נדחתה בקשת אב לשנות את שם בנו בן השלוש

שתף כתבה עם חברים

ההורים נפרדו כשהאם היתה בהיריון, ולמרות שהאב ביקש לקרוא לילד ע"ש סבו, היא נתנה לו שם אחר. הדיינים גייסו את ההלכה הספרדית והאשכנזית, וקבעו שאין לשנות שם אחרי שלוש שנים

למי זכות ראשונים על שם הילד? תלוי מאיזו עדה אתם. אחד מספרי ההלכה

בית הדין הרבני דחה לאחרונה (20.2) את תביעתו של אב לשינוי שם בנו, כפי שנקבע על ידי האם. האב, שלא נכח בברית המילה של הילד, מחה על כך שהאם בחרה את שמו בניגוד לרצונו, מאחר שביקש שייקרא על שם סבו. כאמור, בית הדין קבע ששם התינוק יישאר כפי שנקבע בברית.

מדובר בזוג שנישא ב-2014, ונפרדו חצי שנה לאחר מכן, כשהאישה היתה בהריון. לאחר שנולד בנם האם הודיעה לאב על הברית, אך שמאחר שלטענתו נודע לו על הטקס יום לפני שהתקיים, הוא לא יכול היה להיערך ולכן לא הופיע.

זה לא מנע ממנו לבקש לקרוא לבנו על שם סבו, שהוא במקרה גם שם סבה של האישה. אלא שהאם החליטה לקרוא לבן בשם אחר, על אף שלדבריה אבי הבעל פנה אליה והציע לה תמורה נדיבה ביותר אם תסכים לקרוא לילד על שם הסב. האישה דחתה את הצעת חמיה, מחשש להמשך שליטתו בחייה.

האב, באמצעות בא כוחו טו"ר (טוען רבני) חזקיהו חנימוב, הגיש כאמור תביעה לבית הדין, וביקש לשנות את שם הילד בטענה שמהפסיקה ההלכתית עולה שזכותו של האב לקבוע את שם הילד הראשון, וכי גם אם האם קראה לו בשם אחר, זכותו להוסיף שם אחר. עוד טען שהדבר ייטיב עם הילד, ויחזק את הקשר שלו עם משפחת האב.

האישה, באמצעות עו"ד תהילה כהן, טענה שהפסיקה שהזכיר הטו"ר היא רק בעת קריאת השם בטקס הברית, ולא שנים לאחר מכן. שינוי שם הילד יותר משלוש שנים לאחר לידתו, הוסיפה, יסב לו נזק נפשי.

הרכב בית הדין הרבני בירושלים, הרבנים מרדכי רלב"ג, יקותיאל כהן, ועמרם אלחדד, דחה כאמור את תביעת האב. "השארת שמו של הקטין שבו השתמשו במשך למעלה משלוש שנים על כנו, היא טובתו", פסקו. "כל שינוי עלול לזעזע אותו, והשיקול של הקשר עם משפחת האב אינו נימוק מספיק, מה גם שקשר עם משפחת האב אינו מותנה בקריאת השם דווקא, אלא 'מעשיהם יקרבוהו ומעשיהם ירחיקוהו'".

בית הדין סקר מקורות הלכתיים, מהם עלה שאין הלכה מחייבת כלשהי בעניין קריאת השמות. הספרדים, ציין בית הדין, נוהגים שבילד הראשון האב קובע את השם, ובילד השני האם. לעומת זאת, האשכנזים נוהגים שהאם קוראת ראשונה את שם הילד ואחר כך האב.

אמנם יש חשש, הוסיפו הדיינים, כי שינוי מהמנהג עשוי להביא לזלזול בכבוד אב ואם, אולם מצאו פתרון. "כעת, לאחר הגירושין, בוודאי אין האישה חייבת בכבוד בעלה לשעבר וחמיה, ולכן בדיעבד אין שום חיוב עליה לשנות את שם הילד כרצונם".

בנוסף, הבהירו שאם מתן שם הסב היה כה חשוב לאבא, היה עליו להגיע לברית, למרות שנודע לו עליה יום לפני כן. מכיוון שהחליט שלא להופיע, יש לראות בכך ויתור על קריאת שם לבנו, והשלמה עם העובדה שהאם תחליט על קביעת שם הבן. מעבר להלכה, סיכמו, גם לפי החוק אין אפשרות לשנות את שם הילד בניגוד לרצון האם.

עו"ד דפנה לביא

הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".

 

 

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *