פרקליטות מחוז מרכז הודיעה לועדת השחרורים המיוחדת שדנה באסירי עולם כי היא מסכימה לשחרורה המוקדם של סימונה מורי, שנשפטה ל – 28 שנות מאסר בגין רצח בן זוגה ועד כה ריצתה 22 שנה מאחורי סורג ובריח.
סימונה מורי היתה בת זוגו לחיים של שלום רחבי ובני הזוג גרו עם שני ילדיהם בדירה ברחוב המחרוזת ביפו. על פי הנטען בכתב האישום, פרצו בחודשים שקדמו לרצח סכסוכים בין בני הזוג, ובאותה תקופת התפתח קשר רומנטי בינה לבין האזרח הקולומביאני ג'ון ולנסיה.
על פי הנטען, בחודש נובמבר 1996 סימונה מסרה לג'ון סכין שהיה ברשותה. אותה עת שהה ג'ון בהוסטל, וביום 11.11.96 קבעה עימו סימונה להגיע אליה ובידו הסכין. סמוך לחצות של אותו יום ירדו סימונה ושלום למחסן הנמצא בקומת הקרקע של הבנין, ואותה עת ניצב לא הרחק משם ג'ון וצפה בהם. לאחר מכן נכנס ג'ון למחסן, ובנוכחותה של סימונה הוא דקר את שלום 14 פעמים, בראש, בצוואר, בעורף, בגב, בכתף, ובקדמת בית החזה משמאל. כתוצאה מהדקירות נגרם מותו של שלום. השניים הורשעו ונגזרו עליהם מאסרי עולם. השניים היו מנותקים בתחילת הדרך אולם בשלב מסויים חודש בינהם הקשר במסגרת שב"ס, עד שבשנת 2008 הם אף נישאו וזכו לקיים מפגשי התייחדות מאחורי הסורגים, אחת לתקופה מסוימת.
בחודשים האחרונים ניהלו בני משפחתה מאבק ציבורי ומשפטי לשחרורה וסיפרו על התעללות קשה שעברה על ידי המנוח בשנים שקדמו לרצח. הפרקליטות קיבלה את בקשתה של מורי, שמיוצגת על ידי עו"ד אריה שרעבי, והציגה בפני ועדת השחרורים את הסכמתה. "לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה ושקילת מכלול השיקולים כמתחייב משחרור מוקדם של אסירת עולם", ציינו בפרקליטות. "עמדת הפרקליטות בתיק זה נקבעה תוך שימת לב לעמדתה של ועדה בינמשרדית למניעת אלימות במשפחה של שב"ס ומשרד הרווחה שממליצה על שחרורה המוקדם. כמו כן, ישנן חוות דעת טיפוליות אשר מלמדות על הליך טיפולי משמעותי (קבוצתי ופרטני) שעברה האסירה בין כותלי הכלא ושהוביל להפחתת מסוכנותה". עוד ציינו בפרקליטות כי "הפרקליטות מסכימה לשחרורה המוקדם של האסירה לאור תוכנית הטיפול שמציעה הרשות לשיקום האסיר, המצאות האסירה באגף פתוח של שיקום קבוצתי והתחשבות באינטרס הציבורי של שיקום ומתן הזדמנות למי שריצתה את עונשה במשך שנים רבות ועמדה בכל הפרמטרים הקבועים בחוק".
בדף הפייסבוק של מטה המאבק לשחרורה של מורי נכתב: "סימונה מורי היא אישה חופשית ותחגוג את ראש השנה בבית! אנחנו כותבות את זה בדמעות, פה מחוץ לבית המשפט. 22 שנים מאוחר מדי, היא חוזרת לילדיה ולנכדיה שנולדו בזמן הזה. אנחנו מאחלות לסימונה התאוששות מהירה, וחיים טובים, מלאים ומאושרים מכאן והלאה. קשה לקרוא לרגע הזה צדק. השנים שנגזלו ממנה ומילדיה לא יחזרו, אבל זה בהחלט סופו של העוול. ההתעוררות האזרחית בנושא הזה מוכיחה את השינוי הגדול שעברנו ביחד. לא נסכים להפקיר אף אישה עד שתדחק לפעול מהגנה עצמית, ובטח שלא נסכים שאף אחת תיענש כי חייה הופקרו".
יו"ר נעמת, חגית פאר, מסרה בתגובה לשחרור: ״הצדק נעשה גם אם באיחור רב. סימונה חיה בכלא עוד לפני שנכנסה לשערי בית הסוהר וחוותה אלימות פיזית ונפשית שנמשכה שנים ארוכות. חייה בבית היו גרועים לא פחות מאלו בבית הסוהר. מדובר במקרה טראגי ועצוב- הנחמה היא שסופסוף סימונה תצא לחיים חופשיים מאלימות והתעללות. זה הוא מסר חשוב מאד של ועדת השחרורים, גם אם כאמור הגיע באיחור״
