15 שנה לאב שכול, עורך דין שהורשע בהברחת קוקאין במטוסי אל-על

שש שנים לאחר שהועמד לדין בפרשת הברחת קוקאין במטוסי אל-על, בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר את דינו של עו"ד דוד אלון דדון, שהורשע בשניים מתוך 10 אישומים שיוחסו לו.

בטרם גזרה את דינו, השופטת נעה תבור פתחה את גזר הדין בהתייחסות לאובדן של הנאשם אשר שכל את בנו, במלחמת "חרבות ברזל" בעזה.
"כובד האסון הורגש בחריפות באולם בית המשפט. תחושת ההחמצה הגדולה של הנאשם על ימים שלא ישובו והצער על אירועים שלא השתתף בהם בתקופת מעצרו החריפו מאד את תחושת האובדן ואת העובדה שאת מה שאבד לא ניתן להשיב. גזר הדין הוא סיום ההליך הפלילי ועל אף התוצאה הקשה, אני מחזקת את כוחותיו של הנאשם שישוב וימצא אפיק לשיקום חייו, לצד הגשמת משאלתו לפעול להנצחת בנו".

הנאשם, בן 64, מאשדוד ורמת השרון, הורשע בשני אישומים מתוך עשרה שיוחסו לו בתחילה – קשירת קשר לפשע וייבוא סמים, 18 ק"ג קוקאין בכל אחד מהאישומים.

כתב האישום הוגש על ידי עו"ד גיא רוסו ועו"ד ירדן זאבי מפרקליטות מחוז תל אביב נגד 11 נאשמים וגולל פרשה ענפה של ייבוא סמים מסוג קוקאין במטוסי אל על, במספר הזדמנויות בשנת 2018.
משפטו של אחד הנאשמים, נאשם מספר חמש, הופרד לאחר שנחתם איתו הסכם עד מדינה.
תשעת הנאשמים האחרים הודו במסגרת הסדרי טיעון לאחר תיקונים משמעותיים לקולה בכתבי האישום.
הנאשם דדון הוא היחיד שבעניינו נשמעו מלוא הראיות, הליך הגישור שהתנהל מול הפרקליטות לא צלח, הנאשם דחה הצעה לחמש שנות מאסר.
בית המשפט המחוזי קבע לגביו בהכרעת הדין, אשר ניתנה על ידי השופט מרדכי לוי טרם פרישתו משיפוט, כי דדון תיאם ופיקח על הייבוא בשניים מהאישומים.

במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיו של דדון, "בלעדיו לא היתה יוצאת לפועל התוכנית העבריינית של ייבוא קוקאין בכמות כה גדולה".
לטענת הפרקליטות, דדון היה זה שחיבר את הקצוות בין העבריינים לבין אנשי האבטחה הבכירים של אל על.
התובע ביקש לקבוע שחלקו של הנאשם גבוה בהיררכיה והפנה לראיות באמצעותן הדגים מה רב חלקו של הנאשם, כמי שפותר בעיות ומגשר בין המעורבים.
לאור זאת סברה התביעה כי יש להטיל עליו עונש שנע בין 12 ל-20 שנות מאסר בפועל, תוך קביעת עונשו במרכז המתחם.

באשר לאסון האישי של דדון, נפילת בנו הקצין במלחמה האחרונה, הפרקליטות טענה כי לא צריכה להיות לכך השפעה על קביעת מתחם העונש.
הפרקליטות הדגישה כי האסון הטרגי התרחש זמן רב לאחר ביצוע העבירות בהן הורשע האב השכול.
סנגוריו של דדון, עו"ד שי שורר ועו"ד איתי כהן, הסתייגו מעמדת הפרקליטות בנושא הכאוב הזה וטענו, כי יש מקום להקל בעונשו של הנאשם בשל אסון נפילת בנו.

לגופה של הכרעת הדין הדגישו הסנגורים, כי הנאשם זוכה משמונה אישומים וביקשו לתת משקל לקולה להתמשכות ההליך ולעינוי הדין שנגרם לנאשם, לרבות בשל השלמת חקירה תוך כדי ההליך, חתימת הסכם עד המדינה בשיאה של תקופת הקורונה, ובהמשך נסיבות מלחמת "חרבות ברזל".
הסנגורים הוסיפו וטענו, שמעשי הנאשם מצדיקים למקמו במעגל החיצוני של העבירה וכנגזרת מכך, יש לקבוע את מתחם עונשו ולא לגזור מנאשמים אחרים גזירה שווה, בשים לב לחלקם בביצוע העבירה כמו גם עברם הפלילי המכביד.
לאור טיעונים אלו ואחרים, ביקש עו"ד שי שורר להסתפק בתקופה של 33 חודשי מאסר, שאותן ריצה הנאשם בתקופת מעצרו.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובחינת הפסיקה בתיקים דומים, השופטת נעה תבור שהחליפה את השופט לוי במעמד הטיעונים לעונש וגזר הדין, קבעה כי העונש צריך לנוע בין 10 ל-20 שנות מאסר.
השופטת תבור נימקה בגזר הדין: "גזירת דינו של הנאשם מחייבת התייחסות לשיקולים מנוגדים. מצד אחד, הצורך בהרתעת הרבים נוכח חומרת העבירה והיקפה. מצד שני, העובדה שעד ביצוע העבירות הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי, עבד כעורך דין, נעדר הרשעות קודמות ובעיקר נסיבותיו האישיות הטרגיות. אין מילים שיתארו כהלכה את שברון הלב ואת האבל, שנתון בו הנאשם בשל נפילת בנו ששירת כקצין ונפל ביום השני למלחמת 'חרבות ברזל' בעת לחימה והגנה על המדינה. אסון זה הותיר את הנאשם בתחושת החמצה מוגברת על השנים שבהן היה במעצר ועל קשר שלא יוכל להחזיר עם בנו. דברי הנאשם, כי אין מי שיכול להחזיר לאחור את ההפסד, יצאו מעומק ליבו ומהדהדים במלוא הצער המובע בהם".
לדברי השופטת, "האובדן והאבל השפיעו על הנאשם במובנים גופניים ונפשיים ופגעו קשות ביכולתו לתפקד, כפי שעולה מן המסמכים של המטפלים בו. בשל נימוקים אלו והאמור במסמכי המטפלים, שוכנעתי שפגיעת עונש מאסר בנאשם זה תהיה קשה באופן מוגבר".

אחרי דברי ההסבר האלה על משמעות עונש מאסר לאדם במצבו של הנאשם דדון, היה מי שציפה כי תבוא התחשבות בנאשם, לא זו היתה הכוונה של השופטת תבור.
השופטת תבור הכריזה על דדון סוחר סמים וגזרה עליו 15 שנות מאסר בפועל, לצד חילוט שני כלי רכב ועשרות אלפי שקלים ודולרים שנתפסו במזומן בביתו.

"אלמלא נתוניו הייחודיים של הנאשם הייתי ממקמת את עונשו קרוב לף העליון של הענישה ולא במרכזו… בגזירת העונש שקלתי את התקופה הממושכת בה היה במעצר ובתנאים מגבילים. כן שקלתי את השפעת הענישה על המשך עיסוקו של הנאשם כעורך דין".
השופטת התייחסה גם להחלטת הנאשם לנהל את ההליך: "הנאשם ניהל את ההליך עד תום ולא בכדי, שכן לבסוף הוא זוכה משמונה אישומים והורשע בשניים בלבד. עם זאת, לא ניתן לזקוף לטובתו קבלת אחריות כנימוק מקל. .. הנאשם לא הודה, לא הביע חרטה ולא הביע כל תובנה לגבי הפסול הקשה במעשיו. בהמשך לעמדה זו – לא פעל בכל אפיק שיקום או טיפול".