פסק דין יוצא דופן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, בו הושמעה ביקורת נוקבת על התנהלות חריגה של עורך דין ותיק, בעל 50 שנות ותק מקצועי.
העורך דין ננזף בחריפות על־ידי הרכב הדיינים, שלטענתם ניסה "פעם אחר פעם להטעות את בית הדין", הגיש הליכי סרק, הציג מצגי שווא, ואף התריס בדיון כשהדיינים איימו להטיל עליו הוצאות.
מדובר בערעור שהגישה אם לשתי קטינות, שטענה כי לא ניתן להורות על פירוק שיתוף בדירת מגורים משותפת בטרם יובטח לה ולבנותיה מדור חלופי. אלא שהדיינים – הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז־אילוז – קבעו כי טענותיה אינן מדויקות, וכי העורך דין שלה הוא זה שניהל עבורה הליכים חסרי בסיס, תוך גרירתה למסלול משפטי ארוך, יקר ובעיקר מיותר.
לצד הביקורת על העורך דין, בית הדין בחן לגופו של עניין את טענת האם: האם ניתן למכור את הדירה המשותפת לפני שנמצא דיור חלופי עבורה ועבור בנותיה?
האם דרשה לעכב את מכירת הדירה עד שהקטינה הצעירה (כיום בת חמש) תגיע לגיל 21 – דרישה שאין לה כל בסיס בחוק (סעיף 40א(א) לחוק המקרקעין עוסק בהגנה על קטינים עד גיל 18 בלבד).
בית הדין האזורי כבר קבע בעבר שהאב משלם מדור מלא בהתאם לפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, ושבמקביל לתהליך המכירה – תינתן לאם תקופה של חצי שנה לאיתור דירה חלופית. אלא שהדיינים התרשמו כי האם כלל לא ניסתה למצוא דירה חלופית, וכי חלק מן העיכובים נבעו מהתנהלותה ומהליכי סרק של עורך דינה.
"הטענות בדבר העדר מדור חלופי אינן אלא כסות לניסיון לנשל את המשיב מזכויותיו ולהאריך את שהייתה הבלעדית בדירה ככל האפשר", נכתב בפסק הדין.
למרות דחיית הערעור, ולמרות הקביעה שמדובר בערעור סרק, בית הדין לא הסכים להעמיד את הקטינות בסיכון, ולכן הורה:
– הליכי מכירת הדירה יימשכו במלוא המרץ.
– הפינוי יעוכב לשישה חודשים.
– האם מחויבת לאתר דירה חלופית בתוך שלושה חודשים, ואם לא – כונס הנכסים יאתר דירה בשמה, וידאג למעבר שלה ולילדות.
– דמי השכירות ימומנו משילוב של דמי המדור מהאב וחלקה של האם בתמורת הדירה.
– אם האם לא תשתף פעולה, בית הדין יוסמך להורות על צעדים חריפים, כולל סיוע משטרתי, צווים משפטיים, קנסות ואף פגיעה בחלקה של האם בתמורה מהמכירה.
כבר בפתח פסק הדין ציינו הדיינים כי קדמו לערעור "כמה הליכי סרק" שנפתחו על ידי האם ובא כוחה, אשר "ביכרו לכלות את זמנם, אונם והונם של הצדדים ולבזבז את זמנו השיפוטי היקר של בית הדין".
לדברי הדיינים, העורך דין יצר מצג כאילו בג"ץ קיבל את עמדת מרשתו, אך הדבר לא היה ולא נברא.
הדיינים לא חסכו במילים: "בקשות חוזרות ונשנות אלה כוללות פעם אחר פעם את הטענה שכביכול הסכים לכך גם המשיב – טענה שקרית בעליל, המהווה פרק נוסף של ניסיון להטעות את בית הדין, ניסיון שכשלעצמו גם מהווה עלבון לאינטליגנציה של בעליו או מלמד על זלזולו בזו של דייני בית הדין. אין בחזרה על אותו שקר שוב ושוב כדי לשכנענו כי אמת הוא".
הדיינים אף ציינו כי בקשות חוזרות הוגשו תוך הצגת "טענות שקריות בעליל", בליווי ניסיונות בלתי פוסקים "להסיט את הדיון לעניינים שאינם ממין העניין".
הכל, כשהעורך דין הגיע לדיון ללא החומר הנוגע להליך שהתקיים בבית הדין האזורי: "תמהנו כיצד 'פרקליט ותיק חמישים שנה' מתרשל ואינו מתכונן כהלכה לדיון, אינו מבין מה עומד במוקד העניין ואינו מביא את החומר הרלוונטי".
המשיכו לקריאה נוספת במדור משפחה >>>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >>>
אפילו כאשר הדיינים הזהירו אותו מפני חיוב אישי בהוצאות, העורך דין השיב בביטחון: "שליחי מצווה אינם ניזוקים".
אלא שבית הדין חשב אחרת ובסוף ההליך הוא חויב אישית בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
בהתחשב בהליכי הסרק, הניסיונות להטעות, השיהוי הניכר והעומס המיותר על המערכת, בית הדין הורה כי האם תשלם 20 אלף שקל לאב (חלק מהערובה וחלק מתמורת הדירה), וכי העורך הדין שלה יישא אישית ב־5,000 שקל לטובת אוצר המדינה.
"נוכח התרשמותנו החד־משמעית, האחריות למחדלים מוטלת על כתפי בא כוחה של המערערת…ואף יש בה כדי להסב נזק למרשתו", ציינו הדיינים בהחלטתם.
לסיכום, ערכאת הערעור דחתה את כל טענות האם, קבעה שמדובר בערעור סרק, מתחה ביקורת נדירה וחריפה על העורך דין וחידדה את האיזון שבין זכות הקטינות למדור לבין זכות האב לקניין.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
