי בתי הסוהר, שקולם אינו נשמע, אך הם בבחינת בני אדם, כמונו וכמוכם". בסיום המכתב צוטטו דבריו של השופט אליקים רובינשטיין שכתב בפסק הדין המפורסם בנושא תנאי המחיה והצפיפות בכלא, כי "כותלי בית הסוהר אינם חור שחור נורמטיבי, שמעבר לחומותיו אין זכויות ואין מגן".
משירות בתי הסוהר לא התקבלה תגובה בנוגע לנושאים המפורטים במכתב. גם השרים ארדן ואוחנה לא השיבו לפניית עורכי הדין עד לרגע זה.
משה בן משה שירקב בבית הסוהר חסר הכבוד הזה כלפי האסירים והסוהרים
כל הכבוד מנחם רובנשטיין. עוד מספר אחד עם השכל והנשמה