מעט לפני שמלאו לו 18, חיים (שם בדוי) טס עם חברתו לחופשה בפריז, שם קיבל שלוש אריזות ובהן כ-40 אלף טבליות MDMA אותן הסתיר במזוודתו. בני הזוג שבו ארצה ב-5 בנובמבר 2017, ועם הגעתם לנמל התעופה בן גוריון נבדקו מזוודותיהם. האריזות עם כדורי סם המסיבות נמצאו במזוודתו של חיים והוא נעצר.
בסיום חקירת המשטרה הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בו נטען כי חיים שימש כבלדר עבור אדם אחר שזהותו אינה ידועה.
מעל ראשו של חיים ריחף עונש מאסר ממושך, אך אין זה דבר שהוא אינו רגיל אליו: כאחד מ-16 נפשות במשפחה מרובת ילדים בדרום תל אביב הוא גדל בעולם שבו חלק מאחיו הבוגרים הם עבריינים רצדביסטים, חלקם ריצו מאסרים בפועל וחלקם יושבים בכלא כיום. סנגוריו של חיים, עורכי הדין שחר חצרוני ותמיר סננס, ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני, לקחו את הרקע המשפחתי הקשה של הלקוח הצעיר שלהם וניסו להציע להפיק ממנו יתרון חיובי באמצעות תוכנית שיקום יוצאת דופן שמיועדת לצעירים בני גילו שנולדו לתוך מציאות של פשע ועבריינות.
בתחילת הדרך, הסנגורים הגיעו להסדר שגרתי עם פרקליטות מחוז מרכז: התביעה תטען לעונש מקסימום של 64 חודשי מאסר, ואילו הסנגורים יטענו לעונש באופן חופשי.
כך, בדיון שהתקיים שנה לאחר המעצר ב-21 באוקטובר 2018 הודה חיים במיוחס לו והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן. לאחר מכן הוא נשלח לשירות המבחן שהכין שני תסקירים: הראשון בדצמבר 2018, בו הביע שירות המבחן סוג של יאוש מהנער ולא המליץ על טיפול כלשהו, אולם בתחילת חודש מרס 2019 הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף שבו ציין כי חיים השתלב ביחידה לטיפול בהתמכרויות שמדריכיה הצביעו על מוטיבציה גבוהה להשתקם, ועכשיו שירות המבחן המליץ על עבודות שירות.
אבל תחילתה של הדרמה הגדולה בתיק החמור הזה נרשמה ב-10 למרס 2019, המועד שבו היו אמורים להישמע הטיעונים לעונש. נציגי הפרקליטות דרשו לגזור על חיים עונש מאסר ממושך בנימוק שלנוכח חומרת העבירות אין מקום להתחשבות חריגה. מנגד, רגע לפני שהסנגורים היו אמורים להשמיע את טיעוניהם הם ביקשו להעלות אל דוכן העדים את משה (מושיק) וולף, מנהל מכינת "אשר רוח בו", המטפלת בנערים בסיכון המעוניינים להתגייס לצה"ל.
השופטת מיכל ברק נבו שמעה את וולף ובאופן חריג למדי החליטה לאחר עדות זו לעצור את הדיון, וכדבריה – לאפשר לנאשם "סיכוי להשתלב במכינה ולהשתקם".
בשלושה דיונים שהתקיימו בשנה שחלפה מאז ההחלטה החריגה הזו, השופטת שמעה ממקור ראשון על התקדמותו של הנאשם בשיקום – מהנאשם, מהמדריך במכינה וגם מוולף עצמו, שסיפר לבית המשפט על התקדמותו של חיים במכינה, אבל גם על "הנפילות" שהיו לו במסגרתה. "אישיותו מורכבת ויש בה מהכל", כתב וולף בחוות דעת אותנטית וכנה לבית המשפט, "הוא במאבק של (חיים) החדש מול הישן, של העבריין מהשכונה מול המנהיג החיובי… החלטה של בית המשפט תיתן רוח גבית לניצחון של אחד מהם… על בית המשפט להחליט מה נכון לחברה שבה ניסה לפגוע ומה נכון לו עצמו לטווח ארוך וקצר, ולמעשה לברר אם לאור התנהלותו מגיעה לו עדיין הענישה למען יראו וייראו, או למרות ההתהלות – השיקום הוא הכיוון…".
אתמול (ראשון, 29 מרס), התקיים דיון הטיעונים לעונש. מפתיע או לא, עו"ד דנה אלון מהפרקליטות הצטרפה הפעם לבקשת הסנגורים וביקשה לגזור על חיים תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כמו גם קנס כספי משמעותי וצו מבחן למשך שנתיים. הסנגורים ביקשו גם הם להתחשב ב"הליך ממשי, יוצא דופן, המצדיק את הסטייה המשמעותית ממתחם העונש הראוי".
חיים, אוטוטו בן 22, אמר בדבריו האחרונים לפני העונש, כי דווקא בימי משבר הקורונה הבחין בשינוי העצום שחל בו מאז החל ההליך הפלילי נגדו. הוא התרגש כאשר סיפר שאחיו הצעירים אמרו לו שהם גאים בו והוא מהווה עבורם דוגמה, והוסיף בכנות כי אינו יודע מה צופן העתיד, אך הוא מתכוון לעשות הכל כדי ללכת בדרך אחרת מזו שהתרגל אליה. "בחרתי בלהיות בן אדם ושום עונש לא יזיז אותי מהדרך הנכונה לעבר המטרה שלי – גיוס לצה"ל", אמר שוב בבית המשפט.
וולף, מנהל המכינה, ציין בחוות דעתו הסופית כי לא חתם על תעודת סיום המכינה של חיים. לדבריו, יעשה זאת רק לאחר שזה יסיים לרצות את העונש שייגזר עליו על ידי בית המשפט. עם זאת, הוא אמר: "אם דעתי נחשבת בהקשר לזה, אזי לדעתי נכון יהיה להוריד מעליו את המאסר בפועל שיבטיח בוודאות שמי שייצא מהכלא בעוד חמש וחצי שנים, יהיה עבריין כבד שהצבא לא יהיה אופציה עבורו והחברה תהיה ברובה נעולה בפניו כ'אסיר משוחרר'… ולהניח על השולחן עונש מאסר בצורה של עבודות שירות. להוסיף לכך גם קנס כספי משמעותי שיצריך ממנו הן לעבוד ולשרת את הציבור, והן לעבוד ולתרום את הכסף למוסד או עמותה כלשהם. כך המדינה תשיג כמה דברים: השיקום עדיין יהיה ריאלי, הצבא עדיין יהיה רלוונטי, עבודות שירות יביאו לידי ביטוי את החמלה וההזדמנות שניתנת לו על ידי בית המשפט מחד ואת הענישה מאידך, שמבטאת את זעם החברה בה ניסה לפגוע ואת כעסם של החניכים בהם פגע בהיותו במכינה. ודבר אחרון – הדבר יהווה מבחן לאמיתות דבריו לגבי רצונו להתגייס לצה"ל".
בגזר הדין, השופטת ברק נבו סקרה באריכות את סיפורו של חיים, מהיום בו נסע לפריז עם חברתו ושב מעיר האורות כבלדר סמים, ועד לרגע הטיעונים לעונש. "יש כאן סיכוי ממשי שראוי להיתלות בו, לכך שהנאשם ייפרד מעולם העבריינות ויהפוך לאדם מועיל ומעורה בחברה", ציינה השופטת בסיכום דבריה, "הנאשם חפץ להיות קו פרשת המים בין אחיו העבריינים לאחיו הקטינים, בתקווה שאלה יראו את דרכו ויקחו דוגמה ממנו ולא מהאחים הגדולים יותר. שירות המבחן ציין כי הנאשם מרגיש אחריות 'לשבור את הרצף' ולהוות דוגמה לאחיו הצעירים לניהול חיים אלטרנטיביים, תוך השתייכות לחברה".
"דומני", הוסיפה השופטת, "כי מדובר בכוח מניע חזק, תמריץ ממשי, ואם יצליח הנאשם במשימתו, אזי תינצל לא רק נפש אחת בישראל, ולא על דרך המליצה".
לבסוף, השופטת גזרה על חיים תשעה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 10,000 שקל. היא גם קבעה כי יהיה נתון לפיקוח שירות המבחן במשך שנתיים.
עורכי הדין חצרוני וסננס מסרו בתגובה: "אנו שמחים כי בית המשפט קיבל טענותינו והעדיף את שיקומו של הנאשם על פני כליאתו".
מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי) נמסר בתגובה לגזר הדין: "הפרקליטות סבורה כי במקרים המתאימים, כשנאשם עושה מאמץ אמיתי לעלות על דרך הישר וניתן לראות שהוא עבר כברת דרך משמעותית בתהליך השיקום, וכשהפרקליטות מזהה כי קיים פוטנציאל שייצא מאורח החיים העברייני ויהפוך לאזרח תורם לחברה, יש לאפשר לו להשלים את הליך השיקום. כך האינטרס הציבורי יוגשם בצורה הטובה ביותר. מקרה זה הינו אחד מהמקרים הללו והינו חריג ויוצא דופן ולכן, הפרקליטות נרתמה להליך שיקומו של הנאשם".
