תיק איבגי: מגרסת הנאשם על חיבוקים חברותיים ועד להרשעה על ליטוף בגב

בית משפט השלום בחיפה הרשיע את השחקן משה איבגי בשתי עבירות של מעשה מגונה באשת הפקה. איבגי זוכה מאישומים של מעשים מגונים והטרדה מינית שיוחסו לו בקשר לשלוש מתלוננות נוספות. במהלך עדותו בבית המשפט אשר ניתנה בדלתיים סגורות, וקטעים ממנה מתפרסמים לראשונה, איבגי הגדיר עצמו כ"אדם חם, מחבק ומנשק", אך טען כי המתלוננות שיקרו ועשו שימוש בשמו כדי לקדם אג'נדה של תנועת ME TOO. כשהתבקש להסביר איך שלוש מתלוננות, שאין ביניהן קשר, היפנו אליו אצבע מאשימה, הוא השיב כי הוא משמש מטרה כדמות מפורסמת. לתלונות יש גם מניע כספי, הוסיף, הקשור בתביעות.

"האווירה על סט צילומים שונה לחלוטין מעבודה במשרד או כל מקום אחר", טען איבגי. "בקולנוע ובתאטרון, גם כאשר ההיכרות שטחית, היא נחשבת לקרובה ומקובל להתנשק על השפתיים". הוא הוסיף כי מגע והערות מבודחות על הסט בהקשר חברי, של צחוק, נחשבים לגיטימיים. לדבריו הוא מתבייש במעמד, והטענות שהושמעו מאז תחילת שנת 2016, כי הוא 'עבריין מין סדרתי' – שינו את חיי מקצה אל הקצה".

השופט זיו אריאלי האמין לעדות המתלוננת א': ביום צילומי סרט בשנת 2012, איבגי ניגש מאחור אל המלבישה, הכניס את ידו דרך מחשוף בחלק האחורי של החולצה, וליטף לה את הגב מלמעלה למטה. כש-א' שאלה מה הוא עושה, הוא ענה "פירצה קוראת לגנב". במקרה אחר, בצילומי סדרה, הוא נצמד שוב אל א', חיבק אותה בחוזקה, ולחש לה כי הוא "רוצה לזיין" אותה.

גרסת איבגי: לטענתו, הוא לא זכר את א', אבל כשהתקיים העימות במשטרה, הוא האמין לה והתרשם מהכנות שלה, ולכן התנצל בפניה. לדבריו, עמדו לו דמעות בעיניים, מכיוון שנחקר על עניין בו לא קרה שום דבר מבחינתו והוא הבין על מה נהרסו חייו. איבגי אמר בעדותו כי אילו א' היתה אומרת לו בזמן אמת והוא היה מבין שעשה משהו לא בסדר, היה מבקש סליחה כבר אז. לטענתו, העביר את ידו על גבה לשבריר שנייה, כבדיחה, אבל אל בית המשפט היא הגיעה "מוכוונת מטרה". אחר כך התברר לו, לדבריו, "ש-א' היא פעילה פוליטית שמעודדת נשים להגיש תלונות".

איבגי טען כי אם חיבק והציע הצעה מינית – הדברים היו ב"תקשורת אוהבת". במקרה השני, כך טען, יכול להיות שאמר לה "אני רוצה לשכב איתך" אבל לא "לזיין", ומדובר בניסיון חיזור לגיטימי. מבחינתו, "א' השיבה בשלילה ובזה נגמר הסיפור". השופט אריאלי קבע כי עדות איבגי היתה "פתלתלה ומתחמקת".

במקרה של מתלוננת שנייה, נותר לבית המשפט ספק. ג', מנהלת הצגה, טענה כי איבגי "מישש את צדי החזה שלה, אחז בו ודחף אליו את ראשו", מאחורי הקלעים. איבגי טען כי מדובר בשקר ובנגיעה לא מכוונת. הוא הסביר כי ביקש חיבוק "בגלל התרגשות" לפני תחילת הצגה חדשה ועלייה לבמה. הוא לא זכר שראשו נגע בחזה של ג', אלא נגיעה מקרית בחזה באמצעות ידיו, בעת ש-ג' התרוממה בסיום החיבוק . איבגי דחה את האפשרות כי לחץ את הראש שלו לחזה של ג', וטען כי יתכן וראשו נלחץ לחזה שלה, כתוצאה מכך ש- ג' רכנה לחבק אותו, וכי "זה טבעו של חיבוק". הוא הוסיף כי הוא זוכר שג' הגיבה ש"היא בגיל של הבת שלו". בזמן אמת הוא לא הבין מה היא אומרת, ושאל אותה מה הקשר.

התובעות הקריאו לו הודעות טקסט שג' שלחה מיד לאחר ההצגה לחבריה, והוא נשאל אם היא 'המציאה'. איבגי טען כי ייתכן שזה מה ש-ג' חוותה, ועל כן גם התנצל. בזמנו לא הטיל ספק בחוויה שלה, אך היום הוא חושב על הדברים אחרת. למחרת קיבל טלפון מהנהלת התאטרון, ונאמר לו כי ג' טוענת שהוטרדה מינית. לדבריו, היה בהלם מוחלט, התקשר לג', הסביר והתנצל. מסקנת בית המשפט לא חד משמעית: "ג' חוותה אירוע אשר בעקבותיו נראתה נסערת". עם זאת, "התיאורים שמסרה ג' לקרוביה אינם אחידים. קיים קושי לקבוע מעבר לספק סביר מה בדיוק אירע. על כך יש להוסיף כי המאשימה בחרה שלא להביא שתי עדות מרכזיות אשר שמעו מ-ג', סמוך לאחר האירוע, ובאופן מפורט – מה טוענת ג' כי הנאשם ביצע… גם חלקים מגרסתו של איבגי נתמכו בעדויות אחרות, ויכול שהמגע מקרי", קבע השופט.

במקרה של מתלוננת שלישית, ד', אשר לגביה הואשם איבגי בהטרדה מינית מילולית, קבע בית המשפט כי התלונה אמינה, אך התבטאויותיו של איבגי אינן עולות כדי עבירה פלילית. במקרה זה, מדובר במפגש אקראי בפלאפל בתל אביב עם צעירה שלא הכיר. איבגי זוכר "שיחה רוחנית", כשמפה לשם – הצעירה סיפרה לו כי נאנסה בילדותה על ידי שכן, ושהיא בדרך לפסיכולוגית שלה. לטענתה, איבגי התקיף אותה בשאלות בוטות וביקש פרטים. "מה, הוא נתן לך למצוץ? הוא הכניס את ה-… שלו?".

איבגי טען שהמתלוננת משקרת, והוא התנהג אליה ברגישות ובצורה מכבדת. הוא שלל את האפשרות כי שאל אותה אם "הוא נתן לך למצוץ", והאפשרות היחידה שהוא מעלה בדמיונו, שיאמר משפט כזה, היא כחזרה על מה ש-ד' אמרה לו. איבגי טען כי ד' אף כתבה בפייסבוק פוסט מרגש על פגישתם, ואחר כך מחקה והעלימה אותו מעיניהם של חוקרי המשטרה. השופט קבע כי עדותה של ד' מהימנה ונתמכת בראיות מהימנות אחרות וכי "אמירותיו של הנאשם שמורה לאחרון גסי הרוח, ולא לאחד מבכירי שחקני הקולנוע והתיאטרון בישראל… אולם על אף שחצו את גבול הטעם הטוב – אין לראות בשאלות אלו משום הטרדה מינית, כמשמעותה בחוק".

מתלוננת נוספת נמחקה מכתב האישום לאחר שסירבה להעיד. התובעות הילה כץ ואורלי רוזנטל-נעמן הביאו לעדות עוד שתי נשים להוכחת "מעשים דומים", על שני מקרים שהתיישנו מלפני כ-20 שנה. ה' סיפרה כי למדה משחק בהדרכת איבגי. בשיחה מחוץ לכיתה, היא זוכרת לטענתה כי הוא שאל האם היא "נהנית ובאילו תנוחות היא מזדיינת עם החבר".  איבגי הגיב: "לימדתי 25 שנים, אין מצב שהייתי מתנהג לאחת מהסטודנטיות ככה והייתי ממשיך להיות מורה עד היום הזה". אחרת, ו' סיפרה כי נפגשה עם איבגי בצילומי סרט והוא ניגש אליה בהפסקה בשקט: "איך הייתי מזיין אותך עכשיו". איבגי טען כי אינו זוכר את הנשים ומדובר בשקרניות.

סנגורו של איבגי, עו"ד מיכאל כרמל, אמר כי הוא שבע רצון מסעיפי הזיכוי, וכי במעשה עליו הורשע איבגי, "אם זה לא איבגי – לא מוגש כתב אישום… להעביר יד על גב של אשה שהוא עובד איתה, שמעידה שהיתה להם מערכת יחסים חברית והוא אומר על החולצה החשופה 'פירצה קוראת לגנב' – זה מעשה מגונה? השופט קבע שכן, יתכן שגם בית משפט מחוזי יאשר כך, אבל לא לצורך זה נחקק חוק העונשין".

עו"ד כרמל טען כי החקירה המשטרתית בלהב 433 היתה "מהמוטות והמגמתיות בהן נתקל. האבסורד הוא שמדובר באותו צוות שחקר את ראש הממשלה. ראש צוות החקירה בלהב 433 סנ"צ יורם נאמן אישר זאת בחקירה נגדית. החקירה התחילה כאשר לא היתה שום תלונה. אף אחת מהנשים לא הגיעה להתלונן ביוזמתה ואמרה: 'איבגי פגע בי'. התקשרו לכל מפיק ובמאי שעבד עם איבגי, מהסרט הראשון שלו עד האחרון (לאחר כתבה עיתונאית): 'שמענו שהוא דיבר לא יפה'. התקשרו ושידלו נשים שהן חייבות לבוא להתלונן. כל אמירה ושמועה מינורית הפכה נושא לחקירה", אומר עו"ד כרמל, "איבגי נחקר בצורה מבישה, הטיחו בו שהוא סוטה, שקרן, כי הוא דאג לפטר נשים ממקום עבודתן. שאלו אותו 'עם כמה נשים שכבת' וגם אישרו שאם היה מספר עם מי שכב, היו מביאים אותן לחקירה כדי לאשר שזה בהסכמה".

השופט אריאלי ציין בהכרעת הדין כי "אמנם, אף לא אחת מהמתלוננת אצה-רצה אל תחנת המשטרה ולא ששה להגיש תלונה. מדובר בהתנהגות שאינה נדירה בעבירות מסוג זה". השופט ציין: "למרבה הצער, נראה כי האווירה התקשורתית, נוכח מעמדו של הנאשם בחיי התרבות – ליוותה אותו כצל. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי אשמתו או חפותו של הנאשם נמדדו לפי הסרגל היחיד המוכר בדין הפלילי".

מפרקליטות מחוז חיפה נמסר: "פרקליטות המדינה רואה בחומרה רבה כל פגיעה בנשים בהקשר של מיניותן, בין אם במעשים ובין אם באמירות מבזות ומשפילות, ותמשיך לפעול בנחישות נגד מי שבוחרים לבצע עבירות מין ולנצל את כוחם ומעמדם. הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין על נימוקיה ותשקול את צעדיה".