האם כל מסיבת טבע צריכה רישיון? בשאלה זו דן בית משפט השלום בכפר סבא. המשטרה האשימה תקליטן שאירגן מסיבה בשטח אש, ביער קולה ליד שוהם, בניהול עסק ללא רישיון. המארגן טען שזה אירוע פרטי, חד פעמי, ולא למטרות רווח. השופט דרור קלייטמן זיכה (13 במאי) אותו, וקבע שגם אם הרוויח מהמסיבה, לא די בכך כדי להרשיעו.
במסיבה, שנערכה לפני שנה, השתתפו כ-150 אנשים. המארגן הוא מוזיקאי, יוצר טכנו, והוא פרסם בפייסבוק את האירוע שבו הופיעו די.ג'ייס נוספים. בשבת בשש בבוקר פשטו שוטרים על המקום וסגרו את המסיבה, ותפסו אצל המארגן שני גרם קוק וגראס. לטענת המשטרה, ה"עסק" היה טעון רישוי מסוג של דיסקוטק או גן אירועים, מאחר שהחוגגים נהנו ממוסיקה במערכת הגברה ואלכוהול בכמות מסחרית.
סנגורו של הנאשם, עו"ד אבי אודיז, טען שלא נדרש שום רישיון עסק. מדובר ב"מסיבת כובע", אירוע חברתי שהתשלום בו הוא וולונטרי, כשמישהו עובר עם כובע בין המשתתפים, וכל אחד שם סכום לפי בחירתו. האירוע עובד באופן כך כשהמשתתפים הם בדרך כלל מאותו חוג חברתי או שיש ביניהם קירבה מסוימת. "לא מדובר במסיבה של אלפים, אלא בחוג מצומצם יחסית", הסביר עו"ד אודיז, "וחוץ מזה, זה האירוע הראשון שעורך הנאשם, זה לא עיסוק שמפרנס אותו".
המשטרה חשבה אחרת. עו"ד אליעזר שולץ, התובע, ניסה להוכיח שכל הסימנים מצביעים שמדובר בעסק. "הנאשם עבד ותכנן את המסיבה במשך כמה חודשים", הסביר. "לא מדובר באירוע ספונטני, אלא בתכנון ארוך טווח שהוא אחד הסממנים של עסק. הנאשם הוא מוסיקאי, מכך הוא מתפרנס. למקום הגיע טנדר עמוס ארגזי אלכוהול, והיה אמבולנס. מדובר במסיבה עסקית לכל דבר".
המארגן הסביר בחקירתו במשטרה: "באים לאירוע, וכל אחד תורם את חלקו. חבר בא ומביא ציליה, חבר של חבר שאני לא מכיר הביא אלכוהול. אני שילמתי 6500 שקל להגברה". החוקר ממשטרת ראש העין היקשה: "מסיבת כובע זה שם אחר לתשלום. אתה יכול לקרוא לזה בעוד מאה שמות. זו גביית כסף מאנשים על שירות שאתה מספק, מוזיקה, אלכוהול ומסיבה. חבר מתנדב להביא בחינם טנדר מפוצץ באלכוהול?".
הנאשם: "זה לא בדיוק בחינם, רוכשים ביחד".
עו"ד שולץ: "אני אומר לך שארגנת את מסיבת הטבע הזו בלי אישורים, למטרות רווח, ולא כמו שאתה מציג למטרות אהבה וכיף".
עו"ד אודיז הדגיש בבית המשפט כי אין ראיות לקיום עסק. "המסיבה דומה לקבוצת חברים המתארגנת יחד לבילוי משותף, וכל אחד תורם לכיסוי ההוצאות". גם השופט קלייטמן חשב כך. "המאשימה לא הוכיחה כי מדובר במסיבה שנערכה לצרכי רווח, ולא נסתרה טענת הנאשם כי ארגן את המסיבה אך עלותה מומנה בהשתתפות מרצון של מי שהיה מעוניין. אך גם אם הייתה מוכיחה המאשימה כי לנאשם היה רווח, לא היה די בכך על מנת להרשיעו".
השופט ציטט את ההגדרה המילונית של עסק: "מפעל מסחרי שאדם עוסק בו בקביעות". "משמעותם הפשוטה של המילים יעסוק בעסק", הוסיף השופט, "אינה תואמת ארגון אירוע חד פעמי". לדבריו, ניתן להשוות את המסיבה לאירוע רב משתתפים שנערך בבית פרטי.
בית המשפט ציטט בהרחבה מפסיקה קודמת שהביא עו"ד אודיז, הקובעת כי אין לחייב ברישיון עסק אירוע חד פעמי. "מקומות רבים משמשים אכסניה חד פעמית לשמחה או לאירוע, בין שהדבר נעשה בתשלום כחלק מפעילותו העסקית של המקום, ובין שלא בתשלום", כתב השופט. "היעלה על דעתו של מאן דהו לומר כי בית פרטי או מוסד המארח אירוע הופך להיות 'אולם שמחות' או 'גן אירועים'? אמנם גם במקרים מסוג זה, של אירוע רב משתתפים, יש חשיבות להבטחת תנאי תברואה ותנאים בטיחותיים. למרות זאת, אין מחלוקת כי אין צורך ברישיון עסק לשם קיום אירוע חד פעמי.
"אין באמור 'להכשיר' את שנעשה במסיבה המתוארת בכתב האישום. קיום אירוע במקום המוגדר כשטח אש, ללא תיאום מראש על מנת להבטיח את שלום המשתתפים, הינו פסול. על הרשויות לפעול בהתאם לכלים המצויים בידן, אולם חוק רישוי עסקים אינו המסגרת המתאימה לכך".
בוא נגיד שבן אדם רוצה לעשות הכל לפי החוק, יש דבר כזה שאפשר ללכת ולקבל רישיון עסק למסיבות טבע? בטוח שאין, אז מה מבלבלים את המוח? תנו לאנשים לחיות.
ודבר נוסף, אם המשטרה הייתה סבלנית והיה לה קצת יותר תחכום, היו עוקבים אחרי המסיבות האלה ותופסים אותם על חם …כל המסיבות האלה המטרה שלהם למעשה זה למכור אקסטזי למבלים