"הרעיון לסדרה 'בלב התביעה' התחיל ביוזמת yes דוקו, שרצו לעשות דוקו משפטי אחרי ההצלחה של סדרת הדוקו 'תיקים מהסניגוריה' (2014)", מספר בראיון ל"פוסטה" הבמאי-צלם-עורך ראובן ברודסקי (43). "את הרעיון הגתה דורית בלר דה בר, היועצת המשפטית של משרד הפקות שולה שפיגל, שהתמחתה בפרקליטות.
"הנושא היה מסובך", מסביר ברודסקי, "היה צריך לעקוב אחרי המון תיקים, ולא ניתן להתרוצץ בכל הארץ, אז ביקשנו להתמקד בפרקליטות אחת. ההחלטה על מחוז ירושלים היתה של פרקליטות המדינה. זה היה סוג של ניסוי, כי אף פעם לא תועדה פרקליטות עובדת בזמן אמת על תיקים פליליים מול מצלמות – בארץ ובעולם. הפרקליטות לקחו על עצמם סיכונים וזה דרש מהם אומץ".
עד פרקליט המדינה הגעתם.
"נפגשנו עם שני המשנים לפרקליט המדינה, מומי למברגר ונורית ליטמן, וזה מאוד קסם להם, שי ניצן שהיה אז פרקליט המדינה אישר את הרעיון. הם התחברו מהמקום הערכי, שבו הבדלנו את עצמנו מעיתונות מצולמת. אנחנו לא תקשורת שמגיעה עם אג'נדה, באנו טאבולה ראסה למרות שבאותה תקופה היה עליהום גדול על הפרקליטות. ידעתי מה נאמר עליהם, אבל זה לא עניין אותי. אם מזדמן לי לראות במו עיני תהליך, להכיר אנשים מקרוב, אני מעדיף את ההתרשמות האישית שלי על פני הדיווחים.
"אמרתי לעצמי, אני רוצה להבין מאפס מה זה הליך פלילי? מה זה תובעים? מה עובר בראש של פרקליט שמקבל החלטה? למה יש הסדרי טיעון שכולם כל כך כועסים עליהם? האם יכול להיות דבר כזה שנקרא תפירת תיק? האם יש בכלל אפשרות טכנית כזאת?".
הרבה אומרים שהפרקליטות תופרת תיקים.
"המצאה מארץ ההמצאות, כי תיק פלילי אף פעם לא מתחיל בפרקליטות. מי שמחליט לחקור זה הגוף החוקר, המשטרה, הפרקליטים מקבלים תיק עם ראיות שנאספו מהמשטרה. הפרקליטות מאשרת חקירות של נבחרי ציבור, אבל רוב התיקים בהם מטפלת הפרקליטות הם לא של שחיתות ציבורית, אלא פשיעה והם מתחילים מתלונה במשטרה.
"כשהגעתי לעבודה על הסדרה לא הכנתי את ליבי להתאהב בפרקליטות. אפילו חששתי שאגיע למסדרון אפרורי ואראה הרבה עורכי דין שהם לא בהכרח אנשים נורא מעניינים. חששתי שהם יהיו פרגמטיים וידברו עובדות ללא נטייה לרפלקציה רגשית מעניינת. טעיתי בגדול, הם סופר רגשיים ומורכבים, כאלה ש'לוקחים הביתה' את התיקים. תרתי משמע".
איך התובעים התייחסו לחשיפה שלהם?
"חשוב להם להיות רהוטים וזה לא טוב לדוקו, כי בדוקו רוצים את העולם האמיתי, לשמוע איך בן אדם מדבר עם הילדים שלו ועם בת הזוג שלו כשהוא מגיע הביתה. הם מתעסקים בטקסטים, במילה הכתובה שנאמרת בליטיגציה (הִתְדַּיְּנוּת), ולעורכי דין קשה להתנתק מההרגל לברור כל מילה. אבל בגלל שליווינו את הדמויות ארבע שנים, מבוקר עד ערב, כמה פעמים בשבוע, לפרקליטים לא היתה ברירה אלא להיחשף.
"בסוף, כשאתה מספיק זמן שם והמצלמה דולקת, כמה זמן אתה יכול להחזיק את הפסאדה הזאת של עורך דין מעונב, שמדבר בצורה רהוטה וממלכתית? בשלב מסוים הם שחררו לגמרי, היו הם נטו, והמצלמה תיעדה אותם בצורה הכי אותנטית".
"שהצופה יהיה שופט, פרקליט או סנגור"
ברודסקי הוא יוצר דוקו מוערך שביים את "הום מובי" (2012), "שבעה ימים בסנט פטרסבורג" (2015), "הישראלים החדשים" (2015), "ממלכת עדני" (2016), "לבדיתי – האגדה על מרים ילן שטקליס" (2018) ועוד.
במהלך הסדרה הוא נכנס אל מאחורי הקלעים של דיונים בתיקים פליליים בעייתיים, שנויים במחלוקת ומורכבים מאד, בינהם תיקי רצח ואונס מתוקשרים.
"כניסה לסיטואציות כל כך אינטימיות זאת עבודה", הוא אומר. "זה לא יכול להתאפשר במוצר טלוויזיוני חדשותי שנוצר ביום יומיים שבוע שבועיים. נדרש לזה תהליך, ובתהליך הזה רכשנו את אמונם של הפרקליטים. זה לקח שנה, לפעמים שנתיים, עד שהפרקליט נתן לנו לתעד אותו בתיק מסויים. הכי קשה היה לגרום להם להאמין שאנחנו יכולים לתעד את ציפור הנפש שלהם, למשל בקשר עם נפגעת עבירת מין שהפרקליט-ה אמור-ה לגונן עליה.
"זה לא שהפרקליטים תיווכו לנפגעת עבירה את נוכחותנו, 'תשמעי, יש סדרת דוקו שרוצים לצלם, האם זה בסדר?'. לא לא לא. זה ממש לא תקין. אסור שנפגעת העבירה תחשוב שהיא חייבת לפרקליט משהו. אנחנו בצוות ההפקה פנינו לנפגעת, באישור הפרקליט-ה, נפגשנו איתה ובנינו תהליך ביחד איתה".
לא היו לנערות בעיה עם זה?
"היו להן הרבה בעיות וחשש להיחשף, כי זאת חשיפה מאד משמעותית. אבל אנחנו מצידנו נתנו להן את כל השליטה, גם בתהליך התיעוד וגם בתוצאה הסופית".
זכות וטו על החומר המצולם?
"על כל רגע שהן מצולמות. אם נחשף שם משהו שהן בדיעבד לא רצו בו, הן היו יכולות להגיד והיינו מורידים. אני יכול להגיד לך בכנות שהוטו הזה לא הופעל מאף גורם".
לא הורדתם קטעים?
"אני מנסה להיזכר…לא. קים אריאל ארד, שנפגעה מינית מהפסיכולוג יובל כרמי, לא בקשה להוריד. נהפוך הוא. היא בקשה להוסיף. קים לא הסכימה עם פרשנות הפרקליטות לסיטואציה עם כרמי ועם כתב האישום שהגישו נגדו על מעשים מגונים. היא חשבה שהיא עברה דבר הרבה יותר חמור – אונס.
"על העובדות לא היתה מחלוקת, אבל השאלה היתה אם האקט שהיא עברה עולה כדי עבירת אונס. זה ויכוח משפטי, ולא עובדתי או אנושי. יש הגדרה משפטית לאונס, והיא לא תואמת למה שאתה או אני חושבים. האם אתה ואני היינו קוראים לזה אונס? כן, בוודאות. אבל בעולם המשפט צריך ראיות לאונס, והגבול בתיק הזה היה מאוד אפור.
"לקים היה חשוב לחדד בסדרה את הנקודה השגויה הזאת של הפרקליטות, מבחינתה, לכן היא בקשה מאיתנו להתעכב על חוות הדעת של הפסיכולוגית שתמכה בעמדה שקים חוותה אונס. אנחנו לא נקטנו בצד מסוים, ייצגנו את עמדת הפרקליטות ואת העמדה של קים, ושהצופה יהיה שופט, פרקליט או סנגור".
רות דוד ורונאל פישר בחוץ
במסגרת הסדרה פורסמו תיקים שבתקופת הצילומים קבלו ביטוי נרחב בתקשורת: רצח מיכל סלה; פרשת הפסיכולוג יובל כרמי; פרשת הנערה עדי סתיו, שנפגעה מינית על ידי אביה ליאוניד רפפורט; פרשת איתמר יצחקי, מאמן כדורסל שנעצר בחשד למעשים מגונים בילדים ברעננה.
איך נבחרו התיקים האלה?
"הסדרה היא לא על תיקים ולא על פרקליטים. הסדרה היא על הפער בין האדם לגלימה. בין האדם לתפקיד. חיפשנו תיקים שיש בהם פער, דילמה, דרמה, בין איך שאדם חווה את הסיטואציה לבין הצדק בסיטואציה, ומה נכון לפרקליט-ה לעשות.
"בפרק 2 יש סיפור של הפרקליטה ענת ארוסי-כהן, שמקבלת תיק עם נאשם באלימות קשה מתוך פסיכוזה, והיא מזהה שהחשוד שלה אכן היה קורבן בפרשת התעללות כשהיה ילד. היא לחלוטין הבינה את המצב שלו כסיטואציה טרגית".
היו פרקליטים שבקשו לכבות מצלמה?
"בוודאי, בתיק הרצח במחנה הפליטים שועפט, על רקע משולש רומנטי. העדה היתה אשתו של הנרצח והנאשם ברצח היה גיסה, בעלה של אחותה. היתה שם מלודרמה משפחתית שהסתיימה בגופה חרוכה באזור נבי מוסא. התיק הגיע לפרקליטות בחלוף עשרים ומשהו שנה, עם קשיים ראייתיים גדולים על מה שקרה והאם האדם בכלל נרצח.
"ליווינו את התיק עד שבסוף הוא כמעט קרס בבית המשפט והסתיים בהסדר טיעון בסעיפים מאוד רחוקים מהאישום המקורי. גם זה היה תיק של התובעת ענת ארוסי-כהן, להסדר הטיעון לא נתנו לנו להיכנס בטענה שזה כל כך רגיש, שהמצלמה יכולה להשפיע.
"בכל התיקים שצילמנו לא היתה צנזורה של הפרקליטות, מבחינת המצולמים, ברגע שנתנו להם זכות וטו רכשנו את אמונם וזה גם שחרר את האנשים".
היו תובעים שסירבו לשתף פעולה?
"בפרקליטות מחוז ירושלים יש כ-70 פרקליטים, שליש מהם חשבו שזאת שטות גמורה להכניס מצלמה להליך פלילי מתנהל. היה לנו תיק אחד בפרק 4, של הפרקליט הערבי כריסטיאן דיק, שטיפל בקטין שהיה מעורב בפיגוע. הפרקליטה שהיתה ממונה עליו מטושטשת באופן חריג, כי היא התחרטה שהצטלמה, אז גזרתי אותה מתוך הפריים ונשאר חור. מבחינתי זאת לא פשרה".
השיח בסדרה הוא פמניסטי במהותו, הרוב המוחלט של התיקים עוסקים ברצח נשים או פרשיות מיניות, על ארגוני פשיעה, גנבים ונוכלים ויתרו בהפקה, אפילו תיקי צווארון לבן של פקידים בכירים ופוליטיקאים לא נכנסו, מה שהותיר את הסדרה בצד של סינמטקים נטולי רייטינג.
"כשאני מסתכל על הסדרה ואני רואה שיש בה ביטוי גדול של תיקים שעוסקים באלימות נגד נשים", מודה ברודסקי. "אני מבין שזה קרה כי חלק גדול מהתיקים הפליליים הם נגד נשים. זה גם נושא שמטריד אותי באופן אישי, אני לא מבין איך זה הפך לתופעה כל כך גדולה ונוראית.
"היתה לנו מחויבות ללוות תיקים עד אחרי הערעור בעליון, לכן עזבנו באמצע חלק מהתיקים שהתחלנו לתעד, כשהבנו שהם הולכים להתנהל שנים ארוכות", מסביר ברודסקי, "למשל, באותן שנים התנהל ועדין מתנהל במחוז ירושלים התיק נגד פרקליטת מחוז ת"א לשעבר רות דוד ושותפה הנאמן רונאל פישר. ישבנו עם עוד שירה קני-טל, פרקליטה מאוד בכירה שטיפלה בתיק והבנו שאין מה לצלם כי התיק הזה עקר, חלפו שמונה שנים מאז שנפתח המשפט והוא עדיין לא הגיע לאמצע, אז ויתרנו על זה".
תיק פישר ורות דוד הוא אחת ההחמצות של הסדרה שקבלה הזדמנות נדירה להיכנס לחדרי הפרקליטות בזמן אמת. המשפט המזדחל כבר תשע שנים היה יכול לשדרג את הסדרה, ואולי הם עוד יחזרו אליו אם תאושר להם עונה שנייה, בתקווה שהפוליטיזציה של המשפט הזה תיעלם לטובת הקולנוע הדוקומנטרי.
"לוקשים של קונספירציה"
בפרק החמישי יש סצינה חגיגית לכאורה ממסיבת סיום עונת המשפט שבה פרקליט המחוז דני ויטמן אומר בציניות לקול צחוקם של חבריו: "אנחנו גוף מאוד אהוד שמקבל תמיכה מכל הציבור הישראלי. סוג של קונצנזוס".
בציניות, כי הסדרה יצאה לדרך בתקופה בה שהוגשו שלושה כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. ח"כ אמיר אוחנה, שמונה אז על ידי נתניהו לשר המשפטים, ניסה לשבש את עבודת הפרקליטות, פיטר את אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים המוערכת והצניח לתפקיד פרקליט המדינה את עו"ד דן אלדד, שנתפס כמינוי פוליטי.
האם מוצדקת הביקורת לפיה הפרקליטות היא האגף המרכזי בדיפ סטייט?
"ברור לך מה המניעים של אלה שהמציאו את השקר הזה, נהפוך הוא, הפרקליטות נלחמת ומתנגדת להיות כזאת. ההתעקשות של התביעה להיות עצמאית מהפוליטיקה קיבלה דגש באירועי אמיר אוחנה ודן אלדד. בסצינה האחרונה בפרק הראשון מצולמת ישיבה שהפרקליטים מדברים על המצב, על ההכפשות, שהם לא מגיבים לתקשורת ועל עצמאות התביעה. האמירה של פרקליט המחוז שם, שהתביעה חייבת להיות עצמאית מהפוליטיקה, היא אמירה שנלחמים עליה".
אז הסדרה אמנם חמקה מעיסוק בתיקים פוליטים, אבל ליוצר שלה יש הרבה לומר על פוליטיקה. שאלתי, האם באמצעות ההפיכה המשטרית ממשלת נתניהו מנסה לבטל את הפרדת הרשויות ולהפוך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה?
"מערכת המשפט צריכה להיות עצמאית לגמרי, הפרדת רשויות היא חובה הכרחית כדי לחיות במדינה לא מושחתת", הוא משיב ומוסיף נדבך מעצמו. "אני בא מרוסיה ויודע מה זה מדינה מושחתת. אנחנו לא צריכים להגיע לשם. האם מחר נהפוך לרוסיה של פוטין? כנראה שלא. אבל המדרון הזה מאוד חלקלק ופתאום יש דיפ סטייט והכל שקרים.
"אחת השאלות המרכזיות בדרמטורגיה (עריכה של דרמה, "פוסטה") היא למה הדברים קורים בזמן שהם קורים. בהקשר הזה אפשר להבין מתי אמיר אוחנה עשה מה שעשה, ומתי הנאשם נתניהו נעמד בפתח בית משפט המחוזי בירושלים ונאם נגד הפרקליטות".
אחרי ארבע שנים בפרקליטות, אתה רואה סכנה לעצמאות מערכת המשפט?
"בוודאי. כל הזמן יש נסיונות לכופף ולהחליש את מערכת המשפט תחת שחקנים פוליטיים, מימין ומשמאל. זה לא רק בעולם המשפט, גם בתרבות. ככל שהציבור יבין מה זה מערכת משפט, איך היא בנויה, מה עובר בראש של פרקליט, מה מניע שופט לקבל החלטה כזאת או אחרת, יהיה הרבה יותר קשה להאכיל אותו בלוקשים של קונספירציה".
הסדרה צולמה בין השנים 2019 ל-2023, תחילת התקופה שאיימה על מערכת המשפט.
"כאשר מעל ראשה של הפרקליטות מרחפים פוליטיקאים שרודפים אותה, הפרקליטים שם מתעסקים בתיקים, אין להם זמן להתעסק בפוליטיקה. המצלמה שלי מתעדת את המציאות שלהם, לא אג'נדות".
מאה שנות בדידות ושתיקה
שורה של פרקליטים ופרקליטות, שעד היום היו אנונימיים לחלוטין, או אולי מוכרים אך ורק בשמותיהם, נחשפים בסדרה.
האם הם לא חוששים מהחשיפה והפרסום?
"הם חוששים מאוד. ב-2020 ו-2021, כשהפרקליטות ניצבה בעין הסערה פרקליטים ופרקליטות שדברו איתנו אמרו שהם מסתירים מהמעגל החיצוני שהם עובדים בפרקליטות. הם היו לגמרי בארון. בעקבות הסדרה הם עכשיו חשופים וזה דורש אומץ. מעכשיו הם חשופים למחמאות, אבל גם לאיומים, לעג, נאצות ותגובות פוגעניות.
"הייתי משוכנע שנחטוף מעצם זה שאנחנו מעזים להתעסק עם פרקליטות, אבל כל הביקורות על הסדרה היו מאוד טובות. נכתבו על הפרקליטות והפרקליטים דברים חיוביים: שהם אנושיים, אכפתיים, חכמים, רגישים ומרגשים. ואני אומר, בואו נסתכל עליהם כאנשים ולא נקבור אותם תחת ההכפשות, הם עושים עבודה מזעזעת וקשה מנשוא, ושומרים עלינו כדי שנוכל ללכת ברחוב".
הצלחת לשקם את האמון בפרקליטות?
"אני לא יהיר עד כדי כך. סדרה אחת, טובה ככל שתהיה, אינה מספיקה לענות על מאה שנות בדידות ושתיקה של הגוף הזה. אני מקווה שזה יהיה תקדים וספתח חיובי, שיעורר תיאבון ונכונות להמשיך להיחשף; שירבו סדרות וסרטים דוקומנטריים על מערכת המשפט; שהציבור יהיה פמיליארי עם מערכת המשפט, שיכיר אותה ושתהיה מובנת לו".
עונה נוספת? על פרקליטות מחוז ת"א?
"הייתי הולך על זה, לא מיציתי. יש כל כך הרבה סוגיות מרתקות שלא נגענו בהן. וואו. זה רק קצה הקרחון. לצלם בעוד אזורים שלא צולמו, להתקרב לצווי איסור פרסומים, ללכת גם על קרח דק. זה שדה מוקשים, וליד כל מוקש מסתתר החומר הכי מעניין".
"בלב התביעה", .The Prosecutin
חמישה פרקים.
yes דוקו, STING + ו-yesVOD
