נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, הגיש את הדוח השנתי לשנת 2018, שבחלקה הגדול כיהן הנציב הקודם, אליעזר ריבלין. מתוך 904 תלונות על שופטים ודיינים שהוגשו, 94 נמצאו מוצדקות, כעשרה אחוז מכלל התלונות.
לפי הדוח, נרשמה עליה ניכרת בתלונות המוצדקות בגין התנהגות בלתי ראויה של שופטים, וירידה מסוימת בשיעור התלונות המוצדקות על התמשכות הליכים ועיכובים במתן פסקי דין. לצורך הקלה על הגשת תלונות, שוקדים בנציבות על יצירת טופס תלונה מקוון. להלן כמה מקרים בולטים בהם העיר הנציב לשופטים.
אדם הסובל מליקוי בדיבור כתוצאה מפגיעה בתאונת דרכים, העיד בבית המשפט למשפחה. במהלך הדיון ביקשה השופטת מהקלדן לתעד את גמגומיו, ולא נתנה לעד הזדמנות להסביר את מקור הליקוי. לדבריו, חש כי השופטת מייחסת לו חוסר אמינות. הנציב קבע שכאשר נוכחה השופטת בטעותה, היה עליה לגלות רגישות כלפי המתלונן בשל מוגבלותו, ולהתנצל בפניו כבר במעמד הדיון. התנצלותה בתגובה לנציב היתה מאוחרת מדי.
במקרה אחר העיר הנציב לשופטת תעבורה שפרצה בצחוק מתגלגל בעקבות אחרים באולם, לאור צורת דבריו של נאשם שערך חקירה נגדית לשוטר, ולא היה מיוצג. השופטת הסבירה שדבריו של הנאשם עוררו פרץ צחוק, תחילה אצל התובעת ולאחר מכן שוטר, שסחף את הכל, ואף את בית המשפט, "למשך מספר שניות". הנציב קיבל את טענתה שלא צחקה בשל מבטאו של הנאשם או ממניע גזעני, אך העיר לה כי היה עליה להעיר לתובעת ולשוטר על צחוקם, ולפנות לנאשם ולהתנצל בפניו.
מתלונן אחר הלין שבמהלך דיון בבית המשפט למשפחה, השופטת צרחה עליו ועל באת כוחו, באומרה בין היתר: "אני לא משחקת פה בקקי ופיפי". השופטת אישרה כי התבטאה בנוסח הזה, והתנצלה. בהחלטת הנציב נקבע, כי תחת שהשופטת תפעל להרגעת הרוחות בין הצדדים, היא הצטרפה לסערת הרגשות באולמה.
ועוד מקרה מבית המשפט למשפחה: מתלוננת הגישה תביעת נזיקין נגד הגרוש שלה בטענה שגרם לניכור הורי בינה לבין בנה. "אם היית יודעת מה שהבן שלך אמר עלייך", אמרה לה השופטת. "את צריכה למצוא את מקומך בחיים, למצוא לעצמך בן זוג". הנציב: "מדובר בהתבטאות לא ראויה, מיותרת, המבטאת חוסר רגישות".
בתיק תעבורה נגד נהג מונית שהואשם בעצירה במקום אסור והעלאת נוסעים, הוא ביקש להפנות את תשומת לב השופטת לפסק דין אחר שהסתיים בזיכוי. השופטת שאלה באיזה בית משפט מדובר, וכשהשיב כי מדובר בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע, היא ענתה "באר שבע לא מעניינת אותי". הנאשם שאל: "באר שבע לא חלק ממדינת ישראל?". "בשבילי לא", ענתה השופטת בזלזול. גם התלונה הזו נמצאה מוצדקת.
עוד תלונה שנמצאה מוצדקת היא זו של עו"ד, בנושא כבילת עצורים באזיקי רגליים במהלך דיון. עוה"ד טען כי בדיון הארכת מעצר, הוכנסו כל העצורים לאולם כשהם אזוקים ברגליהם, ונותרו כך כל הדיון. בתגובתה ציינה השופטת, כי מתא המעצר באולם ניתן היה לראות את פלג גופם העליון בלבד של העצורים, ואילו נציגת יחידת הליווי ציינה כי "בהתאם להנחיות הסרנו מידי החשוד את האזיקים, ובחרנו להשאיר את אזיקי הרגליים מחשש לבריחה". הנציב הדגיש כי הותרת העצורים כבולים ברגליהם עומדת בניגוד להוראת החוק ובניגוד להנחיות הנציבות, והמליץ לחזור ולרענן את ההנחיות בנושא.
במקרה אחר ניתנה הערה לשופט שדן בעתירת אסיר בעניין רפואי, וקבע כי היא מוצתה לאחר הודעת עדכון של שב"ס, מבלי לקבל את תגובת האסיר עליה. מדובר בפגיעה בזכות הטיעון ובעיקרי הצדק הטבעי, קבע הנציב.
בכיר במשטרה התלונן נגד שופטת בשל התבטאויותיה בהליך גישור פלילי. היא ביקשה מהתביעה המשטרתית לבחון שנית את הראיות נגד אחד הנאשמים, ונטען שלאחר שהתובע הציג לה את תוצאת השלמת החקירה שבוצעה בתיק, אמרה השופטת שהמשטרה ביצעה "שיבוש חקירה חמור". עוד הוסיפה, שלו הדבר היה קורה בפרקליטות, שם עבדה השופטת בעבר, "היו הנוכחים מאבדים את עבודתם". לדברי התובע, כשאמר לשופטת שיעביר את דבריה לממונה עליו, היא ענתה לו: "אין טעם לפנות למשבשת הראשית".
השופטת הכחישה את הנוסח המדויק של הדברים, אך אישרה את רוחם. בתגובתה נטען שהתובע הציג לה מסמך בו תועדה שיחה שקיימה הממונה עליו עם עד התביעה המרכזי, ולדבריה נחזה מצב בו גורמי תביעה בכירים משוחחים עם עד מרכזי בעיצומו של הליך גישור, במסגרתו טען הסנגור טענות הנוגעות למהימנותו. מחילופי הדברים במסמך אף עולה שהוצגו בפני העד חומרי חקירה נוספים מהחקירה. הנציב העיר לשופטת כי אף אם היא מתרשמת שנפלו פגמים בהתנהלות המאשימה, עליה להקפיד בלשונה ולהימנע מלנקוט בביטויים חריפים ופוגעניים, שעה שלא כל הגורמים הרלבנטיים נשמעו בפניה.
ולבסוף, בקשת בירור שהגישה לנציב נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור, חשפה יחסי עבודה עכורים במיוחד באחד מבתי המשפט. כנגד שופט מסוים הוגשו תלונות על העדפת עורך דין מסוים שמונה בתיקים רבים כבעל תפקיד מטעם בית המשפט, תוך פסיקת סכומי הוצאות ושכר טרחה חריגים.
בנוסף, התבקש השופט להסביר את אישורי מחלה שהגיש במשך עשר שנים ונחתמו על ידי אחיו, שהינו רופא. כמו כן, הופנו נגדו טענות על אי ביצוע תורנויות, והיעדרויות תכופות. השופט, ששמו לא פורסם, טען כי מקור התלונות ביחסי אנוש עכורים ששררו בינו לבין הנשיא הקודם של בית המשפט.
בעניין העדפת עורך הדין, מצא הנציב שאין ביסוס מספיק בחומר, אך בהתייחס לאישורי המחלה קבע הנציב כי מדובר בכשל אישי, והיה על השופט להשכיל ולהבין שיש טעם לפגם בקבלת אישורי מחלה על ידי קרוב מדרגה ראשונה. "הדבר מעורר אי נוחות ואינו מתקבל על הדעת", קבע הנציב. "מצטיירת תמונה עגומה, בלשון המעטה, של יחסי עבודה בלתי תקינים ששררו בבית המשפט, רוויים מתח וחשדנות. העניינים היו צריכים להיות מוסדרים בזמן אמת בין כתלי בית המשפט, ולא להתגלגל, באיחור ניכר, לפתחה של הנציבות, שאינה מוסמכת ליישב את ההדורים בתוך בית המשפט ולקיים בעצמה פיקוח שוטף על ניהולו".
