נדחתה עתירה נוספת של בעלי מתחם ירקונים להכשרת פעילות מסחרית

שתף כתבה עם חברים

עמוס לוזון ושותפיו לפאואר סנטר שנסגר עתרו לבטל את הכרזת הקרקע כחקלאית. בית המשפט גיבה את החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שלא הוצגו תכניות וכי "אין לעודד עבריינות בנייה"

עצים במרכז קניות זו לא חקלאות. פאואר סנטר

עמוס לוזון ושותפיו למתחם ירקונים, לוי שטרית, אפרים מאיר (הילת השרון) והכשרת הישוב, שוב נכשלו בניסיונם לקבל היתר להפוך את הקרקע במרכז הקניות לשימוש מסחרי. בית משפט מחוזי מרכז דחה בשבוע שעבר את עתירת השותפים נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שדחתה ביוני 2018 את בקשתם לביטול ההכרזה על הקרקע במרכז הקניות כחקלאית.

ביולי 2012 הורשעו בעלי המתחם בבנייה בלתי חוקית, הוטל עליהם קנס של 15 מיליון שקלים, וניתן צו הפסקת שימוש שהורה על סגירת המתחם ופינויו ביולי 2015. בעלי המתחם עיכבו את ביצוע ההחלטה, וניסו לבטלה בכל דרך משפטית אפשרית. לבסוף, מרכז הקניות נסגר לפי הודעתם בינואר 2019.

עם זאת, לוזון ושותפיו לא ויתרו על ניסיונם להכשיר את חידוש הפעילות המסחרית במקום, וביקשו מהמועצה הארצית, בתמיכת עיריית פתח תקוה, לבטל את ההכרזה על הקרקע כחקלאית. זאת לאור מסמך תכנוני שהוכן בוועדה המקומית התומכת בפיתוח הקרקע למסחר ופנאי.

ואולם, המועצה הארצית לתכנון ובנייה וגוף המשנה, הוועד לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ), דחו את הבקשה מאחר שהמסמך התכנוני שהציגה העיריה אינו בעל תוקף משפטי מחייב, וטרם תורגם לכדי תכנית מאושרת. על פי תכניות המתאר הארצית והמחוזית הקיימות, השטח עליו נבנה מרכז הקניות אמור להיות חלק מפארק מטרופוליני פתוח במרחב נחל הירקון.

המועצה הארצית ציינה כרכיב נוסף בהחלטתה לאי שינוי ייעוד הקרקע, את המסר של אי עידוד עבריינות בנייה. "המדובר במבנה מסחרי שנבנה על בסיס היתרים שהוצאו שלא כדין, בנייתו הושלמה בניגוד לצו הפסקה מנהלי, והוא פעל למעלה מ-15 שנה על קרקע חקלאית מוכרזת", נכתב. "ביטול ההכרזה החקלאית על השטח, קודם לאישורה של תכנית בשטח, עלולה להעביר מסר שגוי למוסדות התכנון המקומיים ולבתי המשפט".

השופט מנחם פינקלשטיין

בעלי המתחם עתרו נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורכי הדין אלקס הרטמן ואמיר כספרי. השופט מנחם פינקלשטיין דחה כאמור את העתירה, וקבע כי החלטת המועצה הארצית והוועד לשמירה על שטחים פתוחים, סבירה ומבוססת משפטית. לדבריו, לו השיקול של "אי עידוד עבריינות בנייה" היה היחיד או המכריע לביסוס ההחלטה, היה מקום להתערב, אולם מדובר בשיקול נוסף לעניין התכנוני, ובכך אין פסול.

עם זאת, הן בית המשפט והן המועצה לא סגרו את הדלת בפני שינוי ההחלטה בעתיד, לאחר השלמת הליכי התכנון ואישור תכנית מתאר מקומית חדשה. "עמדת המשיבות שלפיה המסמך התכנוני לא שינה את ייעוד הקרקע, מקובלת עלי", כתב השופט פינקלשטיין. "המועצה הארצית קבעה כי נכון לעת הזו יש להותיר את ההכרזה החקלאית על כנה, עד לאישור תכנית ראשונה לבינוי בשטח, ולנוכח עמדתה שהמסמך התכנוני אינו בעל מעמד מחייב. סבור אני כאמור כי מדובר בהחלטה סבירה". העותרים חויבו בהוצאות בסך 35 אלף שקלים.

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *