כתב אישום אשר הוגש היום נגד דימיטרי לייכטמן (36) מחיפה, נותן קנה מידה על הכספים העצומים שמתגלגלים בעולמות הקריפטו, פורקס והימורים ברשת, לרוב מתחת לרדאר של רשויות האכיפה, כאשר בעלי הרכוש מנסים להסתיר את קיומו באמצעות עשרות ארנקים וירטואליים ובאמצעות רשת של חברות קש וקופים שמחזיקים את הכסף בחשבונות בחו"ל.
כתב האישום שהוגש על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות לבית משפט המחוזי בתל אביב, מתאר את הנאשם, דימיטרי לייכטמן, כאיש תעשיית הפורקס חובקת העולם וכבעל חברות המספקות "לידים", פרטי לקוחות, לעשרות חברות הפועלות רובן בעולם ההון השחור.
מחלקת הסייבר בפרקליטות הגישה כתב אישום נוסף בפרשת "אימפריית הלידים, הפורקס והקריפטו" של דימיטרי לייכטמן מחיפה/הרצליה, כנגד רן פלד.
בתחילת הפרשה שנחקרה ביאחב"ל להב 433, יוחס ללייכטמן חשד לעבירת קבלת דבר במרמה וברקע עלו מידעים מודיעיניים אודות עבריינים מוכרים שנכנסו לפעילות מקבילה בתחומי הקריפטו והונאות דיגיטליות. לייכטמן, שנעדר עבר פלילי והפעיל משרד ברח' שנקר בהרצליה פיתוח, נחקר אודות קשרים עסקיים כאלה ואחרים שלו.
בסופו של דבר לאחר שימוע, פרקליטות הסייבר באמצעות עו"ד יוני חדד מייחסת לו עבירות כלכליות "פרופר" בשל הסתרת הכנסותיו מהרשויות והלבנת הון בסכומי עתק של מאות מיליונים.
הפרקליטות טוענת, כי מהמשרד בהרצליה שבו העסיק תריסר עובדים בלבד, ניהל לייכטמן מחזור כספי בשווי 67 מיליון דולר (225 מיליון שקל) במהלך השנים 2018 עד 2022 – והסתיר את כולו מרשויות המס וממדינת ישראל. המחזור מבוסס כאמור על מסחר בלידים והתעשיה המסתורית של קריפטו, פורקס וכספים שמתנהלים מחוץ למערכת הפיננסית המוכרת.
זה אחד מכתבי האישום הראשונים שמייחסים לנאשם הלבנת הון – עבירה שדינה עד עשר שנות מאסר – על בסיס עבירות מס והשמטת הכנסות בלבד, כעבירת מקור.
כתב האישום ממעיט בפרטים אודות טיב עסקיו של לייכטמן. נטען, כי הכנסות העתק מבוססות כאמור על מכירת רשימות "לידים", ובהן פרטי אנשים שהתעניינו במסחר פיננסי, בהשקעות במטבעות קריפטוגרפיים והימורים. הלידים נמכרו לאתרים מתמחים, ובנוסף נטען כי לייכטמן סחר במטבעות קריפטו בעצמו.
על פי הנטען, לייכטמן הפיק הכנסות בסך למעלה מ-225 מיליון שקל – אבל החלק המעניין בכתב האישום הוא תיאור האופרציה העסקית המסועפת והמתוחכמת – מלאכת מחשבת ממש – שניהל לכאורה לייכטמן להסתרת ההכנסות והלבנתם.
לפי כתב האישום, לצורך הסתרת הפעילות העסקית שלו השתמש לייכטמן באיש קש, "קוף", אזרח בולגרי בשם "אזר" – שפתח ארבע חברות בבולגריה וחשבונות בנק בבולגריה ובשוויץ לשימושו של לייכטמן.
כל החברות והחשבונות בחו"ל נרשמו על שם איש הקש הבולגרי, ששימש כמורשה חתימה ופעל כעושה דברו של לייכטמן. לפי הנטען, בחברות אלה אין תוכן והן נועדו רק כדי לקבל כספים השייכים ללייכטמן שפעל מישראל וכדי להרחיק את אותם כספים מעיניה ומידיה של רשות המסים בישראל.
עוד טוענת הפרקליטות, כי לייכטמן החזיק וניהל 29 ארנקים וירטואליים להפקדה ומשיכה של מטבעות קריפטו. לנאשם היו גם חשבונות בבורסת בייננס (Binance) – זירה לסחר במטבע אלקטרוני. את הארנקים והחשבונות הללו, נטען, ניהל לייכטמן באמצעות עובדת ישראלית, "אנסטסיה" ובאמצעות מנהל נוסף ששימש יד ימינו.
בכתב האישום נטען כי לייכטמן ניהל את כל הפעילות מישראל, אבל יצר מצג שווא כאילו הפעילות כולה מתנהלת על ידי החברות הבולגריות – אשר "אין לו קשר" אליהן.
חברות הקש הבולגריות נחזו כצד אשר ביצע את העסקאות לקניית ומכירת לידים ללקוחות.
הקוף הבולגרי שתפעל את חברות הקש חתם לכאורה בהנחיית לייכטמן על ההסכמים, והכסף נכנס לחשבונות הבולגריים.
לפי הנטען, גם כאשר לייכטמן היה צריך לשלם לספקים – הכסף יצא מהחברות הבולגריות, או מחשבונות הבייננס, או מהארנקים הווירטואליים שאת כולם לפי הנטען הפעיל לייכטמן מרחוק, לכאורה, באמצעות אנשיו.
בכתב האישום נטען כי לייכטמן לא הוציא חשבוניות מס בגין עסקאותיו, מכירת לידים או סחר בקריפטו ולא דיווח עליהן. "אנסטסיה", "אזר הבולגרי" או איש קש אחר היו מוציאים חשבוניות פיקטיביות בשם החברות הזרות בבולגריה, כאילו הן סיפקו את השירותים.
לייכטמן אמנם הקים על שמו שתי חברות ישראליות (י.ד.מ טכנולוגיות ואחזקות) אשר שימשו כמטה שלו ובאמצעותן שילם משכורות לתריסר עובדים – אך נטען כי ההכנסות שהגיעו למעל 200 מיליון שקל נשארו ברובם בחו"ל, בבנקים ובארנקים האלקטרוניים.
כדי להרחיק את הכנסותיו מידיה של מדינת ישראל – נטען כי לייכטמן הכניס לארץ רק מתי מעט, נתח מזערי מרווחיו, רק על מנת לכסות את הוצאות המטה שלו שנוהל ממשרדיו בהרצליה.
לפי כתב האישום, הנאשם העביר מבולגריה לחשבונות בישראל סכומים מינימליים שנועדו לתשלום משכורות וכיסוי התפעול. הסכומים שהעביר לארץ נעשו בשיטת "קוסט פלוס" – כלומר בסכומים הגבוהים רק במעט מההוצאות החברה הישראלית, כדי להתחמק מתשלום מס.
כדי להלבין את ההעברות הללו, נטען כי לייכטמן הוציא חשבונית פיקטיבית מהמטה הישראלי לחברות הבולגריות, ועל החשבונית נרשם כי התשלום בוצע עבור רכישת "שרותי מדיה" כביכול.
כתב האישום מתאר דרך דומה להלבנת העברות קריפטו לשימוש הנאשם: במקרה של מחסור בתזרים מזומנים, לייכטמן באמצעות עובדיו לכאורה, היה פונה ל"ולדימיר", ברוקר וספק של קריפטו מאירלנד.
העובדת "אנסטסיה" היתה מעבירה לברוקר האירי קריפטו מהחשבונות של לייכטמן, והברוקר מאירלנד היה ממיר את המטבע ליורו, ומעביר יורו לחשבונות הבנק של החברות הישראליות או הבולגריות – בהתאם להוראות שניתנו לו.
גם לספק האירי ניתנו חשבוניות מס כוזבות ונחתם עמו חוזה פיקטיבי בדבר "שירותי מדיה" לכאורה.
כתב האישום טוען כי באופן זה הכניס לייכטמן לחשבונות הבנק בישראל הרשומים על שמו 14.5 מיליון שקל במשך ארבע שנים, מתוך 225 מיליון שרובם נותרו בחו"ל, והנאשם דיווח לרשויות רק על הכנסות אלה, שהחיוב שלהן במס היה נמוך מאחר שהציגו הוצאות מתואמות דומות.
נטען כי גם בפלטפורמת בייננס הפקיד הנאשם קריפטו בשווי של למעלה מ-6 מיליון דולר, ומשך מטבעות בשווי 4.5 מיליון דולר.
חקירת יאחב"ל וכתב האישום מבוססים על חשיפת וחקירת איש הקש הבולגרי, שתפעל עבור לייכטמן לפי הנטען את החברות והחשבונות הפיקטיביים בחו"ל, ועל עדויות של עובדים בארץ ותפיסת מחשבים שלהם.
לנאשם מיוחסות:
עבירות מס – השמטת הכנסה, פנקסי חשבונות כוזבים, מרמה ערמה ותחבולה, חשבוניות כוזבות.
הלבנת הון – פעולות ברכוש אסור שנעברו בו עבירות מס, כדי להסתיר את מקורו ואת בעלי הזכויות בו והכל בסכום האימתני של 225 מיליון שקל כאמור.
סנגורו של לייכטמן, עו"ד יובל זמר, ינהל את ההגנה בבית המשפט.
