בפסק דין מפתיע, החליט הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, לזכות את בלאל סארה, צעיר בשנות השלושים בחייו, מעבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום.
תזכורת: ב-23 בפברואר 2023 הוגש כתב אישום נגד סארה, שבו יוחסו לו עבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט.
על פי כתב האישום, ב-5 בינואר 2023 נמצאה גופתו של אודי שטרן ז"ל בדירתו בצפת, לאחר שנגרמו לו חבלות ראש חמורות באמצעות מוט ברזל. לטענת המאשימה, סארה השתמש במוט הברזל כדי להכות את המנוח במהלך עימות ביניהם.
המאשימה, באמצעות עו"ד דזירה ברבארה, ביססה את גרסתה על עדותו של אודי דימרי, עד הראיה היחיד שהיה נוכח בשעת העימות בין הנאשם לבין המנוח. דימרי הוא חבר משותף של שניהם.
ראיות שנאספו מזירת האירוע וחוות דעת מומחים שאותם העידה התביעה, הצביעו – לטענת המאשימה – על כך שהפגיעה בראשו של שטרן היא שגרמה למותו.
המאשימה הדגישה כי סארה נמלט מהזירה, השמיד את מכשיר הטלפון שלו וניסה לשבש מהלכי חקירה, מתוך הבנה שהוא ייעצר בגין המעשה.
עו"ד ברבארה טענה במהלך הדיון: "הנאשם היכה את המנוח בראשו במוט ברזל, מתוך כוונה לפגוע בו באופן שיכול היה לגרום למותו. ההתנהגות של הנאשם לאחר האירוע, לרבות השמדת הטלפון הנייד ובריחתו מהזירה – מעידה על מודעות מלאה לחומרת מעשיו".
את הנאשם ייצגו עורכי הדין זוהר ארבל וטל אטיאס ממשרדו. הם טענו, כי סארה פעל מתוך הגנה עצמית, לאחר שהותקף על ידי המנוח באלימות קשה, כולל שליפת סכין ואיומים על חייו. סארה העיד, כי לא הייתה לו ברירה אלא להכות במנוח כדי להגן על עצמו. עוד טען כי המכה כלל לא הייתה באמצעות מוט ברזל אלא במקל עץ.
עו"ד ארבל טען: "מדובר בהגנה עצמית ברורה. המנוח שלף סכין ואיים על חייו של הנאשם. המכה שניתנה הייתה לצורך הצלת חייו בלבד".
הרכב השופטים במחוזי נוף הגליל-נצרת, בראשות השופט סאאב דבור ולצידו: רננה גלפז-מוקדי ועינב גולומב, הבהיר כי עבודתה של המאשימה לא הצליחה להביאם להכרעה חד משמעית, שמותו של המנוח נגרם, מעבר לכל ספק סביר, בגלל המכה שספג מידי סארה.
השופטת רננה גלפז-מוקדי כתבה בהחלטתה: "הראיות שהובאו על ידי המאשימה יצרו ספקות ממשיים באשר לסיבת המוות. הקשר הסיבתי בין המכה לראשו של המנוח לבין מותו – לא הוכח במידה הנדרשת. לא ניתן היה לקבוע באופן חד משמעי כי פעולתו של הנאשם היא שגרמה למוות. די בספקות אלו כדי להוביל לזיכויו של הנאשם מעבירת הרצח."
עוד הוסיפה: "הימלטותו של הנאשם מהזירה אכן מעוררת סימני שאלה, אך אין בכך די כדי לבסס הרשעה בעבירת רצח. יש לבחון כל ראיה לגופה ולהבין את ההקשר הרחב בו נעשו המעשים."
השופט סאאב דבור התייחס בהחלטתו למרכזיותו של עד הראיה בטענות המאשימה: "אין די בעדות של עד עוין כבסיס להרשעה בעבירת רצח. יש להציג תשתית ראייתית מוצקה וברורה, דבר שלא הוכח במקרה זה."
בנוסף לכך, השופטת עינב גולומב ציינה: "לא ניתן להתעלם מהסתירות בעדויות המרכזיות של העדים, המעלות ספק באשר למה שהתרחש באמת בזולה באותו לילה. הסתירות מעלות ספק סביר שאינו מאפשר הרשעה בעבירת רצח."
בסיכום ההכרעה, כתבה השופטת רננה גלפז-מוקדי: "משלא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי פעולתו של הנאשם הייתה הגורם הישיר והבלעדי למותו של המנוח, ומאחר והיו סתירות מהותיות בעדויות המרכזיות שהוצגו, אין אפשרות לבסס הרשעה בעבירת רצח. במצב דברים זה, בית המשפט אינו יכול להימנע מקביעת זיכוי מוחלט."
השופטים לא פסלו את טענת ההגנה וציינו: "הימלטות הנאשם מהזירה אינה מעידה בהכרח על אשמה, אלא יתכן ונבעה מבהלה ואובדן עשתונות. במקרים אלו יש לנהוג במשנה זהירות ולא לקפוץ למסקנות חפוזות."
סנגורו של סארה, עו”ד זוהר ארבל, מסר: “זהו יום חשוב למערכת המשפט. הכרעת הדין הזו איננה רק ניצחון של סניגור ושל נאשם, אלא בראש ובראשונה ניצחון של עקרונות יסוד: של הספק הסביר, של ההגנה העצמית ושל החובה המוסרית והמשפטית להכריע לפי הראיות ולא לפי תחושת בטן. בית המשפט הוכיח כי גם במקרים הקשים והמורכבים ביותר, אפשר וצריך להגיע לחקר האמת – ולהוציא זכאי בדין, כאשר זהו הצעד הצודק והנכון.
"הזיכוי, בתיק שבו יוחסה לנאשם העבירה החמורה ביותר בספר החוקים, נחשב לחריג במערכת המשפט הישראלית, הן בשל מורכבות העובדות, הן בשל אורכו של ההליך, והן בשל התקופה הממושכת בה היה סארה במעצר. הכרעת הדין מדגישה את חשיבותה של זהירות יתרה מצד המדינה בהגשת כתבי אישום חמורים, במיוחד כשמדובר בחירותו של אדם ובמשפט שעשוי להסתיים במאסר עולם.״
