מבזקים+
צווארון לבן
פלילי | מנהלי | אזרחי מסחרי
0547767710 מידע מורחב
פלילי | אסירים | מעצרים וחקירות
0508370370 מידע מורחב
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
פלילי | נוער | אסירים | מחשב / סייבר
0523559949 מידע מורחב
פלילי | תעבורה | אסירים | משפחה | נוער
0505417090 מידע מורחב
לשון הרע | הפרת פרטיות | זכויות יוצרים | תכנון ובנייה
מידע מורחב
עו"ד עמית קדם
פלילי | תעבורה
עו"ד עמית שלף
פלילי | פשיעה חמורה | אסירים | סמים
עו"ד תומר שוורץ
פלילי | צווארון לבן
עו"ד אמיר ברכה
פלילי | פשיעה חמורה | פשיעה מקוונת וסייבר
עו"ד אייל אוחיון
פלילי | אסירים | מעצרים וחקירות
עו"ד דני גרינברג
משפט פלילי | רישוי עסקים | תכנון ובנייה
עו"ד רויטל סבג שקד
פלילי | אסירים | אלימות | פשיעה חמורה
עו"ד אבי כהן
פלילי | פשיעה חמורה | קטינים | אלימות | סמים | עבירות מין

"הלאפ דאנס האחרון – סרט על חופש וזכויות אדם"

הבמאי ישׂרִי הלפרן בראיון ל"פוסטה" על הסרט בו הוא חשף את המאבק לסגירת מועדוני החשפנות בתל אביב מנקודת מבטן של החשפניות, ותיעד מטווח אפס את המאבק הציבורי של עובדות המין בעקבות החוק להפללת לקוחות הזנות * הלפרן: "שדולת הנשים זה ארגון שמנהל משטרת מחשבות מסוכנת" * הסרט שערוצי הטלוויזיה שלכם מסרבים להקרין 
"אני שרוף בערוצי הדוקו. הם בעד גיוון, כל עוד אתה חושב כמוהם". הבמאי ישרי הלפרן (צילום: רוני אבני, יח"צ)

"אנשים אומרים לי, אתה במאי אמיץ, אבל כל מי שאומר לי את זה מבין שיש כאן מנגנון השתקה אלים, אגרסיבי, כמעט טרוריסטי, של שדולת הנשים, שעושה הכול כדי לדכא קול אחר. זה מגיע לרמה כל כך פתטית, שחברת כנסת כמו מיכל רוזין אומרת שאם אחת חשפנית, זה משפיע ומשליך על כולנו. אין שום הגיון מאחורי האמירה הזאת. זה כשל לוגי. אם אחת חשפנית, כולן חשפניות? אם מישהו סַבָּל, אז כל הגברים סַבָּלִים? אם הומואים אוהבים להזדיין בתחת, אז כל גבר צריך לחשוש שיזיינו אותו בתחת? נו באמת! אבל העמדה הזאת תפסה אחיזה וזאת משטרת מחשבות. אנשים מפסיקים לחשוב על מה הם אומרים, ואנשים פוחדים להגיד עמדה אחרת, היא מסוכנת לקריירה שלהם ולעוד מיליון דברים".

כך אומר ל"פוסטה" במאי הדוקו ישׂרִי הלפרן, שעומד מאחורי "הלאפ דאנס האחרון", סרט חזק, מצמרר, מטלטל ואפקטיבי במיוחד, המציג באור אחר לגמרי את מאבקן של החשפניות ובעלי מועדוני החשפניות נגד החוק להפללת לקוחות זנות, חוק שהתגלגל בכנסת ישראל במשך ארבע שנים עד שבאוגוסט 2020 נסגרו סופית חמשת מועדוני החשפניות האחרונים בתל אביב:
"פוסיקאט"
"גוגו"
"שאנדו"
"מונאמור"
"בייבי דול".

הלפרן, מאחוריו שמונה סרטים מהפכניים-רדיקליים-משני תודעה, ביניהם "פצצות בדרך לסוף העולם" (2000), "זכות אבות" (2011) ו"אין נפגעים בנפש" (2014), היטיב גם הפעם להכניס ראש נגד תפישת העולם ה"לגיטימית"; החל מהרגע שבו עבר בקריאה ראשונה החוק להפללת צרכני זנות ב-2017, הוא עקב מטווח אפס אחרי המאבק הציבורי היחיד שלא היה שנוי במחלוקת בישראל בעשור האחרון, שאיחד לחזית אחידה את כל מרכיבי החברה הישראלית: שמאל וימין, דתיים ופמיניסטיות, עיתון "הארץ" וערוץ 7. כולם תמכו באופן גורף במאבק נגד צרכני הזנות ותעשיית המין בישראל. מאבק בסופו הפכה ישראל למדינה נוספת שחוקקה חוק נגד צרכני זנות, ואף הגדירה את הלאפ דאנס כמעשה זנות.

הלפרן, כהרגלו בקודש, בחר גם הפעם ללכת בניגוד מוחלט לכל שטיפת המוח החד ממדית שהנדסה את התודעה הישראלית, ולהציג את המאבק מנקודת מבטן של החשפניות, לתמוך בעמדתן, ולהציג פתיח מרתק לדיון מחודש בכל הסטיגמות הסליזיות שדבקו בהן ובעיסוקן.

במשך 80 דקות מוביל הלפרן את הצופה ביד אמן רגישה, אנושית ואמפתית, במבוכי ונפתולי עולם החשפנות בכלל והלאפ דאנס בפרט. כגיבורות סרטו, בחר הלפרן בחמש חשפניות מצודדות ומשכנעות: אנה אוליצקי, גלי כהן, רבקה עראמה, מרינה קגן ודיימונד. כשחקנית חיזוק גייס את טניה בורקוש, מנהלת מועדון ה"שנדו", שמוסיפה לעמדת החשפניות, בנועם ובחן, את עמדתם של בעלי המועדונים. כל החשפניות, המתראיינות בפנים גלויות ובגובה העין, מספרות למצלמה בגילוי לב איך הגיעו למקצוע החשפנות, שאמנם סובל מכל הסטיגמות הכי שליליות בעולם, אבל בשבילן זאת הייתה בחירה מרצון. אף אחד לא כפה את זה עליהן. הן אוהבות את זה מכל הלב. ולא, הן לא הפכו לחשפניות בגלל "נסיבות החיים האומללות".

ואכן, "הלאפ דאנס האחרון", מצליח להיות פצצת תאורה אפקטיבית במיוחד השופכת אור על אזורי דמדומים אפלים ונידחים, ומאירה את החשפניות כנשים בשר ודם, דעתניות, חכמות, רציונליות, שבעזרת "הלאפ דאנס האחרון", מצליחות לשבור קשר השתיקה שהשתיק אותן מכל עבר.

מנגד, הלפרן מביא לאורך כל הסרט גם את קולן של כל מנהיגות ארגוני הנשים שנלחמו עד חורמה בעולם החשפנות:
ענת גור, מחברת הספר "מופקרות: נשים בזנות";
עידית הראל שמש, ראש מכון "תודעה" למאבק בפורנוגרפיה וזנות;
ורד סוויד, ראשת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד רוה"מ;
עו"ד ניצן כהנא, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות;
לימור נחמיאס, ממנהיגות הלובי למיגור הזנות, שניהלה את דף הפייסבוק הפופולרי "באות לזנאים";
ח"כ מיכל רוזין (מרצ), המבליחה בסרט בראיון לאורן ויגפלד בקשת 12, כשמנגד החשפנית ילנה דיוואין נותנת לה קונטרות ומאתגרת אותה קשות;
תמר זנדברג, כיום השרה לאיכות הסביבה, שהתחילה במאבק נגד מועדוני החשפנות במחאה החברתית כבר ב-2011, עוד כשהייתה חברת מועצת עיריית תל אביב.

לאפ-דאנס, פורנוגרפיה, זנות – "חלק מהדי-אן-איי האנושי". הפגנת החשפניות (צילום: ישׂרִי הלפרן)

ועכשיו לעובדות: חוק איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, עבר בכנסת ישראל בדצמבר 2018. החוק קובע כי הגבר המשלם הוא העבריין ולא האישה נותנת השירות.
ב-2 באפריל 2019, אחרי שהחוק להפללת צרכני זנות עבר בקריאה שלישית, הוציא שי ניצן, פרקליט המדינה, הנחיה רשמית לפיה ניתן להעמיד לדין פלילי בעלי מועדוני חשפנות בהם יתבצעו ריקודי לאפ דאנס, תוך שהוא קובע כי יש לייחסת להם עבירות של סרסרות והחזקת מקום לשם זנות.

בינואר 2020 משטרת ישראל נאלצה לאמץ את חוות הדעת של שי ניצן, וביחד עם משטרת ההגירה פשטו על מועדוני החשפניות, עד שבאוגוסט 2020 השלימו את המלאכה.
קצת לפני זה, ב-8 מרס 2020, נערך שימוע בעניין סגירת מועדון "שאנדו" בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אצל כבוד השופטת תרצה שחם-קינן. בסוף הדיון אישרה השופטת תקנון חדש שבו החשפניות מופיעות רק על במה ("סטייל להקת בת שבע", כדברי הלפרן), אבל הלאפ דאנס נותר מחוץ לחוק, והמשטרה יכולה לפשוט על מועדון בכל רגע נתון כדי לבדוק אם יש מגע בין החשפניות ללקוחות.

מבחינת החשפניות, הגדרת הלאפ-דאנס כזנות, חיסלה בפועל את מקור פרנסתן, ומאבקן להפוך את הלאפ דאנס לחוקי, נמשך. לאחרונה הן הגישו עתירה לבית המשפט העליון כנגד האיסור על מגע במהלך הלאפ דאנס. בית המשפט העליון סירב לדון בעתירה.
בין הסיסמאות המככבות בשלטי המחאה של החשפניות:
"אף אחד לא יכול להפשיט אותי";
"פיטורים בכפייה";
MY BODY IS MY BUSINESS;
"מיניות זו לא בושה";
"חשפנות זאת אמנות";
"לא, אני לא רוצה להיות מלצרית";
"תנו לרקוד בשקט";
"איראן זה כאן";
"הסטיגמה הורגת";
"מירב, רוצה להשתרלל איתי?";
"ליצור מקומות עבודה לנשים! לא לסגור אותם!";
"זכויות ותנאי עבודה שווים – כן; הצלה בכוח – לא!";
"אני הנערה שחולמת להיות רקדנית";
"אני חשפנית פמיניסטית".

אנה אוליצקי. "בעולם הבא יחכו לי 72 חשפניות בחינם" (צילום: ישרי הלפרן)

"בנות הבורגנות הישראלית נכנסו לזנות"
"אני לא מרגיש ששחטתי שום פרה קדושה. אם כבר, אז הצלתי עגל", הודף הלפרן ניסיון לבדוק אם הוא מרגיש ששחט בסרטו פרה קדושה. "פעם גם היתה פרה קדושה שהומו זה איום ונורא וטראנס רחמנא ליצלן. וזה נשבר. ארגוני הנשים התחילו לשלוף ציפורניים נגד עולם החשפנות בסביבות 2008, אחרי שמשטרת ההגירה העיפה את החשפניות הזרות מהארץ, ולמקצוע נכנסו עוד ועוד ישראליות שהן בנות של קוראי 'הארץ', העיתון לאנשים שחושבים אותו דבר. המחירים היו אז מאוד גבוהים: 1,000 שקלים לליווי של שעה, וחשפנות, שגם שם הרוויחו מצוין. למקצוע נכנסו בחורות שלא היו שייכות לפרופיל אליו התרגלנו. כלומר בחורות מחבר העמים, או כל מיני 'השוטר אזולאיות' משנות ה-70. לעולם הזנות נכנסו הבנות של הבורגנות הישראלית".

"קל נורא להגיד שכולן באות מנסיבות חיים אומללות, כי קל לחברה להגיד את זה", מוסיף הלפרן, "ברגע שאתה מבין שאלה לא נשים שהגיעו מנסיבות חיים אומללות, זה יותר מאתגר. ואז אתה צריך לחשב מסלול מחדש. אי אפשר להגיד לנשים, מצד אחד, תחגגו את המיניות שלכן ותעשו מה שאתן רוצות, ומצד שני, כשמדובר בחשפניות, זה פסול. בשבוע שעבר היה מצעד השרמוטות, וברחבי תל אביב הסתובבו נערות צעירות עם תחתונים וחזייה. אז זה בסדר? אבל אותן אלה שמארגנות את מצעד השרמוטות, מתנגדות למועדוני החשפנות. אתה מבין פה את הפרדוכס? ההיגיון נעלם וזה נהיה דת של כת. יש רק את מה שהרבניות הפמיניסטיות אומרות. מותר לך להסתובב ברחוב עם תחתונים וחזייה, אבל אסור לך לעשות בדיוק את אותו הדבר במועדוני חשפנות. למה? כי כאן, לטענתן, גברים נהנים. וכאן, לטענתן, גברים סובלים. אם ערביה רוצה לעלות לבמה בתחרות יופי עם בגד ים, זה העצמה נשית. אבל אם יהודייה עולה עם בגד ים במועדון חשפנות, זה החפצה נשית".

"הסרט הזה הוא הרבה יותר מאשר על לאפ דאנס. הוא על חופש וזכויות אדם" (צילום: ישׂרִי הלפרן)

עוד תובנה שהלפרן הצליח ליצור תוך כדי עבודתו על הסרט: "תמיד כיסו את התחום הזה כתבי פלילים, כי זה שייך לתחום הפלילי. כלומר, כל התחום של זנות וחשפנות היה תחת זכוכית מגדלת אם זה חוקי, או לא. ואז העבירו את הנושא הזה לתחום הרווחה. פתאום מדיון אם זה חוקי או לא, נוצר דיון של קורבנות מול מקרבנים. יש כאן, כביכול, ניצול. וכששדולת הנשים אומרת שהגיל הממוצע של בנות שנכנסות לחשפנות הוא 14, אין לזה שום אחיזה במציאות. זה שקר מוחלט. זאת הסיבה בזכותה ציינתי איזה תארים אקדמאיים הוציאה כל חשפנית שהתראיינה לסרט. רובן משכילות, חכמות ומבינות מה הן עושות, וזכותן המלאה לעבוד בזה. יכול להיות שזה פֶטִיש, וזאת העדפה מינית, ויש בזה הרבה כסף. אבל אם תחבר הכול ביחד, השאלה המתבקשת היא: למה לא? גם את המילה ניצול כל הזמן משנים".

"כולן אומרות בריש גלי שזאת הפנטזיה שלהן", ממשיך הלפרן לגעוש ולסעור. "כל הקלישאה הזאת שאף ילדה לא חלמה להיות זונה. נו, באמת! זה חלק מהדי-אן-איי האנושי, הפיתוי, הכוח הנשי, שהתפתח אחרי מאות אלפי שנות אבולוציה. דבר אחד בטוח, אף ילדה לא חלמה להפגין נגד מועדון חשפנות. כשאני התחלתי עם העניין, היה ארגון אחד. היום יש עשרות ארגונים שמקבלים הרבה כסף. זה ביזנס. אני לא יודע אם יש היום יותר סרסורים או פמיניסטיות, שמתפרנסות על הגב של הזונות. זה בדיוק כמו בתקופת היובש בארה"ב, כשארגונים דתיים וארגוני נשים, קבעו שאלכוהול זה לא חוקי. מאה שנים אחרי, הם מפילים את זה על תעשיית המין. כרגע עולם החשפנות עבר לאינטרנט בענק, ועל זה אין להם יותר שליטה. הם עוד יתגעגעו לעולם החשפנות. הסרט הזה הוא הרבה יותר מאשר על לאפ דאנס. הסרט הזה הוא על חופש וזכויות אדם. על כמה באמת אפשר להתערב לבן אדם בחיים שלו. אולי הסרט ישנה משהו בעתיד".

"סרסורים ופמיניסטיות מתפרנסות על הגב של הזונות". (צילום: ישרי הלפרן)

"אני היום שרוף בערוצי הדוקו"
בנוגע לתגובות שקיבל הלפרן מאז שהסרט עלה לאוויר לפני כשבוע בסינמטק התל אביבי, הוא מודה שהופתע. "אנשים שראו את הסרט טוענים שהוא פתח להם את הראש ושינה להם את נקודת המבט. אין בן אדם שראה את הסרט ונשאר באותה עמדה".
מי שלא שינה את עמדתו הם גופי השידור בישראל, שאף אחד מהם לא מוכן כרגע לשדר את "הלאפ דאנס האחרון". "תעשיית הדוקו ותעשיית הקולנוע הם היום שלוחה של שדולת הנשים", מצהיר הלפרן. "אני היום שרוף בערוצי הדוקו. הם כאילו אומרים לך, אנחנו בעד גיוון, כל עוד אתה חושב כמונו. וכרגע אף גוף שידור של סרטי דוקו לא מוכן לאמץ את הנרטיב ולהראות אותו בגאווה. הדוקו נועד לאתגר את הפרדיגמות ולהילחם בהנדסת תודעה. אז במקום לנדות אותי, הם צריכים לתת לי חוזה טאלנט

"איך אמרה לי אנה (אנה אוליצקי, אחת החשפניות המתראיינות בסרט. א"ש): 'בעולם הבא יחכו לי 72 חשפניות בחינם'. הבעיה שלהם זאת הצנזורה הפנימית. הם פשוט לא מסוגלים לחשוב אחרת. מה שכן, אני חייב להודות שהדתיים אמנם מתנגדים לזה, אבל לא פעילים נגד. בתלמוד הבבלי כתוב: אִּם רוֹאֶהָ אדם שֶיִּצְּרוֹ מִּתְּגַבֵר עָלָיו, יֵלְֵך לְּמָקוֹם שֶאֵין מַכִּירִּין אוֹתוֹ, וְּיִּלְּבַש שְּחוֹרִּים, וְּיִּתְּעַטֵף שְּחוֹרִּים, וְּיַעֲשֶה מַה שֶלִּבוֹ חָפֵץ, וְַּאל יְּחַלֵל שֵם שָמַיִּם בְּפַרְּהֶסְּיָא'. ההלכה לא מתנגדת לזנות. יהודה, האבא של כולנו, היה נשוי לזונה (תמר).

"התפישה של עבדות מודרנית הגיעה בכלל משבדיה. זה הוויכוח הכי עתיק בעולם. והעולם הזה של החשפנות ותעשיית המין הוא קורבן מידי, כי הוא נמצא בחזית והוא הכי בולט. החשפניות חשופות בצריח. הסרט לא חושף משהו שלא ידענו על עובדות המין. ראינו על זה מספיק סרטים. מה שלא ראינו זה מישהו שחושף את ערוותן של המתנגדות. אנשים לא ידעו כמה המתנגדות הן אלימות וחסרות אמפתיה. כמה הן לא רואות את הנשים שהן, לכאורה, באות להגן עליהן. וזה מה שמפחיד בסרט. זאת הפרה הקדושה".

"אין ספק שהעוול זועק לשמיים", מצהיר הלפרן. "חשבת לראות דמויות חשוכות ואפלות, ופתאום אתה רואה נשים נורמליות לחלוטין שמדברות בהגיון. אסור לשכוח שמדובר כאן בבני אדם. לכל אחת יש רקע. אבל היום יש קטלוג ייצוגים ואין יותר בני אדם. הסרט חושף את המאבק של קבוצת מיעוט שסובלת מדיכוי מקבוצה שטוענת שהיא באה לטובתה. אבל הוא חושף גם את הצד השני במערומיו. שי ניצן החליט שב-2021, במדינה ליברלית, אסור לבחורה לשבת על ברכיים של גבר. אבל אי אפשר להתעלם יותר מהקול הזה. הוא מתועד בראש חוצות. בחיים יש אמת. לא הכול זה נרטיבים בחיים. הסרט פתח דיון מדהים בשיח הפמיניסטי ברשתות החברתיות, והיום, בעקבות הסרט, השיח הזה הרבה פחות קנאי. הסרט גם מביא את הצד השני במלואו, שיוצא מטומטם, אבל זאת הבעיה שלו. זה סרט שהכי נאמן למציאות.

"שי ניצן החליט שבמדינה ליברלית אסור לבחורה לשבת על ברכיים של גבר" (צילום: ישרי הלפרן)

"מטה המאבק בסחר בנשים, שמטרתו המרכזית היתה להעביר את החוק להפללת לקוחות, עמד בחזית המאבק. מאחורי מטה המאבק עומדים ארגון נוצרי פונדמנטליסטי, שרוצה לנקות את ארץ הקודש מזנות; ארגון של רבנים שרואה בזה חטא; וארגון פמיניסטי שרואה בזה עבדות מודרנית. שלושת רכיבי הקואליציה הבלתי אפשרית הזו התארגנו יחד נגד מועדוני החשפנות והביאו לסגירתם".
בסוף ה"לאפ דאנס האחרון", קצת לפני הכותרות, בחר הלפרן לתמצת את המסר של סרטו בציטוט של הפילוסופית, הסופרת והפמיניסטית הדגולה סימון דה בובואר (1986-1906), שנחשבה בזמנו לאורים והתומים בגל השני של הפמיניזם: "המוסר שלהן מופשט ורשמי כמו הצווים הקטגוריים של קאנט ולכן הן תמיד מתאחדות נגד משהו: נגד האלכוהול, נגד הזנות או נגד הפורנוגרפיה".

"הלאפ דאנס האחרון", סינמטק תל אביב.
שישי, 22.10, 22:30,
שבת, 23.10, 21:30,
שני, 25.10, 21:00,
שלישי, 26.10, 21:30.
רשימת ההקרנות בהמשך מתעדכנת באתר
www.cinema.co.il.
לחצו לאתר הסרט לרכישת כרטיסים 

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן