סוגיית השוהים הבלתי חוקיים (שב"חים) צפה בימי מלחמת "חרבות ברזל" עוד יותר מקודם לכן, ואיתה גם סוגיית העסקתם של השב"חים בתוך שטחי מדינת ישראל.
על רקע זה בולט זיכוי של בעל חברה להפצת עיתונים, שהואשם בהעסקת שב"ח בתקופה שלפני המלחמה.
שלוחת התביעות המשטרתית בראשון לציון הגישה באוגוסט 2022 כתב אישום נגד שני נאשמים:
נהג חלוקה (39) בחברה להפצת עיתונים, תושב בני ברק.
בעל החברה, בן 53 מגבעת שמואל.
לפי כתב האישום, ב-27 ביוני 2022 נהג העובד במשאית והסיע שוהה בלתי חוקי בשם שוכת אבו-ראס, אותו אסף מרמת גן. הוא נסע אתו לירושלים ובהמשך הגיע אתו לנמל התעופה בן גוריון. כשהגיע למחסום הכניסה לנתב"ג, הנהג ביקש מהשב"ח לרדת מהמשאית.
באישום זה יוחסה לנהג עבירת הסעת שב"ח.
באישום שני נטען כי יום קודם לכן העסיק בעל החברה את השב"ח בעבודה של חלוקת עיתונים במשאית, יחד עם הנהג שלו, במשך שמונה שעות, תמורת שכר של 400 שקל. בשל כך יוחסה לו עבירת העסקת שב"ח.
הסנגורית של הנאשמים, עו"ד מירי פרידמן, פנתה לתביעה בבקשה לבטל את כתב האישום, בטענה שהנאשמים לא ידעו שאבו-ראס שוהה בישראל שלא כדין.
הסנגורית הוסיפה וטענה בין היתר, כי המשטרה לא בדקה כלל את טענות הנאשמים, לפיהן השב"ח הציג להם אישור שהתברר בסופו של דבר כמזויף.
"אף אחד מהחוקרים לא שאל את השב"ח איזה אישור הראה למרשי, אף לא אחד מהחוקרים תפס את הטלפון הנייד של השב"ח ובדק באם יש שם אישור", טענה הסנגורית.
במכתב תשובה שנשלח לעו"ד פרידמן על ידי ראש שלוחת התביעות בראשון לציון, רפ"ק עו"ד יסמין נוי, סירבה התביעה לסגור את התיק. בשל כך, התנהל משפט הוכחות, במהלכו חזרה עו"ד פרידמן על טיעוניה.
במהלך המשפט הוצג גם סרטון שבו נראה אבו-ראס מספר על נסיבות שהייתו בשטח ישראל.
התביעה עתרה להרשיע את הנאשמים וטענה כי הנהג שיקר בעדותו כאשר אמר שראה את האישור בעיניו. כמו כן היא הדגישה כי הנהג ביקש מהשב"ח לרדת מהרכב כשהגיעו לשער הכניסה לנתב"ג, מה שמחזק את הטענה כי ידע שמדובר בשב"ח או לכל הפחות חשד בכך.
בהקשר זה יש לציין, כי הנהג טען שהוריד את השב"ח לפני שער הכניסה כדי לחסוך ביורוקרטיה מיותרת, ולא מפני שחשד כי הוא שוהה בלתי חוקי. סרטון שתיעד את חקירתו של השב"ח חיזק את טענתו זו של הנהג.
לגבי בעל החברה, התביעה טענה כי היה עליו לבדוק את אישורי השהייה באותו יום ולא להסתמך על אישור שלכאורה הוצג לו מספר חודשים לפני כן.
עו"ד פרידמן טענה מנגד, כי כבר בחקירתם ביום האירוע טענו הנאשמים שהשב"ח הציג להם אישור. היא הוסיפה והדגישה כי השב"ח עצמו הודה בחקירתו ששיקר לנאשמים בנוגע לקיומו של היתר בתוקף.
לטענת הסנגורית, הנאשמים עשו את הנדרש מהם כדי לברר האם מדובר בשוהה חוקי.
השופט טל ענר ציין בהכרעת הדין כי הוכח שהנאשמים לא היו מודעים לעובדה שאבו-ראס שהה בישראל שלא כדין. השופט ציין כי אין בידי המעסיק כלים לברר האם ההיתר שהוצג לו אותנטי או מזויף. לדברי השופט, גרסתו של בעל החברה היתה עקבית ותאמה את הודעתו במשטרה, כמו גם לגרסתו של הנהג.
"אציין כי לא מצאתי עיגון לטענת המאשימה שקיימת חובה מתחדשת לשוב ולבדוק את היתריו של העובד בכל מפגש עמו וזאת כאשר הוצג בעבר היתר בעל תוקף עתידי ארוך", ציין השופט, "יודגש כי מדובר בבעל העסק, שלא בהכרח פגש את העובד בכל מועד בו הוא עבד עם הנהג בקו החלוקה במשאית, כך שהצבת הדרישה לבדיקה חוזרת ונשנית אינה הגיונית או מעשית".
השופט ציין גם כי השב"ח הודה ששיקר לבעל החברה ולנהג בנוגע לאישור, מה שתומך בגרסאותיהם, בעוד שהמשטרה לא העמיקה בבירור ולא הטיחה בפני השב"ח את טענת הנאשמים לפיה הוא הציג בפניהם אישור.
"הגעתי למסקנה כי הנאשמים הצליחו לשכנע שלא היו מודעים לעובדת היותו של השב"ח שוהה בישראל שלא כדין", סיכם השופט בהחלטתו לזכות את הנאשמים.
