רפורמת בית הדין לתעבורה של שר המשפטים יריב לוין היא כמעט הרפורמה היחידה שהשר השנוי במחלוקת הצליח ליישם בקדנציה הזו, מכל שורת המהפכות הבומבסטיות והשנויות במחלוקת שהוא התחייב להעביר.
אבל, האם היא מועילה לזכויות הנהג? מקדמת זכויות משפטיות של אזרחים?
ב-8 פברואר החל לפעול בירושלים בית הדין המנהלי להפרות תעבורה, זהו בית דין דיגיטלי וירטואלי, שהדיונים בו יתקיימו רק בזום ולא באופן פרונטלי.
בשלב הראשון לפעילות בית הדין, עד אוגוסט 2026, עוברים אליו כל תיקי "ברירת המשפט" – דוחות קנס עד 500 שקל, שעליהם הנהגים הגישו עררים, למעט עבירות מהירות.
בשלב השני, החל מחודש אוגוסט, בית הדין המנהלי ידון בעררים גם על דוחות של 750 עד 1,500 שקל, בכל העבירות הרלוונטיות, מעבירות מהירות עד שימוש בטלפון ואי חגירת חגורה.
במקום עבירות תעבורה כולן יוגדרו מעכשיו "הפרות", אבל זה בעיקר שינוי סמנטי כי מאז ומתמיד הרישום של מרביתן המוחלט של עבירות התעבורה היה נפרד מהמרשם הפלילי, גם כאשר ההליך התנהל בבית משפט.
הסיבה העיקרית שבגללה נהגים מערערים על הדוחות, חוץ מהנושא הכספי, הוא עניין הנקודות שבהצטברותן שולחות את הנהגים לקורס נהיגה מונעת או לפסילת רישיון.
למעשה במצב החדש, רק עבירות מסוג הזמנה לדין או במקרים חריגים ועבירות חוזרות, יגיעו לניהול בבית המשפט לתעבורה.
עם השקת בית הדין המנהלי, השר לוין טען כי ההליכים בעבירות תעבורה יתייעלו ויתקיימו בנוחות באמצעות ממשק דיגיטלי, לדעתו התייעלות היא כאשר דיון בין הנהג המערער על דוח לבין הדיין יתנהל מאחורי מסך זום.
מנגד, עו"ד אברהם ג'אן, אחד מעורכי הדין הוותיקים והמוערכים בתחום דיני התעבורה, מסביר כי העברת רוב התיקים לבית דין מנהלי במקום בתי המשפט, תפגע באופן משמעותי ביכולתם של הנהגים להגיע לזיכוי או להרשעה בסעיף עבירה מופחת, בשל אופי התנהלות ההליך הדיגיטלי. לדעתו, ההליך המנהלי יהפוך לסרט נע של קנסות ונקודות.
בדרך, רוב ההגנות שהיו קיימות לנהגים בהליך תעבורתי-פלילי בבתי המשפט מצטמצמות, מסביר עו"ד ג'אן.
בעוד שמערכת המשפט משווקת את העברת התיקים לבית דין בזום כ"התייעלות טכנולוגית", בפועל המדינה שינתה דרמטית את מאזן הכוחות – לרעת הנהג הקטן, שמבקש לבטל את הדו"ח והנקודות או להקטין את הקנס; ולטובת המדינה, שמבקשת להעשיר את קופתה בהליך ביורוקרטי דיגיטלי.
המלכוד – מדוע סיכויי ההרשעה נוסקים?
ביטול מוסד הסדרי הטיעון – המשא ומתן המוכר נעלם
בשיטה הישנה, היו לנאשמים זכויות ולכן התנהל שיח בין התביעה להגנה. התובעים המשטרתיים היו פוגשים את הנהגים או את עורכי דינם מחוץ לאולם או בתוכו ועורכי הדין ידעו "לסגור עסקאות": הנהג מודה בעבירה קלה יותר והתביעה מוותרת על נקודות או מפחיתה את הקנס.
ברפורמה החדשה בבתי הדין המנהליים, מסביר עו"ד ג'אן, הפגישה הפרונטלית בין עורך הדין לתובע המשטרתי אינה קיימת. הדיון מול הדיין הוא מקוון, ממוקד וקצר מאוד. אין זמן או פלטפורמה למשא ומתן על הסדרי טיעון. המערכת המנהלית בנויה כך שהיא דנה בהפרה כפי שמופיעה בדו"ח, ללא מרחב תמרון לשיח מקדים עם התביעה.
ה"אנושיות" של המיקוח נעלמת.
בעבר, עורך דין מקצועי ומוכשר היה יכול לנצל את העומס ולזהות מחדלים של התביעה בתיק, כדי להגיע לפשרה עם התובע המשטרתי בשיטת "תן וקח".
כעת, כשהדיון נערך בהיוועדות חזותית, מול מצלמה ובזמן קצוב מראש, יש רק מסך, דיין, והחלטה מהירה.
רף הוכחה מנהלי מול פלילי – חובת ההוכחה עוברת לנהג
בבית משפט שלום לתעבורה חובת ההוכחה היא "מעבר לכל ספק סביר", כמו בהליך פלילי. מדובר ברף גבוה מאוד שדרש מהמשטרה להוכיח שהנהג אשם ברמה כמעט ודאית.
בבית הדין המנהלי על פי כללי הרפורמה, מסביר עו"ד ג'אן, מכיוון שמדובר ב"הפרה מנהלית", הכללים משתנים.
בתי דין מנהליים נוטים להסתמך על חזקת התקינות של פקיד הציבור – השוטר שרשם את הדו"ח – הליך שבו הדו"ח של השוטר מקבל אוטומטית מעמד של מסמך מנהלי תקין.
הנהג הוא זה שצריך להוכיח שהדו"ח שגוי – ולא המדינה צריכה להוכיח שהדוח נכון. היפוך הנטל אל הנהג המערער, מעלה משמעותית את אחוזי ההרשעה.
המערכת החדשה תהפוך את הנהג למי שצריך להוכיח את חפותו אל מול "חזקת התקינות" של השוטר, מה שיוצר חוסר איזון מובנה.
"סרט נע" דיגיטלי וצמצום הייצוג המשפטי האפקטיבי
זהו השינוי המשפטי העמוק ביותר. עורכי דין לתעבורה יודעים לנצל פרצות בחוק הפלילי, כדי להוציא את הלקוח שלהם זכאי, או עם עונש מזערי.
ברגע שההליך הופך לפרוצדורלי מנהלי, הכלים המשפטיים הללו הופכים פחות רלוונטיים. המדינה למעשה יצרה מסלול שבו קשה מאוד "להילחם בשיטה".
עו"ד ג'אן מסביר שעד היום, המשפט הישראלי התייחס לדו"ח תנועה כאל מעין "כתב אישום בזעיר אנפין".
הנהג היה נהנה מחומת הגנה של נאשם בפלילים – והמערכת נדרשה לעמוד בסטנדרטים מחמירים של הוכחה.
עורך הדין של הנהג היה יכול לחקור נגדית את השוטר שרשם את הדוח ולהביא עדי הגנה מטעמו – זהו הליך ראייתי בסיסי.
הרפורמה של לוין מנתצת את התפיסה הזו. המדינה אינה מאפשרת עוד בירור מעמיק של הראיות, והופכת את הדיון המשפטי לטכני בלבד.
עו"ד ג'אן: "בניגוד לבית משפט שלום – בית הדין החדש דן לפי כללי המשפט המנהלי, כלומר בוחן את "סבירות ההחלטה" של מתן הדו"ח, ולא מנהל הליך ראייתי שמטרתו בירור לעומק של אמיתות העובדות.
"למשל, בתיק שניהלתי, בחור שקיבל דו"ח על נהיגה במהירות גבוהה במכונית מרצדס ניהל משפט.
"השופטת שמעה עדי תביעה ואז שמעה את הנאשם ועוד עדת הגנה, ובסופו של דבר החליטה לזכות את הלקוח, בזכות ההתרשמות מהעדים ומהחקירה הנגדית.
"הוכחנו שהשוטר התרשל באופן הפעלת מד מהירות הלייזר".
הוכחה כזו, הנובעת מחקירה פרונטלית של העדים, לא תתאפשר עוד בהליכי בית הדין המנהלי.
במקרים חריגים, השוטר שרשם את הדו"ח יתן עדות – אך לא בבית הדין ולא פרונטלית מול הדיין ומול עורך הדין של הנהג.
השוטר יעיד ממשרדי התביעה בוידאו, במסגרת תפיסת "ההליך המהיר".
עו"ד ג'אן מסביר כי במתווה הזה, המדינה מונעת בירור כשלים וטענות ראייתיות של ההגנה – אבל מדובר ביותר מכך:
הדיין אינו יכול להתרשם מ"אותות האמת" (או שקר) של עדי תביעה, אם אלו אינם מופיעים לפניו באולמו כמו בבית משפט.
עצם המעבר ל"דיון דרך מסך" יוצר מרחק דיגיטלי, שפועל לרעת הנהג המערער ולטובת "חזקת התקינות המנהלית".
בתקציב שהוקצה ליישום החוק היתה יכולה המדינה להגדיל את תקני השפיטה, אבל הרפורמה מאפשרת למדינה להרוויח פעמיים, על חשבון הנהגים.
פעם אחת גבייה מהירה של קנסות, ופעם שנייה כמסע יחצני של הרפורמה לפיו מערכת המשפט באה להקל על האזרח שלא ייאלץ עוד להגיע לבתי המשפט, מה גם שייחסך ממנו רישום פלילי.
"למעשה הכל פייק באיצטלה של התייעלות ושמירה על חיי אדם", מסכם עו"ד ג'אן: "בהליך המנהלי כאשר אין דיון פרונטלי, אין עדים, אין חקירה נגדית ואין גם שיח בין התביעה להגנה – ה'ספק סביר' נעלם.
"בשורה התחתונה, המדינה רצתה לחסוך הליכים מורכבים שהתנהלו בבתי המשפט, ואולי להכניס יותר כסף מדוחות, אבל זכויות וניהול מדינה דמוקרטית עולים כסף.
"מדינה שמבקשת להגביר את כוחה על חשבון ניהול הליך הוגן – מצמצמת את הדמוקרטיה".
