ארגון משפחות נרצחים ונרצחות קורא "להגדיר את התופעה כטרור אזרחי"

בזמן שמהדורות החדשות דיווחו אמש בהרחבה על הפיגוע החבלני בבני ברק שגבה את חייהם של ארבעה אנשים, לא הרחק משם – בתיאטרון היהלום ברמת גן – התקיים טקס הזיכרון השנתי לנרצחים ונרצחות באירועים פליליים בישראל (29 מרס).
הטקס נערך ביוזמה משותפת לתוכנית סיוע למשפחות (סנ"ה) שמציינת עשור לקיומה. את התוכנית מובילים משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד המשפטים, בשיתוף פעולה עם המשטרה והמשרד לביטחון פנים; ארגון משפחות נרצחים ונרצחות בראשותה של לרה צינמן; והעמותות המפעילות את מרכזי הסיוע למשפחות ברחבי הארץ – "בשביל החיים" ו"מרכז אלה – להתמודדות נפשית עם אובדן".

בטקס השנה צוינו עשר שנים להקמת תוכנית הסיוע של משרד הרווחה והביטחון החברתי בשיתוף עם משרד המשפטים. מאז הקמת התוכנית יוצגו 1,200 משפחות ונפתחו 1,500 תיקים. בשנת 2021 איבדו 173 משפחות בן משפחה כתוצאה מרצח, מתוכם כ-150 משפחות מלוות על ידי מרכזי הסיוע. הנתונים מצביעים על מגמת עלייה במעשי האלימות והרצח, בחברה הערבית בפרט.

בטקס הושמעה הודעה מוקלטת של נשיא המדינה יצחק הרצוג, שאמר: "תופעת האלימות בחברה הישראלית, החוצה מגזרים, גילאים ואזורים בארץ, הולכת ומתפשטת וחייבת להטריד את כולנו יותר ויותר. שכן האלימות הזאת, שהפכה את חייהן של משפחות רבות כל כך, ונטלה את חייהם של טובות וטובים על לא עוול בכפם, היא רעה חולה, שעדיין מרימה את ראשה ומכרסמת בנו מבפנים, ואנחנו רואים זאת בדגש בתקופה האחרונה על החברה הערבית. ככל שנהיה ערים לתופעה יותר ויותר, שנתלונן יותר, שנאכוף יותר ונחמיר יותר בענישה – כך נצליח לפחות להקטין את התופעה. אני מבקש לשלוח לכל בני המשפחות חיבוק של עידוד ותפילה, שבתוך ים הכאב והגעגוע, אתם מצליחים למצוא גם סיבות טובות לנחמה, לאופטימיות ואפילו לשמחת חיים".

במסגרת הטקס הוצגה גם תערוכת מכתבי געגוע שכתבו בני המשפחות השכולות ליקיריהם. הטקס נתן ביטוי והכרה פומבית לאובדן, לסבל ולשכול הייחודי של המשפחות. בטקס הולקו נרות זיכרון לזכרם של קורבנות:
פוואז דעאס שנרצח ב-1 בינואר 2021 על רקע סכסוך בין משפחות
סיפראש טגניה שנרצחה באכזריות על ידי בעלה בחודש יוני 2018
אלון מיכאלי שנרצח במהלך ויכוח על כיסא נוח בחוף הילטון בתל אביב בחודש יוני 2000
אורגיל מואטי שנרצח בחודש מאי 2012 על ידי שלושה בני נוער בדקירות רבות
עאדל ח'טיב שנרצח בשפרעם בדצמבר 2019 על ידי פועל מעזה.

"הכאב הוא אותו כאב"
לארגון משפחות נרצחים ונרצחות ארבע מטרות עיקריות:
1. ייזום וקידום חקיקה למניעת אלימות והעלאת נושא המאבק באלימות לסדר היום הציבורי.
2. מפגשים עם חברי כנסת, שרי ממשלה, אישי ציבור, ועוד.
3. קידום והקמת מרכזי סיוע למשפחות הנרצחים, אשר קיבל תקציב מסודר מטעם משרד הרווחה החל משנת 2011 בלבד.
4. קבלת ליווי משפטי, סיוע רפואי, טיפול נפשי או פרטני, ופתרון בעיות שונות בעקבות רצח בן משפחה.

בארגון נרצחים ונרצחות את מעשי הרצח הפליליים כ"טרור אזרחי", ומתייחסים לכל אדם שנרצח כתוצאה מאירוע פלילי, כ"קורבן של טרור אזרחי". צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות השותף לעריכת הטקס, אמרה: "אנחנו בתקופת חירום! כמעט כל יום נרצחים נשים, ילדים, גברים. אנחנו קוראים לממשלה להגדיר את התופעה כטרור אזרחי, החוצה מגזרים, דתות ומגדר, ולפעול לאלתר למיגור הטרור האזרחי באמצעות איסוף נשק, ביצוע חקירות יסודיות, החמרת הענישה ופיקוח אחרי שחרור. מעשי הרצח הותירו משפחות בתוך בור שחור של אבדן, כעס וכאב. כל רצח נוסף מהדהד בלבנו ומותיר צלקות. אנחנו רואים במסורת טקס הזכרון דרך נוספת להכרה הממלכתית בנזק העצום הנגרם למשפחות ולמדינה על ידי טרור אזרחי, ואשר נגדו לא ננקטו צעדים מתבקשים".

מרגו מויאל, מנהלת תוכנית הסיוע במרכז "אלה" ומארגנת הטקס, אמרה לאתר "פוסטה": "ההבדל בין אדם שנרצח בפיגוע טרור הוא שיש מעטפת שתומכת במשפחה. כלומר, נותנים סיוע כספי ונפשי למשפחות נפגעות טרור. ברצח האזרחי יש חוויה ש'אין סיבה'. בטרור מחבל מחפש לרצוח ישראלים, מתוך אידיאולוגיה נוראית".
יש יום קבוע בשנה לאירוע הזה?
"הטקס אמור היה להתקיים בחודש ינואר, אך נדחה עקב מגפת הקורונה. המשפחות היו שמחות ומרוגשות אילו היה יום אבל מוגדר לשכול האזרחי".

איך הפיגוע השפיע על הטקס?
"האנשים שסיימו את הטקס נכנסו לתוך הפיגוע, המאבטחים לא נתנו לצאת מהבניין. היתה חוויה מאוד קשה".

מה היתה מטרת הטקס?
"הטקס היה טקס זיכרון לנרצחים בשכול האזרחי. אלו אנשים שעל פי רוב היו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. אתמול הדליקו חמישה נרות. משפחה אחת שבנה נרצח על ריב של כיסא על חוף הים. משפחה אחרת שהדליקה נר היא משפחה שפועל פלסטיני מעזה רצח את הקרבן וקבר אותו בגלל כופר. המשפחה לא זכתה להיחשב כקורבן טרור כי היה במקרה הזה אלמנט פלילי".

"בטקס כזה אנחנו מנסים לתת מקום לייצוג של חלקים שונים בחברה הישראלית, גם יהודים, גם ערבים, גם העדה האתיופית ולתת גם ייצוג לסיבות שונות של רצח, כי יש את הרצח בתוך המשפחה ויש את הרצח האקראי על כיסא נוח, וגם רצח על רקע עברייני כי בסוף האישה והילדים משלמים על מעורבות האבא בנושאים פליליים שגרמו לרציחתו", אומרת מויאל, "תוכנית הסיוע למשפחות נפגעי עבירת המתה היא תוכנית סיוע של משרד הרווחה (הסיוע ניתן גם על מקרי התאבדות ותאונות דרכים, ד.א), במימון משרד הרווחה ובשיתוף פעולה מלא עם משרד המשפטים והסיוע המשפטי במשרד המשפטים, שנותנים סיוע גם בהליך הפלילי וגם בהליך האזרחי של משפחות נפגעי המתה. בנוסף מסייעת גם עמותת 'בשביל החיים'".

"ברגע שקמה תוכנית הסיוע", מוסיפה מויאל, "המדינה תומכת במשפחות הללו וגם מסייעת כספית לנפגעי עבירות המתה. אבל הדרך עוד ארוכה, הסיוע מוגבל בזמן. הליווי הוא לשנתיים. אצל חיילים ונפגעי טרור הסיוע והליווי לא מוגבלים בזמן. במקרה של נרצחים על רקע אזרחי – הסיוע מוגבל בזמן והטיפול הנפשי גם מוגבל".
מה הדרישות שלכם?
"היינו רוצים להאריך את תקופת הסיוע ולהאריך את התקופה של הטיפול הנפשי. היינו רוצים שסיוע משפטי יינתן גם למשפחות של מתאבדים ונפגעי תאונות דרכים. גם שם יש המון הליכים אזרחיים שבהם המשפחה נשארת ולא יודעים מה לעשות. עוד אמירה חשובה היא שאנשים מתים מוות פתאומי לא רק בגין רצח, התאבדות ותאונות דרכים. אנשים טובעים בים, נהרגים עקב שריפה ומדום לב. היינו רוצים להעניק את העזרה לכל המשפחות שחוו אובדן פתאומי".

"הטקס היה כל כך קשה מבחינה רגשית", מסכמת מויאל, "הוא היה עוצמתי, אז לצאת למציאות של עוד רצח – היה קשה להכיל את זה. הדמעות אצל המשפחות התערבבו עם עצב וחרדה. בנוסף, חלק מהמשפחות הן ערביות, ובתור מארגנת הטקס חששתי שהן ייצאו החוצה. לא ידעתי איפה זה קרה הפיגוע וחששתי שיתפסו את המשפחות כחשודים. בסופו של דבר האובדן הוא אותו אובדן. אבל חייל שנהרג במלחמה – התחושה של משמעות האובדן מקלה. יש נחמה פורתא של משמעות למוות. אבל כשאין משמעות ושאין סיבה – אין את הנחמה הקטנה הזו. הכאב הוא אותו כאב".