השאלה, "מה עושה המשטרה?", היא שאלה פוליטית מורכבת אשר יש למקם אותה במבנה המדינה והאזרחות הישראלית, שהתעצבו והשתנו סביב שאלות רחבות של זהות, הזדהות, שייכות ושוויון.
כל הנושאים הללו, שזורים זה בזה, נכתבו בספר חדש, "חשודים מידיים: מיעוטים, משטרה ואזרחות בישראל" (הוצאת למדא עיון – האוניברסיטה הפתוחה), שנכתב על ידי פרופ' גיא בן-פורת וד"ר יאיר יאסׇן.
בן פורת הוא חבר סגל במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, שמחקריו עוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובזה של צפון אירלנד, יחסי דת-מדינה ותהליכי חילון, לצד שיטור מיעוטים.
יאסׇן הוא מרצה בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון, חוקר מחאות אזרחיות ויחסי משטרה חברה ואלימות פוליטית, וגם זוכה מלגת נשיא המדינה למצוינות ולחדשנות מדעית לשנת 2017.
מדובר בספר עב כרס מכונן, מחכים, מרחיב אופקים, אקדמי במהותו אך נגיש לקהל הרחב. הספר סוקר ביסודיות רבה פרקים היסטוריים מרכזיים בתולדות יחסי משטרת ישראל והמדינה: המשטרה ואזרחות; מחאה מזרחית ושיטור – בין ואדי סאליב לפנתרים השחורים; שיטור יתר של יוצאי אתיופיה; הפרק עם הכותרת הפרובוקטיבית, "אזרח סוג מת", עוסק בשיטור החֶסֶר והפקרתם של אזרחי ישראל הערבים, נושא המוכר היטב לגולשי "פוסטה".
את הריאיון קיימתי עם ד"ר יאיר יאסׇן (47), שמוצאו פרסי, והוא מבקש להודות להוריו בפרסית: מאן חאקה זירה פאתון (אני עפר לרגליכם).
בניגוד לצבא, המשטרה נותרה עד היום בשולי המחקר האקדמי.
"שאלה מעניינת בחברה דמוקרטית. בישראל העיסוק הצבאי הוא מאד ברור ונוכח. אנחנו מדינה שנמצאת כל הזמן בסכסוכים צבאיים ומלחמתיים. רובם משרתים בצבא על פי חוק גיוס חובה ולכן העיסוק הצבאי עלה על העיסוק המשטרתי. ואולי בגלל שאנחנו דמוקרטיה צעירה שהעיסוק האזרחי בצל המלחמות נזנח לאחור. אז בלהט המלחמות יש דברים אזרחיים שנזנחו.
"אני יכול כבר לקפוץ לדוגמה של המשטר הצבאי שהיה עד שנת 1966, שבחסות המלחמות והמדינה החדשה, סוגיות אזרחיות כמו המשטרה נזנחו לאחור. ואכן יש לנו המון ספרים על הצבא, אבל כשהסתכלנו לאחור על ספרים מחקריים איתרנו רק אחד, 'ארץ מאובטחת: משטרה, שיטור והפוליטיקה של הביטחון האישי' (2012) מאת הקרימינולוגית ד"ר אראלה שדמי.
אז אפשר להגיד שהספר שלכם נכנס למדף ריק?
"במידה רבה כן".
זה קשור לדימוי הנחות של המשטרה?
"לא חשבתי על מה שאתה אומר, אבל יש בזה משהו. אם אני חושב על חלוקת תיקים בממשלה, תמיד תיק משרד המשטרה, לימים השר לביטחון פנים ועכשיו השם המגוחך של השר לביטחון לאומי, היה תיק בלתי נחשק, שבעבר נתנו אותו תמיד למזרחי התורן. זה אומר הרבה על דימוי המשטרה בחברה הישראלית".
המינוי של איתמר בן גביר?
"במידה מסוימת הרגשנו שהספר נכתב על כהונת איתמר בן גביר, למרות שהתחלנו לכתוב בשנת 2020, שנתיים לפני שהוא נכנס לתפקיד, מה גם שהמחקר שלנו על מחאות חברתיות והמשטרה התחיל הרבה לפני. אנחנו כותבים על תקופת בן גביר באפילוג של הספר, אחרי שני פרקים על ערביי ישראל, פרק על מחאת המזרחים ומחאת האתיופים, אף אחד מהם לא עוסק בתקופת בן גביר".
תוך כדי קריאה הרגשתי שהספר עוסק ב"תולדות הטיטניק", כשלמעשה אנחנו נמצאים כעת על סיפון הטיטניק השוקעת.
"האפילוג שכתבנו מחבר הכול יחד. הוא מתעסק בבן גביר ו-7 אוקטובר, ובכל השינויים שהתחוללו בשנתיים המטורפות האלה ביחסים בין המשטרה והאזרחים. המשטרה תמיד היתה פוליטית, תמיד היו לה משמעויות פוליטיות, אבל זה אף פעם לא היה כל כך מובהק כמו בתקופת בן גביר. בצורה פורמלית הוא שם הכול על השולחן ואמר: אני רוצה להכפיף את המשטרה לשר. הוא שינה את פקודת המשטרה, שהשר יכול לקבוע מדיניות, כולל מדיניות של חקירות ומינויים, ולא רק בדרגים הבכירים ביותר.
"זה לא היה לפני כן, וזה מסוכן מאוד. בג"צ ביקש פעמיים להבהיר מה זה מדיניות, אז באה היועמ"שית ופנתה לראש הממשלה באופן רשמי עם בקשה שיבחן את המינוי, לנוכח החריגות לכאורה של השר בהתערבויות בעבודת המשטרה.
"כלומר, הספר ממשיך להיכתב ממש בימים אלה עם החלשת המשטרה והתקשורת, כולל חוקים שמאפשרים להטיל צווים מנהליים על אזרחים גם ללא חשד בטרור".
"משוואת ההפקרה וההפרטה"
יאסׇן מדגיש את תוצאות שטף הביצועים הנמוכים מאוד של המשטרה, "הפשיעה במדינה רק בעלייה. מדד הרצח בחברה הערבית שובר שיאים ב-2023 וב-2024. מדובר בכישלון בכל קנה מידה. עכשיו גם הביטחון האישי במצב מאוד נמוך. ומה הפיתרון שמציע השר: להפריט נשקים. מצד אחד יש הפקרה מוחלטת של הביטחון, בעיקר בחברה הערבית, מצד שני יש לך הפרטה של הביטחון והורדת הקריטריונים. זה אומר שכל אחד אחראי לגורלו. איך אמר המפכ"ל: 'כנראה שזה נגזר עלינו'.
"אנחנו קוראים לזה בספר: 'משוואת ההפקרה וההפרטה'. למי אין נשק באופן אוטומטי? כמובן לערבים, שלא שירתו בצבא. כל המשמעויות של הספר זועקות להיום, והספר נכתב עבור היום, אבל חשוב להדגיש, הספר מבוסס על נתונים מספרים ועדויות, ופחות על דעה אישית".
על רקע מה שקורה היום במשטרה, הספר יהיה רלבנטי עוד כמה שנים?
"האמת היא שזה מפחיד. כל הדמוקרטיה שלנו בסכנה, והמשטרה זה רק פן אחד. דמוקרטיה זה לא אפס או אחד. זה תהליכים. יש מדד V-DEM שמקטלג דמוקרטיות על פי ארבע סוגים.
בקצה זה הדמוקרטיות הליברליות, שישראל הייתה שם באופן מסורתי מ-1966 עד 2023, שבו היא ירדה למדד של דמוקרטיה אלקטורלית. כלומר, היא כבר לא ליברלית בכל הפרמטרים שלה. כלומר, היא שומרת על עיקרון הרוב, אבל הוא חסר הפרדת רשויות חזקה, משטרה אוטונומית, תקשורת אוטונומית, איזונים ובלמים, כל מה שקשור להגבלה של הממשלה נפגע, וזה מה שמאפיין אוטוקרטיות".
הספר הזה הגיע לראשי המשטרה?
"אני לא חושב. לא קיבלנו פידבק אם הספר הגיע למשטרה. אנחנו מנסים לקדם אותו כמה שאפשר. מקווה שהוא כן יגיע".
"אין לנו משטרה אחרת"
ציטוט מהאפילוג של הספר, שנכתב בקיץ 2024, מלמד על ההקשר האקטואלי מנקודת המבט של המחברים. "אירועי השביעי באוקטובר מסמנים את הצורך בדמוקרטיה מתפקדת ולא במשילות חלולה המבקשת להעניק סמכויות נטולות איזונים, בלמים ופיקוח, המאיימות על כלל האזרחים ועל קבוצות מוחלשות בפרט. בימים אלו, יותר מאי פעם, דרושה לנו משטרה לגיטימית הזוכה לאמון הציבור, משטרה מתפקדת, המחויבת לבטחונם של כלל האזרחים והאזרחיות, כמתבקש בדמוקרטיה".
שנה וחודשיים מאז פריצת המלחמה כבדת הדמים הארוכה והנוראית ביותר בתולדות המדינה, נדמה שהמצב חזר לקדמותו כמו לא היתה מלחמה בעולם.
"חשוב לי להבהיר שאנחנו לא נגד שוטרים ואנחנו מאד מעריכים את הגבורה העילאית וההקרבה של השוטרים ב-7 אוקטובר. מעל 50 שוטרים נהרגו ויש הרבה שוטרים טובים שעושים מלאכתם נאמנה. לשאלתך, במובנים רבים המצב היום פחות טוב מ-7 באוקטובר, הדבר החשוב שאנחנו רוצים להצביע עליו זה האמון הציבורי שהוא חשוב מאוד למשטרה מתפקדת. בלי אמון המשטרה לא נתפשת כגוף שבא להגן עליך ולשמור עליך.
"השאלה הראשונה שאנחנו שואלים היא, כאשר אתה רואה שוטר מה אתה מרגיש? שהשוטר בא להגן או לשמור עליך? שהוא בא לעצור אותך? שהוא מסוכן לך? שהוא מהווה איום? השאלות האלה עומדות בבסיס הנושא של אמון. אם היית שואל את המזרחיים מהעשורים הראשונים של המדינה אז השוטר הוא זה שבא לעצור או לבדוק אם אתה גנב, פושע, נרקומן או זונה. גם היום, כאשר יוצא אתיופיה רואה שוטר הוא רואה בו סכנה. בטח ובטח לגבי ערבים".
מהספר עולה מצג קודר על המדינה שבה אנחנו חיים, כתב אישום רב סעיפים המאיר את כל התחלואים מבעד לפריזמה של המשטרה.
"התמונה שאנחנו מציירים היא לא תמונה טובה, אבל אנחנו מנסים להציע תקווה וכמה דברים שיחזירו את האמון. האמון במשטרה בחברה דמוקרטית הוא חסר מחיר, אזרח חייב לראות בשוטר מי שבא לשרת אותו ולא לשטר אותו בכוח. בלי זה המשטרה מעולם לא תהיה טובה, אפקטיבית והוגנת".
אתה מונה בעיות שאמורות להיות מטופלות על ידי משרדי הממשלה, האם המשטרה היא פח הזבל של הממשלה?
"המשטרה היא מראה של החברה ושל הממשלה אשר ניצבות בפני אתגרים מאוד גדולים. בשנים הראשונות השסע היה מול האזרחים המזרחיים, ואחר כך מול קבוצות יוצאי אתיופיה. היום, השסע בין החברה הליברלית לחברה הימנית משיחיסטית הוא מאוד גדול ומאיים – המשטרה חייבת לתת לזה ביטוי ומענה. האתגר הגדול היום זה המחאות, כי הקרע בעם מאוד גדול, והמשטרה נמצאת באמצע. מצד אחד היא צריכה לתת ביטוי לחברה, מצד שני גם לממשלה יש אמירה, וזה אתגר גדול".
הספר מציג גם סוג של תקווה?
"סוג של אפשרות, של רצון, אבל הם לא נראים בעתיד הנראה לעין. כרגע אנחנו נמצאים במדרון. כיום אין לגופים כמו מח"ש מספיק כוח כדי לאכוף השגחה על המשטרה. קצין משטרה ששכחתי את שמו אמר לאחרונה שיש אווירה של סוף קורס. שאין בעל בית. יש כל מיני קלישאות כמו, 'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר', או אחרי המלחמה תחזור התקווה, ויחזרו החטופים, ואולי יהיה שינוי. 'אין לנו משטרה אחרת', אמרו לנו בראיונות אזרחים מקבוצות שונות, אבל המשטרה חייבת להיות אחרת, בשביל עצמה ולמען כולנו, והשינוי הנדרש הוא פיקוח אזרחי על המשטרה".
איזה משטרה אתה רואה בדמיונך?
"משטרה הרבה יותר מפוכחת. משטרה שמשרתת את האזרחים מתוך דפוס מחשבה מובנה. אנחנו לא מתיימרים להיות שר המשטרה או המפכ"ל, אבל אנחנו יכולים להצביע על דברים שעובדים במקומות אחרים בעולם. למשל, אם מנתחים את הרפורמה במשטרה בצפון אירלנד אחרי שהגיעו לפיוס בין הקתולים לפרוטסטנטים. הם שינו לחלוטין את המשטרה, שינו לה את השם וההרכב, והעיקר, הטמיעו את המשטרה תחת מועצת מנהלים אזרחית לחלוטין".
זה מודל שאתם מייעדים למשטרת ישראל – תחת בן גביר ויריב לוין?
"זה יהיה יומרני להגיד שאנחנו מייעדים את זה למשטרה בארץ, כי למשטרה אצלנו יש את האילוצים שלה והאופי המיוחד שלה. אנחנו מציעים את המודל הזה כדוגמה לאופן שבו אפשר לשים את המשטרה תחת פיקוח אזרחי הרבה יותר משמעותי, ואנחנו מאמינים שהפיקוח האזרחי חשוב כדי להשיב את האמון הציבורי במשטרה שהיא זרוע דמוקרטית אשר צריכה להיות עצמאית ללא תלות בממשלה.
"העניין הוא שבמדינה הנוכחית הרשות המבצעת והרשות המחוקקת הם רשות אחת, ועכשיו מנסים להחליש גם את הרשות השופטת. מתפתח מחסור רציני באיזונים ובלמים, ואם אתה מכפיף את המשטרה לשר היא הופכת למשטרה פוליטית בהגדרה.
"ומי נפגע כשהמשטרה פוליטית? מיעוטים וקבוצות מוחלשות: המזרחים והאתיופים בשכונות, והערבים כמובן".
